נושאי המגבעת
חמישה יוצרים טובים וחשובים שדרכו של פנחס שדה בספרות ניכרת בכתיבתם
רן יגיל
פנחס שדה ז"ל (1929-1994) כתב אחרת מן המשוררים והסופרים הישראלים בני דור הפלמ"ח ודור המדינה. הוא כתב אקזיסטנציאליזם-רליגיוזי, היה משורר דתי בנשמה, חסיד המהול בתפיסות נוצריות של מוסר וייסורים, אה, כן, הוא היה גם מאוד רומנטי, אובר-רומנטי. כלומר לפנינו משורר מאוד מובחן. מדהים שדווקא משורר חריג ומסומן זה, העמיד דורות של יוצרים יורשים שהושפעו ממנו. הנה חמישה מובהקים כאלה:
דיוקנו של פנחס שדה על מבחר משיריו בהוצאת "שוקן"
יותם ראובני (1949). הכיר אישית את שדה ועד ...
ומה על החיים, אדם?
הומא'ז לשירת מירון ח. איזקסון
מתוך מבחר ושירים חדשים
אבי אליאס
"פשוט כַּילד שנלקח משחקו,/ ילד פנה נלקח זמנו/ ועמד ללא מקומו.// ילד היה נלקח כִּלְיוֹ/ נאספו איברי גופו וקָטָן/ בְּקָטָן הביטו.// אחר כך נטרפה דעת אביו/ ואמו חדלה לְקָרֵב/ והילד נשבע בפחדיו." (עת לבכות, עמוד 39 ).
קטיפת ילד כפרח מגבעול, הִנה חוויה טראומתית, שילד ילך עִמה לאורך שביל צלקת חייו בעמוד השדרה המכוסה עור אדמדם, כפריחה מאוחרת לְמה שעבר בילדותו.
המשורר מירון ח. איזקסון משיב בי את רוח הילדות הקשה כשאבי נפטר בהיותי בגיל העשרה, עמוד התמיכה שהוא קורת הבטון של ...
שדות גולדברג
רן יגיל
אימפריית ספרות הגלומה באישה אחת - כך יאה להגדיר את לאה גולדברג (1970-1911), שהיא ולא אף משוררת אחרת - למרות החופשיות הלשונית של אסתר ראב ולמרות הרגשנות בליריקה של רחל - הגברת הראשונה של השירה העברית. היום מלאו מאה שנים להולדתה, ובשנה הבאה דיוקנה יתנוסס על שטר כסף עברי. מאה שקל = לאה גולדברג.
איזה גיוון ושפע ידע, ואיזו חריצות וכמה כישרון מצויים בעטה הכותב של מי שנולדה בקינגסברג וגדלה בקובנה שבליטא, ולימדה את עצמה כילדה את השפה העברית תוך קשיים. בעבר עבדתי במכון "גנזים", שם נחשפתי למחברות הנעורים שכתבה, שמאוחר יותר כונסו בספר על ידי רחל ואריה אהרוני. גולדברג הקטנה כתבה בשגיאות כתיב רק כדי לפרוק את המטען האצור בלבבה. המשפט החוזר ביומן תדיר בווריאנטים שונים הוא ...
לחלק הראשון של המסה על ג' שופמן
מזיכרונותיה של תולעת ספרים: מסעות בעקבות סופרים וספרים (חלק ב)
מתוך השער הראשון: "מסעות". הפרק הראשון
חיים באר
ארבעה פרשים בשמים
מאחת הדירות בקעו צלילי "שירים על מות ילדים". עצבות מאהלרית נוראה עמדה בחדר המדרגות הספוּג ריחות מאפה ותבשילי טרפה. מעלית הסורגים המיושנת ירדה בארובתה המאולתרת, מרחיקה אותנו לאט-לאט מן החדר המקרי של הפנסיון הווינאי עם וילאות הקטיפה המאובקים, הנברשות עם נטפי הבדולח המדולדלים והביוב הסתום.
"גרוּס גוֹט," קידמה פנינו בשם השם השוערת הזקנה, שעמדה ומירקה את ידיות הנחושת של דלת הכניסה המזוגגת; באצבעותיה מוכות השגרון, הנפוחות מקור ומלחוּת, הדפה את הדלת הכבדה ...
אקו"ם