הדיבוק

 
 
רן יגיל


 
חיי הבמה זורמים בעורקיה מהיותה נערה. לנה קריינדלין הייתה בתיאטרון בכל תפקיד אפשרי, וכעת היא המנכ"ל הבלתי מעורער של תיאטרון גשר. ל'את' היא מספרת על המורים שלה, על החוויות החזקות שלה מעולם התיאטרון ועל הצורך התמידי והמייאש להתמודד מול הממסדים בהשגת תקציבים
 
 
יש קסם רב במראה התיאטרון מאחור. אני בא ממשפחת שחקנים. סבי, משה חורגל, אבי אמי, היה שחקן במטאטא ובקאמרי, ואבי, גדי יגיל, הוא בדרן ושחקן כיום בקאמרי, ותמיד אהבתי לבוא אל הבמה דרך כניסת האמנים. תחילה חדרי האיפור ואז הבמה בעלת הרגליים השחורות, אותם בדים ארוכים מאחור. זה כאילו חושף את בִּטנת הדבר, את התוך של האשליה. אפילו למשרדים אהבתי לבוא. לטפס לבניין הישן של הקאמרי בפסאז' הוד, לפני שבית ליסין עבר לשם, לראות את מוכרות ...

  בשלוש השנים האחרונות פרסמתי מיצירתו של המשורר והסופר צדוק עלון. בהוצאת "עמדה" הופיעו שניים מספריו: "עמוד-שניים ליום" (רומן) בעריכת גל קוסטוריצה ו"אנסה הקולמוס ואראה" (שירים). הספרים זכו לתגובות חמות. הנה שתי רשימות על הספרים שבעבר הוקראו בתוכנית "חדש על המדף" ברשת א' בעריכת אפרת שושני.
 
 
 
איתמר מרילוס על
עמוד-שניים ליום, צדוק עלון, הוצאת "עמדה"
 
 
ספרו של צדוק עלון, משתייך לז'אנר הרומן הפילוסופי. המורכבות בכתיבה כפולה הנעה בשדות תוכן שונים, דורשת עמידה בשני קריטריונים: הראשון הוא כתיבה סוחפת המצליחה למשוך את הקורא בסיפור האירועים, והשני הוא מחויבות לעומק הפילוסופי העומד מאחורי האירועים. צדוק אשר נטל על כתפיו משימה לא פשוטה מצליח למזג בספר "עמוד-שניים ליום" את ...

  אבי אליאס ז"ל (1955־2011) היה משורר וחבר שלי בלב ובנפש, אבל לא רק שלי. הוא היה איש רֵעים להתרועע. רוצה לומר, מי שהתרועע איתו הפך חבר שלו ומי שהפך חבר שלו הוא היה מוכן לעשות למענו כמעט כל דבר בשעת מצוקה, לעזור ככל שיוכל לכשיהא בצרה. כזה היה אבי, ואין זו מליצה בנוסח 'אחרי מות קדושים אמור'.
 
אנשים כמו אבי אין בנמצא. לא היה יום שעבר בלי שיתקשר אליי לשאול אותי לשלום דנה, לשלום הילדים ולשלומי. אבל לא רק איתי, לכל חבר שלו הוא היה מתקשר, מתעניין, שואל, דורש לדעת מה קורה. אם היה מרגיש משהו בקולךָ, היה אומר: 'את האמת, מה קורה? ספר מה קורה?' היה מפגיע.
 
היה לו אכפת ולא משנה היה לו אם באת מעולם הספרות והאמנות, או מכל עולם אחר, כי מה שחשוב היה שהיית חבר של אבי, ולהיות חבר של אבי בעולם מנוכר זו זכות גדולה.
 
שיריו של אבי, קצרים, חדים, ...

ג'יימס ג'ויס
 
 
 
המדריך ליוליסס,
 חזי ועפר שלח, מחברות לספרות, 459 עמ'
 
 
 
'אם 'יוליסס' אינו ראוי לקריאה, החיים אינם ראויים לחיותם'. ככה ג'ויס, לא פחות ולא יותר. צנוע הוא לא היה. חזי שלח ז"ל ועפר בנו כתבו מדריך נפלא לכל המבקש להתערות בלבּירינת של אחד הרומנים המוקשים והנודעים שנכתבו במאה ה־20.
 
 
אני אוהב מאוד את ג'ויס, אף כי האינטרטקסטואליות שלו ב'יוליסיס' המתכתבת עם האודיסיאה ומאזכרת את שייקספיר ודנטה היא לא הסיבה האמיתית לאהבה, אלא היותו מסוגל להפך את קרביך כקורא ולרגש אותך באמצעות ה'לֶס איז מור' שלו. כך בסיפורים הקצרים 'עַרַבִּי', 'אֶוולין' ו'המתים'; כך בקטעים האגוטיסטיים של סטיבן דדאלוס, בן דמותו של ג'ויס, ב'דיוקן האמן כאיש צעיר' וכך גם בפרקים ...