עדן אביטבול
משורר, תסריטאי וכותב טור שבועי במוצש
הכתבות של עדן אביטבול
מועצת חכמי התורה ועסקני המפלגות החרדיות מציגים: שקט של ריקבון
שני סרטונים עצובים בשבוע אחד הראו עד כמה החברה החרדית צריכה להתעורר
"כמה זמן בערך לוקח לך לכתוב טור לעיתון?"
אחרי כמה כוסות קפה שחור הטכנאי תיקן את המזגן וגם התחיל לכתוב
מה אני הייתי עונה במקום נתניהו בפטריוטים
השאלה שהתקילה את ביבי ב"פטריוטים" והמשקל שאנחנו באמת צריכים להוריד
הקשבתי לפרויקט הזה בסבלנות שוב ושוב ואז קרה הפלא
כבר אין תהום בין החוזרים בתשובה לעולם החילוני שהשאירו מאחור
בלי הטפות ובלי פולמוסים, הישראליות הפסיקה להיבהל מחזרה בתשובה
המתאגרף החרדי והסופר האמריקאי שליוו את חיי מרחוק
בין דוכני הספרים בשבוע הספר עלו בי געגועים לפול אוסטר ולר' רפאל הלפרין, שליוו את סיפור חיי
התרגשתי כשהציגו את הרב עובדיה כגיבור תרבות ישראלי
אני חסיד של מפגש בין ניגודים, אבל צריך לדעת גם להקשיב
אולי בעצם המפגש של דוד שוקן עם הרב אליהו הוא בסך הכול טפיחה על השכם למחנה הימין?
לפני שמונה שנים כתבתי על גזענות והיום אני רואה את התוצאות
חיי בית המדרש הם חיים סוערים
כשניגשים ללמוד בבית המדרש יש הסכמה לא כתובה לקבל את כל החבילה
הישיבה הייתה ריקה וירושלים כולה חגגה אליפות של בית"ר
המגזר האשכנזי-חילוני הוא היחיד שלא יודע לעשות חשבון נפש
רק בישראל אפשר למצוא בניינים מוזנחים ליד הנוף הכי יפה בעולם
לא הופתעתי מהטור של ידידיה מאיר שתוקף את ישיבות ההסדר
איש לא שואל כמה בחורים נכנסים לישיבות חרדיות ויוצאים מהן לא חרדים בעליל
התשובות שלי למונולוג המהפנט של עוז זהבי
אחרי שקראתי את פראנקל הייתי הולך בכל יום ליד ושם
יום אחר יום הייתי נכנס ליד ושם וסופג הכול, עד שמשהו אצלי נשבר
פתאום אני חרוץ: אני יוצא הערב לרוץ
מול המוצר החדש לפסח הרגשתי תחושת בוז שאני לא רגיל בה
נתקלתי בסופר במוצר לא מזוהה לפסח שנראה כמו מוטציה שיצאה משליטה
מחווה לקווזימודו: הפעם שבה הנחנו תפילין מחוץ לנוטרדאם
אדם בוהה בתקרה כשבחוץ ההיסטוריה נכתבת
הזוג שליוויתי בלי ידיעתו מהמפגש הראשון ועד החתונה
איראן האסלאמית היא תמרור אזהרה למי שמאבד את האיזון
תרבות חרדית זה רק תורה וילדים שמסתכלים על טרקטור
מעל תיעוד החיילות המפונות מבני–ברק מרחפות שתי מילים - בטלה ושעמום
למתי כספי הייתה הילה של גדול במובן החרדי
טור פרידה ממתי כספי, אפילו שהתדר שלו לא חצה את כל הדרך ללב שלי
מה לא תסכימו לעולם להיות בעוד עשר שנים
לא מספיק מדברים על הבמאי בסדרה על אביתר בנאי
כשההורים שלי התחילו לצפות, הבנתי שהפטריוטים היא יותר מטלוויזיה
אפשר להתווכח על "הפטריוטים" של ערוץ 14, אבל אי אפשר להתעלם מציבור שלם שלראשונה מרגיש שיש לו בית
"אתה יכול ללכת למנגל אבל תדע שבחור ישיבה אמיתי לא היה הולך"
אני לא יודע מה אמרו בישיבה של יוסף לפני ההפגנה, אבל אני יכול לנחש מה לא נאמר
את בת לשושלת של פמיניסטיות דתיות מלאות חוש הומור
אני חולם על קולנוע ישראלי שכולם ירגישו בו בנוח
ההחלטה לערוך טקס קולנוע חדש התפספסה בנימוק שמסיח את הדעת מהבעיות האמיתיות שדורשות תיקון
הסרט "ג'יי קלי" כולל את אחת הסצנות הכי יפות שראיתי
"הכול חוץ מדברים שקשורים לדת!"
הרמח"ל התנגן בבארבי מול הקהל שכל אמן ישראלי היה רוצה
בקטע עמוק ומסתורי יש הלימה בין היצירה של אביתר בנאי לחיים שלי
מאז גיל 14 לא עבר עלי יום בלי כתיבה
מסיכומי שיעורים ועד מכתבי אהבה לארוסות. כתיבה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי
זיכרונות מהפריפריה של ירושלים
הייתי שומע את הנאומים של המשגיחים ומרגיש בכל מאודי שהם טועים
כל השנים, המשגיחים בחברה החרדית ניסו לרסק לי את האמון באהבה. מה לעשות שהם לא הצליחו
הסגולה מהשיר של עמיר לב הצילה לי את ההופעה שכמעט נהרסה לי מעצבים
לא הלכתי להפגנת החרדים אבל עקבתי אחריה מרחוק
מה ראיתי בתמונה של החייל עם הפסנתר ביום ההפגנה ומה אפשר ללמוד מזה על המציאות המורכבת שלנו
איך הרב עובדיה היה מתייחס לרב תמיר גרנות?
אולי דווקא בגלל המום הפיזי של הרב עובדיה, הראייה הפנימית שלו הייתה מאוד מפותחת
קיוויתי והתפללתי אבל לא באמת חשבתי שאיתן מור יחזור הביתה
פתאום הבנתי כמה אביב גפן והשירים שלו משמעותיים בהתבגרות שלי
בכל יום אני מזכיר לעצמי שאסור לשכוח
אני לא חייל בשדה הקרב, ולא פוליטיקאי שמקבל החלטות הרות גורל. לכן אני חייב עוד יותר לזכור
לשני הבחורים האבודים שהשלימו יחד מניין יש היום נכדים משותפים
לא הבנתי למה הוא חלף על פני והתעלם מקיומי
כשאני רואה מרחוק בנאדם שאני מכיר, אני מתחמק ממפגש פנים מול פנים
הבילד-אפ של האורות אצל ר' נחמן התנגש בקרקע המציאות כשהגעתי לאומן
"מתוך האימה של 'מי יחיה ומי ימות' אני מבקש למצוא גרעינים של תקווה"
זה היה קסם שעבד גם על הציניים ביותר
פתאום, אל בית המדרש הקטן נכנסו מספר דמויות שונות ומשונות ונכחו בו לרגע אחד
הסתכלתי על הבחורים שמתחילים שנה בישיבה והרגשתי שאלול סוגר עלי
בליץ הראיונות לתקשורת של השבאבניקים היה קשה לצפייה
תורתו אומנותו זו כבר לא אידיאולוגיה אלא הפקרות מוחלטת ומבישה
גם אני הייתי בחור ישיבה בטרמפיאדה, אבל השנה זה צרם לי
ראיתי את הנערים המטיילים ומחשבות סותרות התרוצצו לי בראש. אני הייתי בחור ישיבה כמוהם