התור 
9.45
נורת ענק פלורוסנטית מתפוצצת ונשרפת במבואה. הגיצים אוחזים בסיבית התקרה. אריה סביר, סוכן ביטוח שמנמן בעל משקפיים רחבים, שרק התעורר וכל חפצו כוס קפה שחור-בוץ, אחד סוכר - מוכן להתפשר גם על טורקי-קטן מבושל יפה-יפה עם קצף וארומה, כדי לייצב קצת את לחץ הדם הנמוך - נאלץ להתעשת ובתוך כל ההמולה והרעש סביב, למצוא את השאלטר הראשי, לנתק את החשמל, לעקור את המטף מהקיר, לרסס סביב התבערה ולכל עבר, להשליך ארצה את המטף בכוח ולצנוח באפיסת כוחות. עכשיו הוא יושב בפישוט איברים על הרצפה החלקלקה והמנומרת בחליפה הכחולה-אפורה שלו ושומע את לבו הולם. עד עתה פעל ולא חשב. כעת שבים ועולים ההרהורים.


   "אתה בסדר, אדוני? אתה בסדר?" אומר איש מד"א שמתכופף אליו ומציץ בו כשהוא לועס מסטיק סמוך לפרצופו כעגל המגלגל בפיו חציר. סביר מעווה את פניו בגועל. "יש ...

 


שם בקצה הקרת - מבקר אמיץ ניצב: פוסט-מודרניזם ו"חשיבה רלטיביסטית" בספרות העברית משנות השמונים של המאה העשרים: אתגר קרת - אחד כרבים. חלק שני
 
האמנם עומדת פילוסופיה מסוימת מאחורי מופע זה שמייצגות כאן עבודותיו הספרותיות של אתגר קרת? ואם כן, איזוהי? האם זו פילוסופיה במובן מקצועי, או פילוסופיה כמושג מושאל לתאר השקפת עולם כלשהי? האם ישנה פילוסופיה פוסט-מודרנית מוגדרת, מאופיינת, שטקסטים אלה מושפעים ממנה? מקיימים איתה דיאלוג?
 
          בבקשת התשובה, מפנים, בדרך כלל, את המבט אל מופע שזכה ברבע האחרון של המאה העשרים לאפיון הסמלי המכונה בדרך כלל דקונסטרוקציה. בפרק זה מוצגת תפישה שונה: יש היענות של טקסטים אלה לפילוסופיה, אבל אין זו הפילוסופיה של הדקונסטקרוקציה. לצורך הדיון אביא  כמה נקודות מתוך ספר ...

 
יום השמיעה הארצי צוין אתמול, ב-26.5. מטרתו הייתה להגביר את מודעות הציבור ללקויות שמיעה: למניעה, לאיתור מוקדם ולאפשרויות שיקום.



גונן נשר 
לעוף כמו בוב בימון
 
אני מתתי בחורף של שנת אלף תשע מאות שישים ושמונה. מתתי בחורף של שנת אלף תשע מאות שישים ושמונה, ודבר ממה שהתרחש בימים שקדמו לו, למוות העצוב ההוא, לא רמז לכך, אולי רק העצב או התוגה שמורגשים יותר בחודשים האפורים שבין ינואר למרץ, אז העננים כבדים וכבדה גם האדמה, כבדות הרגליים.


מתתי בחדר לידה מספר עשרים ואחת שהיה אז ועודנו היום החדר הראשון של הקומה השנייה בבית החולים רוטשילד בחיפה. כיצד אני יודע ששם מתתי? הרי זה ברור, כך כתוב בתעודת הפטירה שלי, שמסיבה לא מובנת כתוב עליה תעודת לידה. אפילו עץ אורן ניטע על שמי כתוב בתעודת הפטירה הזאת, שמתעקשת להיקרא תעודת לידה, שתיל רך של אורן מחטני ...

שם בקצה הקרת - מבקר אמיץ ניצב: פוסט-מודרניזם ו"חשיבה רלטיביסטית" בספרות העברית משנות השמונים של המאה העשרים: אתגר קרת - אחד כרבים.  
המורה המחליפה אמרה לכולם להסתדר בזוגות. ורק שלמה הומו כוס אל-אומו נשאר לבד. "אני אהיה הבת-זוג שלך" אמרה המורה המחליפה ונתנה לו יד. וככה הם טיילו בפארק, ושלמה הומו ראה סירות באגם המלאכותי, פסל ענק של תפוז, וגם ציפור אחת חרבנה לו על הכובע. "חרא נדבק לחרא" צעק יובל מאחורה, וכל הילדים צחקו. "אל תשים לב אליהם," אמרה המורה המחליפה ושטפה לו את הכובע בברז. אחר-כך בא מוכר ארטיקים, וכולם קנו ממנו קרטיבים. שלמה הומו אכל ארטיק "גלי גל", ואחרי שגמר תקע את המקל ברווח בין הבלטות ועשה כאילו הוא טיל. הילדים האחרים השתוללו על הדשא, ורק הוא והמורה המחליפה, שעישנה סיגריה ונראתה די עייפה, נשארו על השביל. "המורה, למה ...