דוד, חברי הטוב, טס להופעה של ניק קייב בעיירה ברייטון שבדרום מזרח אנגליה. אבל עוד לפני שאספר את הסיפור שאני רוצה לכתוב, אקדים למי מהקוראים שאינו מצוי בעניינו של ניק קייב, שהופעה שלו בברייטון זו לא עוד הופעה. הקשר של ניק קייב לברייטון הוא עמוק, וחוץ מזה שהוא התגורר בה במשך שנים, ברייטון אף פעם לא הייתה בשבילו רק מקום מגורים. במובנים מסוימים היא הייתה העיר שבה התעצבה הדרמה של חייו.
הוא הגיע אליה בתחילת שנות האלפיים בעקבות בת זוגו סוזי, ומצא בה מפלט של שקט אחרי חיים סוערים וקיצוניים. די מהר ברייטון מצאה את הדרך אל תוך היצירה שלו, החל מהשיר Jubilee Street, דרך עטיפת האלבום Push the Sky Away שצולמה בחדר השינה שלו בעיר, ועד לסרט 20,000 Days on Earth. אבל אז, הפכה ברייטון גם לסמל של טרגדיה, כשבנו ארתור נהרג בנפילה מאחד מהצוקים הסמוכים לה. הנוף הציורי שלה הפך בבת אחת למטען כבד של אבל שהבריח את קייב מהעיר, אך גם עמד בבסיס יצירותיו החשופות ביותר בשנים הבאות.
מפה לאוזן | צילום: נעמה להב
הקשר המורכב הזה עם ברייטון הגיע לשיאו לפני שבועיים במופע הענק של קייב בפארק פרסטון בעיר. האירוע הוגדר על ידו כ״שיבה הביתה״, אולי כאיזו סגירת מעגל. 60 אלף איש קנו כרטיסים למופע, ובהם דוד שמעריץ את ניק קייב עוד מנעוריו בראשית שנות התשעים (ואפילו פגש אותו פעם ברחוב בירושלים, אבל זה סיפור לפעם אחרת).
הכי מעניין
כמה ימים לפני ההופעה התפרסם בעמוד האינסטגרם של ניק קייב שלכבוד המאורע החגיגי יֵצא לאור תקליט ויניל במהדורה מוגבלת ובעיצוב מיוחד שיימכר אך ורק בחנות התקליטים המיתולגית של ברייטון. בתור אספן תקליטים, וכמי ששומר תמיד פינה חמה בלב לניק קייב, ביקשתי מדוד לעבור בחנות התקליטים הזו ולקנות לי עותק. דוד כמובן הסכים בחפץ לב, ובאמת כעבור כמה ימים קיבלתי ממנו תמונה מחנות התקליטים המסוגננת, מחזיק בעותק הנדיר והמיוחל. אבל כאן הסיפור רק מתחיל.
כי כשדוד ניגש לשלם בקופה, המוכר הבריטי המקועקע הסתכל עליו ושאל, אני מניח שבאת להופעה של ניק קייב מחר, הלא כן? דוד הנהן בנימוס לחיוב, אבל המוכר הוסיף לשאול כממתיק סוד, תגיד ידידי, האם יש לך תוכניות מיוחדות למחר בבוקר? וכשדוד ענה שלא, המוכר רכן לעברו ואמר לו כמעט בלחישה, כדאי לך לבוא לכאן מחר בשעה עשר וחצי ידידי. ולא הוסיף מילה.
כשדוד ניגש לשלם בקופה, המוכר הבריטי המקועקע הסתכל עליו ושאל כממתיק סוד, תגיד ידידי, האם יש לך תוכניות מיוחדות למחר בבוקר?
בבוקר יום ההופעה עשה דוד כמצוות המוכר המסתורי והתייצב בחנות התקליטים בשעה עשר ועשרים, לא לפני שעדכן ידידה שלו ששמה שרון, ישראלית שגם באה להופעה בברייטון, שכנראה אמור לקרות משהו מיוחד בחנות התקליטים. אולי מפגש חתימות על תקליטים, אולי הצהרה מיוחדת לבאי המופע? מי יודע.
ברחוב הורגשה תכונה מיוחדת וכמה עשרות אנשים גדשו את האזור. שרון הגיעה מתנשפת דקה לפני עשר וחצי וכשהמחוגים התקדמו לדקה הבאה, הפציע לפתע על גג חנות התקליטים ניק קייב בכבודו ובעצמו להופעת ספיישל קצרה לאור יום. כך מי שקיבל את הבשורה שעברה מפה לאוזן זכה למפגש אינטימי ומרגש עם קייב, רגע לפני הופעת ההמונים שימלאו את הפארק בערב.
עוד כתבות בנושא
דוד סיפר לשרון שהכול קרה במקרה, שיש לו חבר אחד שאוסף תקליטים, והחבר הזה ביקש ממנו את התקליט הספציפי, וכשהוא ירד מהמונית בברייטון עם המזוודות הוא עבר ליד חנות התקליטים וזכר את הבקשה של החבר, אבל אז שמע קול דחייני בתוכו שאמר לו לקנות את התקליט ביום למחרת, או לפחות אחרי שיניח את המזוודות במלון וישתה משהו ויירגע, אבל אז הוא החליט להילחם בקול הדחייני הזה ואמר לעצמו שהוא כבר פה אז יאללה, לא לדחות למחר אם אפשר עכשיו. וככה הוא נכנס והניח יד על עותק, ושילם, וקיבל את ההזמנה מהמוכר ועדכן את שרון, והם התייצבו בבוקר והנה עכשיו הם שמחים ונרגשים על הזכות שנפלה בחלקם.
ושרון שאלה, תגיד, איך אמרת שקוראים לחבר הזה שלך? ודוד אמר, עדן אביטבול. ושרון אמרה, די! אני אוהבת את הפודקאסט שלו! וככה, כמו במעגל החיים, מצווה גוררת מצווה, ורצון טוב גורר רצון טוב, ומלחמה בדחיינות גוררת הופעת גג של ניק קייב, ובקשה תמימה לתקליט במהדורה מוגבלת גוררת מחמאה ממישהי שאתה בכלל לא מכיר. וכך, רבותיי, מנהיג הקב״ה את עולמו. וכל זאת עוד לפני שכתבתי מילה על הפרו־ישראליות הבלתי מתפשרת של ניק קייב. אבל זה באמת לפעם אחרת.