נורית פרי, שמונה שירים מתוך ספר חדש:
"כמעט שקוף"
 
*
הַקַּיִץ שֶׁבָּרָא אוֹתָנוּ
לֹא הִבְדִּיל בֵּין מַיִם
לְשָׁמַיִם.
גִּבְעוֹלֵי הַקַּש
הִתְגַּעְגְּעוּ אֶל מוֹצָם,
מוֹשִׁיטִים יָדַיִם לֶאֶסְפוֹ
מִתּוֹך הָרוּחַ.
עַל קַו הַמַּיִם
פְּרָעִים צְהֻבִּים ...

דוד ברבי
 
צלצול מאחותי
(מחזור שירים: התחלה וסוף)
 
1.
וַאֲנִי הֲרֵי בִּקַּשְׁתִּי לֹא לִכְתֹּב לַאֲחוֹתִי, אָז לָמָּה תְּבַקֵּשׁ, מַה תִּרְצֶה מִמֶּנִי שֶׁאַתָּה מְבַשֵּׂר לִי עַל פְּרֵדָה?
תִּדְבַּקְנָה אֶצְבְּעוֹתַי וְלֹא אֶרְצֶה פְּרֵדָה; תִּדְבַּק ...

רן יגיל
הכול שפיט
קומה מינוס חמש, חניון, 23:45
 
לנשום, לנשום אוויר!
   אני לא מאמין באהבה. אני לא דוגל בה. דווקא עכשיו נתקעה לי בראש המחשבה הזאת. כאן, סָרוּחַ על הבטון המזוין הזה כשמישהו, מה מישהו, משהו, מנסה להרוג אותי.
   שלוש פעמים התאהבתי ותמיד זה נגמר רע. נשים – שק של נחשים. פעם ראשונה זאת הייתה אירית בתיכון. היא לא הייתה יפה במיוחד, אבל כולם אמרו שהיא כזאת אז השתכנעתי. מאז למדתי לעמוד על שלי. פיתחתי טעם. גם בנשים. שעות הייתי יושב מול המזנון בבית הספר, גבי שעון אל קיר אולם ההתעמלות ומביט בה כיצד היא מקפיצה בחינניות כדורי פלאפל לתוך הפיתות של התלמידים. אחרי ההפסקה היא הייתה מתפשטת בקצה המזנון. לא היו רואים הרבה, אך עצם המחשבה שזה קורה ריתקה אותי כל כך וריגשה אותי, ואז היא הייתה יוצאת במכנסי ספורט צמודים ...