הסיפור הזה נכתב עלינו – על "עובדות מהדמיון" של גליה אבן-חן
(הוצאת "ספרא" ו"בית אוצר", 2014; עורך: חיים נגיד)


מאת: צדוק עלון


 הַסִּפּוּר הַזֶּה נִכְתַּב עָלַי // הַסּוֹפֵר הַזֶּה מַכִּיר אוֹתִי // הוא הֵצִיץ בַּחֲלוֹמוֹתַי // הַגִּבּוֹרָה שָׁם רָכְשָׁה קוּפְסָאוֹת גַּפְרוּרִים / כְּדֵי לְהָאִיר מְעַט / לַאֲנָשִים ...

פואמה על עליבות הזִקנה – שיר, מאמר וספר חדש מאת יצחק מלר


בכניסה לבית
 
בַּכְּנִיסָה לְבֵית גִּיל הַדֻּבְדְּבָן,
זֶה שֶׁל קְלִפָּה כְּמוּשָׁה וּמְחֹרֶצֶת,
בְּיוֹם שִׁשִּׁי, עֶרֶב שֶׁל נֵרוֹת דּוֹלְקִים
בְּלִי שָׁעָה, בְּלִי טֶקֶס וּבְלִי כַּוָּנָה.
שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת ...

הגמל היה צעיר ויפה כרוח במדבר, הוא שכב מקופל כולו בתוך עצמו. רגליו מכונסות לחזהו, וראשו מוטל בעשב. לא ראיתי כל כתמי דם. זה היה מאכזב במקצת. רק עיניו פעורות היו במין אימה שבידיעת המוות הפתאומית. הן הבריקו באור קר מאוד. השמיִם הגדולים נשתקפו בהן, והצברים הירוקים, והאופק, ובתיו הלבנים, והג'יפּ, ושני אנשיו השותקים. (דן בן אמוץ)
לקריאת הסיפור כולו בלוויית ההערה באתר "יקוד".



דן בן אמוץ בקיבוץ שדות ים, 1946

 פרק מתוך הרומן: "גפרור, מישהו שיחבק אותי...", הרואה אור בימים אלה, במלאות 42 שנה למלחמת יום הכיפורים:
משה גל   "שיבואו וישאלו אותי ואת אנדי מה פשר התופעה האיומה הזאת הלם קרב, אנחנו כבר נסביר להם", הפתיע אותם פתאום נדב במשפט המוזר שזרק לחלל האוויר ושהביא לשתיקה מעיקה בחדר.  ידעו שנפצע במלחמה, פציעה שהוגדרה בינונית. שעד לא מזמן צלע קלות על אחת מרגליו, ושבעקבות המלחמה חיסל את עסקיו ואינו עובד. במפגשים שקיימו מיעט לדבר. ניכר היה עליו שאיבד משמחת חייו. ייחסו זאת לקשייו הכלכליים, אך מעולם קודם לא שמעו אותו מתלונן, ועכשיו מבטי כולם הופנו אליו בסקרנות.
החרישו והאזינו לו המומים כשהחל לספר בפעם הראשונה על חלקו במלחמת יום כיפור, על נסיבות פציעתו ועל התופעות הנפשיות הקשות מהן הוא סובל בכל יום מאז המלחמה. סיפר וקיבל מדי פעם אישור וגיבוי לתיאוריו ...