הבנאליות של הרוע ואי הבנאליות של הפרוזה. יעל שכנאי לקחה על עצמה ברומן החדש שלה (ילד רע) נושא גדול. גדול מאוד. מה קורה כשהרוע האנושי, הבלתי מוסבר והבלתי מופענח, פוקד אותנו – אנשים פשוטים שאינם מורגלים בו. אנו לא נבחרי ציבור שואפי כוח החשים תחושת שליחות ועוצמה – אחראים הקובעים גורלם של מיליונים. אנחנו, האנשים של היומיום השגרתי שמחפשים את האושר המידתי. מה קורה לנו כשהרוע האנושי ניצב על פתחנו. בא עלינו. איך לעזאזל נתמודד איתו? טרומן קפוטה הנפלא נבר בנושא זה ברומן הלא בדיוני הנודע שלו "בדם קר". שכנאי, אחרי שני ספרי פרוזה טובים, ספר סיפורים רגיש "פירורי קינמון" ורומן לירי "אור נדלק במרפסת", נפנתה לעסוק בנושאים הגדולים תוך בחינת המצב הישראלי הבורגני. יש לה עוצמה בכתיבה לשכנאי ואף דיוק מרבּי, דחף ותשוקה להעמיד רומן מתוך פוזיציה של כותבת פרוזה היודעת ...

ילדה טובה וספר טוב. על ספר שיריה של מיכל הירש-נוי "ילדה טובה" מאת פרופ' אורציון ברתנא ואירוע לכבוד הספר.
מיכל ילדה טובה. לשכנע את עצמה בכך, על כל מה שמשתמע, היא גם כותבת שירים.
מיכל ילדה טובה. משמעות הדבר כי היא נשארת בתחום הילדות, גם לאחר שזו תמה מזמן והשנים חולפות. משמעות הדבר, שכל חשבונותיה מאז הילדות לא תמו ולא נשלמו. משמעות הדבר שהיא מרגישה לא פעם אשמה, וכדי להשתחרר מאשמה זו היא מתארת (גם בשירים) את שהיה, ואומרת בשירים אינני אשמה, וגם אומרת בשירים - סלחתי.
גַּסֻּיּוֹת
גָּדַלְתִּי עַל קִצּוּר שֻׁלְחָן עָרוּךְ
וְעַל קִצּוּר אֶבֶן שׁוֹשָׁן,
אָסוּר ...

על ספר השירה של אורה ניזר "לאט החושך נוגס", מאת המשורר והעורך יקיר בן־משה: "בְּטֶרֶם דִּמְדּוּמִים/ נִיחוֹחַ שְׁקִיעָה לָכוּד בְּתוֹךְ הַבַּיִת."; היש משפט יפה יותר לפתוח בו ספר שירה? "לאט החושך נוגס", ספר שיריה החדש של אורה ניזר, עומד כולו על שפת האור, ליתר דיוק: על שפת דמדומי האור – שפת השקיעה והזריחה. בדרך עדינה ובוטחת, בלשון שקופה, קריסטלית עד כאב, לוכדת ניזר את הפרטים הקטנים של היומיום (מכולת, בנק, חשמלאי, כדוגמת השיר המופיע בציטוט) ובונה מהם קתדרלה של געגועים. זה אינו הגעגוע אל החומק או האבוד, אלא אל החיים עצמם: הרגעים בחיק האֵם, האינטימיות עם בן הזוג, הבית שהיה והכתיבה ...

חיים שטנגר – שבעה שׁירי מסע מֵחולו של מועד
 
 
אל  מול  היִפעה
 
בַּרְוָזִים שָׁטִים
אַט אַט עַל מַיִם
כְּמוֹ בְּמֶרְחָק נְגִיעָה -
שָׁמַיִם.
אֶת אֵינֵךְ
גַּם לֹא אֶל אֹפֶק
הַכֹּל נִשְׁתַּנָּה -
נֶעֱלַם.
עִם זְמַן
נֶחֱלַשׁ בִּי דּוֹפֵק.
 
בַּרְוָזִים ...