בית הספר לכדורגל של דיוויד בקהאם, צרות בריבוע


דיוויד בקהאם
מאנגלית: תומר קרמן
כנרת
 
שני אחים תאומים, אדם וג'יימס, מגיעים לבית הספר לכדורגל של דיוויד בקהאם. הם זהים בכול, בהבדל אחד: ג'יימס הוא שחקן מוכשר מאין כמותו, כישרון צעיר ומושקע שאביו מאמין בו בכל לבו ומקדמו; בעוד שאדם, שהוא גיבור הסיפור וזה יפה, הוא כישרון ממוצע ומעט נזנח על ידי אביו והסביבה. דווקא בית הספר לכדורגל, מסגרת תחרותית, מתגלה כמקום שבו הגיבוש החברתי הוא העיקר ולא ההישגיות. מעניין.
 
אור (5): "מי זה דיוויד בקהאם? איפה הוא משחק?". אבא (המום): "באנגליה חמוד, הוא שיחק באנגליה". אור: "לא מכיר אותו, אני מכיר רק את דויד וייה מספרד. הוא מעולה". אבא: "כך חולפת לה תהילת עולם. ולחשוב שאני עוד זוכר את הפסים של יוהאן קרויף. אני באמת זקן".

העירום, השעיר והקדמוןעל האפוס של האני בשירה המוקדמת של אורי צבי גרינברג בא"י - חלק ראשון אריק א.

פרולוג

בתקופה בה מעוצבת האישיות, בה לומד אדם להכיר את עצמו, סובייקט נבדל ופועל בעולם מלא וצפוף בסובייקטים אחרים - רחוקים וקרובים, עוינים ואוהדים בסביבה חלקה מוכרת, חלקה זרה - הכרתי לראשונה את שירתו של אורי צבי גרינברג. היה זה בתחילת שנות ה-80 עת התגייסתי לצבא, בשיאו הנדמה לא נגמר של גיל ההתבגרות. אני, שנחשפתי בבית הספר לשירת עמיחי ובעיקר זך כמייצגיו השונים של המהלך החדש, המרד בשירת אלתרמן והדורות הקודמים, נציגיה המובהקים של השירה העברית הצעירה ה"מודרניסטית", שירת 'אני' קיומית אליבא דתכנית הלימודים בתיכון, הוכיתי בתדהמה למקרא שירת 'הגברות העולה', מהדורה ראשונה שהביא לי חברי נתן מספריית ברזילי שליד כיכר דיזנגוף חתומה בחותמת הסתדרות פועלי ארץ ישראל. כמי שהורגל ...

  דג לגברת שאלתיאל
כתב ואייר: יוסי אבולעפיה
כתר
 
 
קומדיה רומנטית של טעויות, כך אפשר להגדיר את ספר הילדים המחודש של אבולעפיה. יש כאן שני זוגות. זוג אחד מבוגר בהתהוות וזוג ותיק ושחוק. הזוג בהתהוות אמור לזכות בדג על הגריל לארוחת הערב, ואילו הזוג הוותיק בעוף צלוי.
 
עכשיו העניין מתחיל להשתרשר ולהסתבך בהמון הומור: הן הדג והן העוף האמורים להיות נאכלים, עושים מעין מסע בשכונה, מנקודה לנקודה. סיפור קטן ומקורי על מקריות וזוגיות.


אור (5): "אבא, הם צריכים לשטוף טוב-טוב את העוף והדג אחרי שהם הסתובבו בכל השכונה ונפלו על המדרכה והאדמה, אחרת הם יקבלו מחלות". אבא: "נכון מאוד, לא חשבתי על זה".






עטיפת הספר

  מלאכי השינה
תלמה אליגון-רוז
איורים: ליאורה גרוסמן
כנרת
 
ספר מקסים ומרגש על ארבעה מלאכים עם פואטנה נחמדה בסופו. "גבריאל רושם שמות, אוריאל רוקם חלומות, מיכאל אוסף תפילות, רפאל מרפא מחלות ודניאל השובב, בשביל החלב - גולש ושותה מגביע זהב". כן, אלה מלאכי השרת, והסיפור החמוד הזה נכתב בהשראת קריאת שמע שעל המיטה. יש סופרי ילדים שאינם חוששים ממסורת ישראל, לוקחים אותה למקום שלהם ועושים את זה קצת אחרת. מאוד מקורי מצידה של תלמה אליגון-רוז. יופי. האיורים מרגשים ועדינים ומרחפת עליהם מין אווירה מיסטית שכזו, אבל לא קיטשית חלילה.

אור (5): "המלאכים האלה, הם מבקרים אצל כל הילדים?". אבא: "כן, ודאי. יש להם אחריות על כל ילד וילד בעולם". אור: "אז מה זה שווה? אני צריך מלאך שיהיה רק שלי".






עטיפת ...