עדן אביטבול
משורר, תסריטאי וכותב טור שבועי במוצש
הכתבות של עדן אביטבול
גם אני הייתי בחור ישיבה בטרמפיאדה, אבל השנה זה צרם לי
ראיתי את הנערים המטיילים ומחשבות סותרות התרוצצו לי בראש. אני הייתי בחור ישיבה כמוהם
רק היום אני מבין כמה סרטי דיסני עיצבו את התפיסה שלי
לכבוד החופש הקמתי קולנוע ביתי מאולתר וגיליתי שסרטי הילדות שלי עדיין רלוונטיים
הקשר המוזר והמיוחד שלי עם אלון אבוטבול
מאז הקפה במוזיאון נוצר חיבור עמוק ביני ובין אלון אבוטבול. הוא עצמו בכלל לא ידע עליו
המצלמה שלימדה אותי לא להתעסק עם ימי בין המצרים
הייתי רוצה לדלג על כל הימים שצריך להרגיש בהם דברים מסוימים, ולקפוץ ישר לימים של שגרה
אני מכיר יוצאים בשאלה שגדלו במקומות החרדיים השמורים ביותר
העולם החרדי מעוניין שמי שנכנס חרדי לצבא יצא ממנו ככה, אבל החיים מלמדים שאין ערובה לשום דבר
בבר המצווה שלי התרגשתי מהתפילין, אבל בעיקר מהמגבעת
מאריה דרעי לאריה גולן - הרדיו הוא חלק משמעותי מהילדות והבגרות שלי
אני עוד זוכר את הצלילים הבוקעים ממכשיר הפלא כשהייתי ילד, וצובט את עצמי באולפן ההקלטות
בשבוע הספר פגשתי את ביונסה של הציבור הסרוג
אין חילונים, חרדים קוראים הכול, ומי נועה קירל של המגזר הדתי–לאומי. חוויות משבוע הספר בירושלים
ההופעה של הפיל הכחול הייתה רגע של שפיות בתוך המלחמה
עם כל החרדה והפחד והדאגה - בואו של "האיום האיראני" היה גם קורטוב של הקלה
תמונה של חומייני, משפחת שאוליאן ועיתון יומי אחד: שלושה זיכרונות ילדות שצפו לי השבוע
רוב הזמן אני נמנע ממבט בעיניים של המציאות, אבל לפעמים זה מתפרץ
ההספד של לאה ברהנה על בנה אופק ניפץ לי את חומת ההדחקה של הכאב ושל צער המלחמה
הם דיברו על רצח רבין והתנתקות, אני חשבתי על עצמי
זיכרון קולקטיבי זה דבר מדהים. אבל כשזיכרון קולקטיבי נפרט לזיכרונות אישיים זה כבר פלא
אני רוצה לחשוב על התורה כמו על סיפור אהבה
התורה היא דבר כל כך חי וכל כך דינמי וכל כך קיים בחיים שלי, גם היום
כך הפך הסטופר הזניח שעקיבא קיבל ביום הולדת של חבר - ללחצן מצוקה
בתוך הדברים החשובים של החיים, צריך לתת מקום לסתמיות שבלחיצות על כפתור הקאונטר
לא הבנתי למה הוא שם בסטטוס אימוג'י כזה עצוב בלילה כזה שמח
ארבע שנים עברו מאז האסון הנורא במירון, ואין מי שייתן את הדין
המשואה שחיכיתי לה כל הערב צונזרה בערוץ 14
צנזורה באשר היא, לא משיגה את המטרה שלה. מחשבות בעקבות צפייה בטקס המשואות
חבל שהחרדים לא יודעים אילו יחסי ציבור אני עושה להם
אני מג'נגל את חיי בין חרדיות לישראליות, ולמרות כל מאמציי תמיד נשארת בי תחושת זרות
"לא רציתי שזה יהיה על 7 באוקטובר" יוצרי שבאבניקים מספרים על הפרק האחרון
חשבנו שנהיה לבד בעוטף, ואז גילינו שעם ישראל חי ועושה מנגל
יוצר שבאבניקים: "אנחנו מצלמים את מה שאנחנו חווים כעם"
