אחת לחודש אשתדל להביא משוררת או משורר פעילים באיגוד המשוררים, אשר יאמרו כאן את דברם, יספרו מעט על פועלם ויביעו את דעתם באשר למצב השירה בישראל. לצד הרשימה הקצרה אפרסם יצירה של המשוררת או המשורר הכותבים.
 
 
הפעם: המשוררת ציפי שחרור. ילידת 1953. היא משוררת וסופרת למבוגרים ולילדים. החל מיולי 2007 לקחה על עצמה שוב את תפקיד העורכת של ירחון "מאזניִם", ביטאון אגודת הסופרים הוותיק. שחרור פרסמה ספרי שירה רבים. בקיץ 2006 יצא קובץ מקיף של שיריה ששמו "עונה שנייה לאהבה" בהוצאת "עקד" ובו גם שירים חדשים. היא זכתה על שירתה במלגות ופרסים רבים, ביניהם פרס ראש הממשלה ופרס אקו"ם. בימים אלה רואה אור רומן ראשון משלה: "קליפסו רמלה" (הוצאת "פרדס"). בעתיד הקרוב אביא פרק מתוכו בבלוג הספרותי במסגרת הפינה "פותחים ...

  איתי דרור


 
כוכבים מעל ג'נין


 
 
 
אימון:
 
 
אבי רְאֵמִי, איש מילואים מרושל, עומד עם אפוד ונשק ושומר מול בונקר חשוך. הוא בן שלושים, פלוס-מינוס, ולמזלו הרע נודע לו באשמתו הבלעדית, שהבחורה שהיה לו רומן אִתה לאחרונה בחרה להמשיך בחייה. זאת אומרת שיש לה חבר חדש בזמן שאבי ראמי שומר עם אפוד גדול מכפי מידותיו על פתחו של הבונקר האפל. אֵבֶל, כמובן, הוא עניין יחסי, אבל מאז שמע אבי מהחברה של החברה שלו על חייה המתחדשים, הוא מדוכדך ועצוב. יום לפני שהוא יוצא למילואים בג'נין הוא מתקשר לחברתו לשעבר שמאשרת באוזניו את הידיעה. היא נשמעת חזקה ומאושרת.
 


"מגיע לך!" היא אומרת לו בבוז, ואבי מתחנן שתשוב אליו. "היית צריך לחשוב על זה קודם!" היא אומרת לו בכעס ...

   
על הספר:



עידו רוזן הוא המשתתף המבוגר ביותר בתחרות האביב לפסנתרנים צעירים - תקוותו האחרונה לפרוץ בקריירה מוזיקלית. אם ייכשל, ייאלץ להודות שכל חייו היו טעות ויהיה עליו להמציאם מחדש. הוא מסתער על התחרות בנחישות נואשת, אך בשל מזל רע, או שמא נטייה להרס עצמי, הוא נקלע שוב ושוב למצבים גרוטסקיים, כמעט חסרי מוצא. תוך תעייה תזזיתית ברחובות תל אביב הוא מתעמת עם שאלות של הצלחה, ייעוד, אושר ו"תרבות כוכב נולד". זבוב על הפסנתר הוא סיפור חניכה מאוחר, רווי דרמה ומתח, מוזיקה ולא מעט ויסקי, הרהורים על מהותה של האמנות ורגעים טרגי-קומיים, עד הסוף המפתיע. אני מביא בפני קוראי הבלוג הספרותי את פתיחת הרומן הקצר והמעניין הזה:
 
 
 
 
אבי גרפינקל



 
 
זבוב על ...

שמואל אבנרי



"על סף הכְּלָיָה": ביאליק וניבוי השואה



 
"מיום שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה לתינוקות ולשוטים.
איני יכול משום כך לנבא עתידות. אין לי אלא מה שעיני רואות:
היהדות שבכל הגולה, ולא רק זו שבגרמניה, עומדת על סף הכְּלָיָה...
ומי עיוור ולא יראה זאת - יימק בעיוְורונו" (איגרות ביאליק, ה, עמ' שז)
 
 

 
"שתי השנים האחרונות היו לי הקשות והאכזריות בכל ימי חיי", כתב ביאליק לעגנון בשלהי 1923, במשפט הממצה את תחושתו בתקופת שהותו בגרמניה, למן ספטמבר 1921 ועד עלייתו לארץ ישראל במרס 1924 (ש"י עגנון, מסוד חכמים, ירושלים ותל-אביב 2002, עמ' 42). מפח הנפש שליווה את ביאליק באותה עת היה קשור אמנם, להערכתי, בראש ובראשונה בפעילותו ...