בשיריה היפים של מירב סיאלו סופיר קיימת שירת יחידה בודדת בעולם. זוהי שירה אינטימית לירית וכנה, מורכבת, חפה מכל פוזות, החותרת אל לב האני הדובר - במקרה זה המשוררת עצמה - כשעיקר הרצון הוא לפענח את הרגש הצרוף העובר במחשבות אישה. מכיוון שסיאלו סופיר היא ציירת מחוננת ואסוציאטיבית, קיים אצלה שימוש בצבעים לתיאור הנפש ההוגה והמסוכסכת כמו בשירים "ינשוף לבן" או "שור כחול". עוד בולט בשירים - כפי שיעיד שם הספר "הגשמת ריקנות" - כוחו של של ההיעדר בהרהורי היחידה בעלת הדמיון, במפגש שלה עם העולם המסרב להתפענח. תחושה זו גוררת בהכרח איזשהם ריקוּן ואיוּן אישי, אך כאלה המביאים את האני השרה אל זיכוך ואל טוהר רגעי.
 
רן יגיל  
 
 
מירב סיאלו סופיר, חמישה שירים מתוך ספר ביכורים
 
הגשמת ריקנות
...

להושיט יד לנֹגה. יופיו של הספר המקורי הזה, "שירת הנֹגה", נעוץ בפער בין ראשית החיים וגילוי העולם הסובב מתוך סקרנות אֵינְגֶּמֶר וְחֵקֶר, לבין מי שכבר בגר והפך לאינטלקטואל מגובש בעל תפיסת עולם, ראה דבר או שניים בחייו ומבחינתו חידת החיים היא בבחינת דבר פתור ואידיאולגיה סדורה. המפגש הזה בין השניים, הנכדה והסב – התום והאינטלקט – מוליד אינטראקציה מרתקת הבאה לידי ביטוי בשירים, שבה מי שבגר וסיכם, מבין לפתע ויודע כי החיים עדיין נותרים בבחינת חידה פִּלאית.
 
סבא יצחק פוגש את נֹגה. הוא מביא איתו למפגש את כל האינטלקט שלו, מוִינֶטוּ וקרל מאי, ועד וירג'יניה וולף; תפיסות פוליטיות חברתיות ומומחיות על בתחום הרפואה אשר אותה רכש בדי עמל ובניסיון של שנים. נֹגה מביאה איתה ...