החיים = שגרת החיים
 
על ספר שיריו של גלעד מאירי, "בוא זמני"
 
רן יגיל
 
 
משחקי מילים בשירה הם בדרך כלל פח יָקוּשׁ. הם מובילים להשטחה קופירייטרית של השיר ויש כאלה למכביר במרשתת. אבל בספרו האחרון, ובכלל בשירתו, עושה בהם גלעד מאירי מעשה אמנות וחוכמה בטעם רב. יעיד על כך שם ספרו "בוא זמני", המבקש מחד לרְאות כמצוות אבידן, המשורר האהוב על מאירי, הכול במייד ובנייד, סימולטנית, ומאידך, לנְהות אחר ההכרה של הסובייקט כמשורר, אחרי שעשה רבות כל כך למען יצירתם של אחרים כאיש ספרות.
 
האקטואליה זורמת אל תוך המרחב האינטימי המשפחתי בשירת מאירי, אי אפשר לדלג על הטרנד התורן כי הוא פשוט עובר עלינו, שלא לומר דורס אותנו במכבּש, במרחב הציבורי. אני זוכר, למשל, שיר עבר שלו שהוא סינגולארי ...

המשורר הוא גדול-הרוצחים
 
רן יגיל
 
מייקל קונלי ידוע ככותב מותחנים מן הסוג הנוקשה והגברי. הוא מצוי עמוק בתוך הז'אנר – טכני מאוד ומדויק בִּפרטים. אבל להבדיל מהרלן קובֶּן הוא אינו טכנוקרט, אלא כותב קר ומחושב שמעמיק בדמויות ובמצבים בתוך הסוגה. הוא לא סתם עוד כישרון היודע לבצע את השילוש הקדוש של בניית סכֶמה, שִׁחרור האינפורמציה לאט-לאט ועשיית הרבה תפניות. יש לו תמיד נרטיב מקורי והוא מעמיק בו.
 
אבל "המשורר" הוא ספר יחיד ומיוחד שבו פוגש רומן המתח הישיר את הבּלטריסטיקה, את הספרות היפה, פָּנים מול פָּנים. וכל זה קורה ברובד העליון של המֶטָא-טקסט.
 
ישנו ארגון בינלאומי של כותבים הקרוי Pen. זאת מעין אגודת סופרים בינלאומית ושמה הוא ראשי ...