ארז כמעט-יפה, חלק שלישי ואחרון באתר "יקוד" - כתב עת אינטרנטי לספרות. שעת נובלה..

28/02/11   |   5 תגובות


ארז כמעט-יפה, חלק שלישי ואחרון באתר "יקוד" - כתב עת אינטרנטי לספרות יפה

נובלה
 
רן יגיל

לפתע הונחה עליי יד מאחור. הייתה זו כף יד גרמית ומגוידת. "נו ארז כמעט-יפה, אתה נהנה מהטיול הקטן שלנו?" נבהלתי.
"מה אתה נבהל? מי יכול לשים את כף היד שלו על הכתף שלך באמצע הים?"
"אני דווקא נהנה מן הטיול. איפה הקונכייה ההיא?"
"אה, הקונכייה, הצבתי אותה בחרטום." מש"ט חבש כובע קסקט. המצחייה הייתה הפוכה.
"קח לך כובע. אתה הולך להישרף, תמרח גם קצת מהשמן הזה. בסוף עוד תהיה ארז כמעט-שרוף. אתה רוצה לשתות?"
"לא."
"אבל אתה חייב. הים מצמיא והשמש מייבשת. שְׁתֵה, שְׁתֵה." הוא הושיט לי בקבוק גדול של מים מינרליים. לגמתי ...

אחינו הגדול - מנחם בן, או "חמנייה צהובת שמש". מאת אבי אליאס.

27/02/11   |   22 תגובות


  אחינו הגדול - מנחם בן, או "חמנייה צהובת שמש"
הומ'אז
על שיריו של מנחם בן
 
אבי אליאס


 
ובצפונה של ארץ יוליקינג
מקום שם הנסיך השחור
והפיות העדינות משמיעות
ידעו ציפורי היער והתנינים כי עוד ישוב הרופא המופלא לארצם
ואף התוכי  קרא מעל  אדרת הגפן.
 
(מתוך שיר הנושא, "אדרת הגפן", ספרו הראשון של מנחם בן הוצאת "עקד", 1967)

 
שורות הפלא של מנחם בן שובות אותי אל ג'ונגל הילדות בשכונת רמת ישראל בתל אביב, המצויה בכף אצבעותיה הקסומות של יד אליהו. אם קופיקו היה מלך השכונה, ד"ר דוליטל  היה הרופא האגדי שטיפל בכלבתו של אבי שקראו לה תקווה. כמה זיכרונות נחרתו בציפורני הכלבה שקפצה על רדיו השפופרות העמוס במנורות  דלוקות, כשלילה מורד - הזמרת המצרייה היהודייה ...

מאיכפת'לנא, פרק ראשון מתוך ספר בכתובים, יחזקאל רחמים, פותחים רומן

24/02/11   |   14 תגובות

 
 
מָאִיכְפַּתֶ'לְנָא / יחזקאל רחמים
(פרק ראשון מתוך רומן)
 
יפו, קיץ 1989

 
אחד (מכה של פטיש בשוליים של טבעת בטון).   
       שניים.
       שלוש.
       ארבע.
       מישהו מהפועלים אמר שהטבעות האלה שוקלות איזה חצי טונה כל אחת. 
       חמש.
       מלבישים בתוך האדמה טבעת מעל טבעת וככה עושים צומת לזרימה של הביוב.
       שש.
       שבע.
       לא נראה שהבטון מי-יודע-מה מתרגש. ...

נח שטרן - המשורר המקולל, ב"סדנת הקריאה" של המשורר יובל גלעד

23/02/11   |   7 תגובות


  יובל גלעד


סדנת קריאה 21 - נח שטרן



אין לנו הרבה משוררים "מקוללים" בשירה העברית, כאלה שגורלם המר להם ולא זכו להתקבל בחייהם. ליונה וולך היו חיים פראיים, ומותו של דוד אבידן היה טראגי, אבל כמה מקוללות כבר יכולה להיות בארצנו הקטנה, בתל אביב העיר הגדולה שהיא בעצם מין קיבוץ עירוני. נח שטרן עונה להגדרה.


מגדולי השירה העברית של המאה ה-20 (1912-1960) הוא נותר ידוע רק למתי מעט, אף ספר משלו לא יצא בימי חייו, ורק אסופה אחת שאזלה מזמן, "בין ערפילים" (אגודת הסופרים, ערך אברהם ברוידס, 1966) קיימת, ולצידה מבחר קטן משירי המשורר - "אגרוף גורלו המר" - שיצא בהוצאת "עמדה" לפני שנים וגם הוא אזל.


שטרן נולד בליטא, וכבר בצעירותו התגלה כעילוי. בגיל 17 התקבל לאוניברסיטת הרווארד, ושם סיים את לימודיו בהצטיינות. חזו לו ...
  • ארכיון