30/04/10
ספר לאדם אחד - מונוגרפיה על הסופר יצחק אוֶרבּוך-אורפז
חלק ראשון:
הילד המתרוצץ והחייל החושב
הבית שם:
יצחק אוֶרבּוּך-אורפּז נולד בזינקוב, עיירה באוקראינה, ב-ה' בחשוָן, תרפ"ד, 15 באוקטובר 1923. משפחתו נמלטה מאוקראינה הבּולשֶׁביקית ועברה לבּסרבּיה לבית סבו. מהעיירה זינקוב אורפז אינו זוכר דבר. הוא היה בן שלוש אולי בן ארבע כשנעקר משם. רק סיפור אחד זכור לו שסופר במשפחה לא אחת: לפני מלחמת העולם הראשונה הייתה לאביו שנקרא זאב, וֶעלוֶעל ביידיש ובאוקראינית פודוליה, חנות נייר בזינקוב. אבא שלו היה משכיל. וממה התפרנס? מן הנדוניה שהביאה אשתו, אימא של אורפז, אסתר. כיוון שהסבא שרול, ישראל, אביה של אסתר, היה איש עשיר מאוד ומכובד, בעל קשרים, עם הכסף שנתן פתחו את חנות הנייר. ...
29/04/10
יחזקאל נפשי מחליף אותי בפוסט זה בבלוג הספרותי. במקום שאני אכתוב את ההערה המוארת על שירו, הוא עושה זאת טוב יותר בעצמו. יופי של שיר. כדאי לכם לקרוא.
יחזקאל נפשי
ערפּול
אָדָם רוֹכֵן עַל פִּנְקָסוֹ בַּחֶדֶר, בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם הַחַמָּה. הוּא נֶאֱנָק, גּוֹנֵחַ, רוֹשֵׁם מִלִּים אֲחָדוֹת בְּעֵט, שׁוֹאֵל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת. הוּא אֵינוֹ נַעַר ...
28/04/10
עמיחי שלו הוא עורך תרבות באתר מתחרה, אבל אצלנו בבלוג הספרותי ב-nrg האיכות הספרותית ומעשה האמנות הצרוף עומדים מעל שיקולים צרים של כיתתיות ומחנאות, ומי שכותב ספרות היטב - אנחנו נותנים לו את הבמה. הפוסט מתחלק לשלושה כמו כל דבר בצה"ל שהספר "הנפשיים" של עמיחי מטפל במרקמו העדין: ביקורת של המשורר והמבקר אבי אליאס על הרומן, קטע קצר מתוכו, ולבסוף שיר משל עמיחי המתקשר נושאית אל ספרו. הערה: לספר "הנפשיים" אין קשר למשורר יחזקאל נפשי, שיחליף אותי בעזרת השם בפוסט הבא שיהא אף הוא שיר עם הארה.
אבי אליאס
סעיף נפשי אי-הסתגלות פרופיל 46
על "הנפשיים" של עמיחי שלו, הוצאת "ידיעות ספרים"
באוטובוס מלשכת הגיוס עד הבקו"מ, מצטנף האזרח קרביץ, טרם ילבש מדי צה"ל, על ספסל כמעט אחורי, ...
27/04/10
הפתיחה של הרומן, "עמוד-שניים ליום" מאת צדוק עלון, רומן הגותי העושה שימוש ברעיונות הפילוסופיים של ברוך שפינוזה
יעקב, בדרכו לערוך קניות, מסתבך בשאלה שספק אם יש עוד מישהו בעולם שמוטרד ממנה
יעקב, בדרכו לערוך קניות, שמע את קולות הציפורים. מכיוון שמחשבותיו לא נסבו על אודות חיפוש אחר פתרון לבעיות מהיומיום, הוא נזכר בסיפורים שקרא בילדותו. בסיפורים אלה תמיד הוזכרו קולות הציפורים כדבר שירה, וגם אם עניין השירה לא הוזכר בהם במפורש, הרי מנימת הסיפור היה עולה כי ציוץ הציפורים שירה הוא.
האומנם הציפורים שרות? חשב יעקב לעצמו. אולי הן מדברות? אולי הן מחוות את דעתן בסיפור? אינני יודע, אולי הן סתם מצייצות, לעצמן או ...
אקו"ם