שדות גולדברג

רן יגיל

אימפריית ספרות הגלומה באישה אחת - כך יאה להגדיר את לאה גולדברג (1970-1911), שהיא ולא אף משוררת אחרת - למרות החופשיות הלשונית של אסתר ראב ולמרות הרגשנות בליריקה של רחל - הגברת הראשונה של השירה העברית. היום מלאו מאה שנים להולדתה, ובשנה הבאה דיוקנה יתנוסס על שטר כסף עברי. מאה שקל = לאה גולדברג.

איזה גיוון ושפע ידע, ואיזו חריצות וכמה כישרון מצויים בעטה הכותב של מי שנולדה בקינגסברג וגדלה בקובנה שבליטא, ולימדה את עצמה כילדה את השפה העברית תוך קשיים. בעבר עבדתי במכון "גנזים", שם נחשפתי למחברות הנעורים שכתבה, שמאוחר יותר כונסו בספר על ידי רחל ואריה אהרוני. גולדברג הקטנה כתבה בשגיאות כתיב רק כדי לפרוק את המטען האצור בלבבה. המשפט החוזר ביומן תדיר בווריאנטים שונים הוא "החיים הם קשים ומלאים צער". היא לא הייתה טיפוס אופטימי. לימים, ילדים לא היו לה והיא גרה עם אמה ברחוב ארנון בתל אביב.

הנה המשפט הראשון מהיומן בגיל עשר: "היום אני מאטחלה ליאכתוב יומן אני זוכרת כשלפני שנתים גם כן חפצתי לחתוב אבל פעם אחת לא היה פני בפעם השניה לא חפצתי... שום דבר נפלה לא היה אתי היום... בשובו הביתה הבטתי על השמים וראתי אננים כטנים כמלכי אור ששטו על פני הרכיה".

המשוררת לאה גולדברג. מעלה "טבעות עשן"
צילום: ארכיון

זאת הילדה הקטנה שלימים תכתוב יצירות חשובות שיהוו נכס צאן ברזל שלנו כישראלים ובגיוון נדיר. שירים: אהבתה של תרזה די-מון, את תלכי בשדה, בארץ אהבתי, נפרדנו כך (ששרה נורית גלרון; לא אבנר גדסי, בשירו המילים הן של סמדר שיר), מכורה שלי, בואי כלה, החליל, סליחות (באת אליי). יכולתי להמשיך והייתה נגמרת לי הסקירה. וגם ספרי ילדים נפלאים כתבה: "איה פלוטו", "דירה להשכיר", "ידידיי מרחוב ארנון". ופרוזה? סיפורים קצרים ושני רומנים: האחד בשם "והוא האור" הופיע בחייה; ואילו את האחר הקרוי "אבדות" - גנזה. אולי בצדק. רק ב-2010 הוא הופיע באופן מלא. פרוזאיקונית גדולה היא לא הייתה, אך לעומת זאת מחזה מוצלח סוריאליסטי-אלגורי יצא תחת ידה - "בעלת הארמון".

וזה עוד לא הכול. היא הייתה מבקרת תיאטרון מרכזית ומחוננת. עשתה דוקטורט בתחום הבלשנות על הניב השומרוני אצל החוקר הגרמני הגדול של הלשונות השמיות פאול קאלה; כתבה והרצתה על דנטה אליגיירי, המשורר הלאומי האיטלקי ועל פרנצ'סקו פטרארקה כותב הסונטות הנודע. תרגמה את "מלחמה שלום" ללב טולסטוי. הקימה את החוג לספרות השוואתית באוניברסיטה בירושלים. אכן אימפריה של יצירה עברית.

לאה גולדברג עם המשורר אברהם חלפי
צילום: פריץ כהן, לע"מ

גולדברג ידעה אהבות נכזבות רבות. נראה שאהבה אמיתית כפי שחלמה, לא חוותה. אחת מאהבותיה המפורסמות הייתה למשורר הקריסטלי אברהם בן יצחק (סונה). את כישרונה הספרותי רתמה לאישיותו בכותבה מונוגרפיה עליו בשם "פגישה עם משורר". גדולתה של גולדברג נבעה מהיותה בת תקופתה, אך גם עלתה עליה לאין שיעור בכישרונה. כלומר, היא כתבה על נושאי אהבה ליריים שנתפסו נשיים, סימבוליסטיים ורומנטיים, אבל היא יצקה בחרוזיה דומיננטה מז'ורית של אמירה קיומית מעבר לליריקה. קולה לא נותר קטן ודקיק כשל רחל, אלא העמיק, הרחיב עצמו והדהד במרחב ההיסטורי-ספרותי כמו במחזור שיריה הנודע "אהבתה של תרזה די-מון", שנכתב כנראה בהשפעת האהבה העזה לבן יצחק.

כשנתן זך ועמו השירה החופשית-הקיומית הופיעו על הבמה באמצע שנות ה-50, היא נדחקה לפינה. כביכול אלתרמן, שלונסקי והיא נחשבו מלאכותיים - פסה-קומפוזה. אך ב-1970, שנת מותה, החליט הממסד להוקיר אותה ולהעניק לה פרס ישראל. היא נפטרה ואמה, צילה, קיבלה את הפרס במקומה. קטן עליה. היא מסוג היוצרים שהפרס מתכבד בהם ולא הם מתכבדים בפרס. בעצם הפרס הגדול הוא שיוצר כמו מאיר אריאל מקדיש לחייך שיר. בעקבות "את תלכי בשדה" הנודע (הביצוע האחרון הוא של שלומי סרנגה) הוא כתב את "שדות גולדברג": "ילדתי שלי, אל תלכי לבדך, אל תלכי לבדך, בשדה המוזהב".  

נספח: שני ספרי ילדים של לאה גולדברג שיצאו עתה באופן מחודש

המפוזר מכפר אז"ר

לאה גולדברג

איור: נטלי וקסמן שנקר

עם עובד

1. מאה שנה להולדת גולדברג וספרי הילדים המופלאים שלה חוזרים אלינו, ובגדול. פעם בכמה עשרות שנים מופיע ספר כל כך מוצלח שדורות של ילדים יודעים אותו בעל פה. אפילו יש לי קשר משפחתי אישי אליו. אבי, גדי יגיל, היה המפוזר מכפר אז"ר, בדי-וי-די על פי הספר הקלאסי. תמצית הספר פשוטה: המופזר יוצא לדרך, למסע, מתבלבל ללא הפסק, ולבסוף נשאר במקום בלי שיהא מודע לכך. חרוזים - גאוניים! לא פחות מכך. את הספר איירה במקור גולדברג עצמה ומעט ישראלים שורשיים יודעים שהוא בנוי על בסיס יצירה רוסית מאת סמואיל מהרשק. האיורים החדשים של וקסמן שנקר משתלבים יפה בטקסט של גולדברג.

אור (6): "אבא, המפוזר מכפר אז"ר הוא בעצם סבא של יובל המבולבל".

איור של נטלי וקסמן שנקר מתוך הספר
הוצאת "עם עובד"

פזמון ליקינתון

לאה גולדברג

איור: עפרה עמית

הקיבוץ המאוחד, דביר

2. מאה שנה להולדת גולדברג וספרי הילדים המופלאים שלה חוזרים אלינו, ובגדול. בספר השירים הקלאסי הזה מאוגדים השירים הכי מפורסמים של גולדברג לילדים, רק כדי לסבר את האוזן: "מה עושות האיילות?",

"פזמון ליקינתון", "בואו עננים", "ברווזיים" (אלה של הסבתא אפרים), "הילד הרע", "כובע קסמים", ועוד ועוד. כולנו מכירים וכולנו אוהבים. האיורים של עפרה עמית יפים ועדינים. לגולדברג עצמה לא היו ילדים, אבל כדי לכתוב שירי ילדים גאוניים שכאלה צריך כנראה מלבד כישרון עילאי גם להיות בנפשך קצת ילד. זה מספיק.

אושרת (9): "אבא, גם אני חולמת על כובע קסמים, אבל שלא יעשה שאני אגדל ולא שיהפוך לאונייה. סתם שיעלים קצת את אורי כי הוא אח קטן ונורא מציק".

אור (6): "זה לא אני, זה הילד הרע בתוכי".

איור של עפרה עמית מתוך הספר
הוצאת "הקיבוץ המאוחד, דביר"