קיוּמיוּת יהודית - על ספר שיריו של אלכסנדר שפיגלבלט
 
 
יובל גלעד
 
 
מה מאפיין שירת יידיש? מה הניגון המיוחד לה? אולי החמלה היהודית שהתפתחה כה יפה בגולה, תוך כדי התבצרות. שירת יידיש גם איננה מתביישת להיות סנטימנטלית, ובכך היא מזכירה במשהו את השירה הערבית. רגש מזוקק, בלי בושה, ישר מהלב. ומפתה לחשוב איזה דיאלוג היה יכול להיווצר כאן בישראל אחרת, לא משוסעת שנאה, בין שירת יידיש לשירה פלשתינית.
 
 
אלכסנדר שפיגלבלט, יליד 1927, עלה בשנת 1964, אחרי ששרד את התופת של טרנסניסטריה ברומניה. משורר יידי ותיק, שהקובץ הזה ("דבש הצער", הוצאת קשב, תרגם יהודה גור-אריה) הנו ספרו הראשון בעברית. מרבים לדבר על פריחה מחודשת של שפת היידיש בארצנו, צעירים מתעניינים בשפת האבות ולומדים את השפה הנכחדת. ודאי ישנה איזו ...

  נושא המגבעת של קרחת השירה
הומאז' לשיריו של יקיר בן-משה
 
 
אבי אליאס
 
 

 
"ובחלום הופיעה כרכרה רתומה לכפור
ועגלון הרוח נתקשה לנשום
אמרתי לו: הנפש היא רצועה בלויה
ופרגול הזמן שוכח את הלילה".
(עמ' 48, מתוך "בכל בוקר מקריח לפחות אדם בלונדיני אחד", הוצאת "עם עובד", 2003)
 
אגדת סינדרלה לכאורה נטעמת בבלוטות הרוק, כשמופיעה המילה בחלום ובהמשכה כרכרה ומתחילה להתגלגל מתיקות סוכרתית במשפטיו הראשונים של יקיר, אך פתאום בא הכפור והעגלון של המשורר טורף את הקלפים. לא עוד פנטזיה נהדרת של לכלוכית בארמון הנסיך ולא עוד דלעת שהופכת טרם קול נקישות השעון לשעת חצות לכרכרה מהודרת ולחיי אושר ועושר בעולם של שארל פרו, יקיר קורע את האוויר באמירה כאובה ופוצעת: "...ועגלון הרוח נתקשה לנשום/ ...

 
אנו בבלוג הספרותי שמחים לבשר על מדור העומד להתפרסם כאן מדי חודש: "חצי פינה", שבו המשורר רוני סומק בוחר שיר מתורגם וכותב עליו הערה.
 

המדור קיים בדפוס כבר שנים בכתב העת הספרותי המצוין "עתון 77", שנוסד ונערך במשך שנים רבות על ידי המשורר יעקב בסר, וכיום נערך על ידי עמית ישראלי-גלעד ומיכאל בסר.
 

הפינה הזאת של סומק שימשה לי השראה כשייסדתי את פינות השיר שלי "שיר אחד והערה" ו"שירה בציבור" ב"מעריב". עד היום אני סבור שזוהי הגשה נכונה של מעשה השיר, מלווה בקומנטציה קצרה ומנהירה. קריאת כיוון.
 

לרוני סומק הנפלא נתונה תודתי בעניין זה, ועכשיו לשיר: "עכשיו אני מגלה" של מנואל פורקנו בתרגומו של איתי ...

  המשורר שחר-מריו מרדכי על גלעד שליט. שיר והערה



 
 
רן יגיל
 
 
 
סוף סוף נתניהו עושה את הצעד הנכון ומחזיר את גלעד שליט הביתה. חג שמח לכולנו. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. כל אחד מבין הפּאנליסטים, מבין הפרשנים, מחפש משהו חשוב לומר, משהו שיחדש לנו בפרשה לפני שזו ב"ה, ואגב רק בעזרתו, מסתיימת בכי טוב. בוא נקווה שכך יקרה.
 
 
 אך אני רק רוצה להביע את שמחתי, כי אני כל כך מתרגש בשביל משפחת שליט כמו רוב בית ישראל וכמו כל אדם בר-דעת שרגש בלבו, שבתוכו פועם לב רַגָּשׁ. אני יודע ששוב תעלו את הטיעונים ההגיוניים המוכרים כי המחיר הוא שחרור מרצחים ויהיו פיגועים. כל זה נכון מאוד, אבל כל זה לא יכול להשבית את שמחת הלב שהסיפור הזה - בניגוד לסיפורים אחרים דומים - ייגמר כנראה טוב ולא ...