רן יגיל

המשורר שחר-מריו מרדכי על גלעד שליט. שיר והערה

13/10/11   |   11 תגובות


 

המשורר שחר-מריו מרדכי על גלעד שליט. שיר והערה


 

 

רן יגיל

 

 

 

סוף סוף נתניהו עושה את הצעד הנכון ומחזיר את גלעד שליט הביתה. חג שמח לכולנו. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. כל אחד מבין הפּאנליסטים, מבין הפרשנים, מחפש משהו חשוב לומר, משהו שיחדש לנו בפרשה לפני שזו ב"ה, ואגב רק בעזרתו, מסתיימת בכי טוב. בוא נקווה שכך יקרה.

 

 

 אך אני רק רוצה להביע את שמחתי, כי אני כל כך מתרגש בשביל משפחת שליט כמו רוב בית ישראל וכמו כל אדם בר-דעת שרגש בלבו, שבתוכו פועם לב רַגָּשׁ. אני יודע ששוב תעלו את הטיעונים ההגיוניים המוכרים כי המחיר הוא שחרור מרצחים ויהיו פיגועים. כל זה נכון מאוד, אבל כל זה לא יכול להשבית את שמחת הלב שהסיפור הזה - בניגוד לסיפורים אחרים דומים - ייגמר כנראה טוב ולא רע.

 

 

 ולא. לא הייתי פעיל אקטיבי במחנה שליט. פעם אחת הייתי במסגרת מסע סופרים של האיגוד באוהל המחאה וזה היה מזמן, אבל הלב הישראלי שלי לא יכול שלא להיות גאה על היותי שייך לעם מוסרי שעושה לפנים משורת הדין כדי להחזיר חייל שבוי הביתה. זה מעשה הומניסטי, יהודי, קיומי ממדרגה ראשונה, ושוב שאפו לראש הממשלה על זה ותודות רבות לשר הביטחון אהוד ברק ולראש השב"כ יורם כהן, שפעלו ופועלים בעניין זה. כמה טוב שהקול השפוי של ברק תמיד מנצח ולא הקול הצעקני, המיותר והמשפיל את הזולת של ליברמן, שאין לו דבר וחצי דבר עם קיום עניינינו וחיינו במזרח התיכון.

 

 

 א-קיצער - אם זה באמת מצליח, חברים, ברק שוב שיחק אותה בגדול ומגיע יופי של קרדיט לבנימין נתניהו. אני כבר מתחיל לחבב אותו. בקצב הזה אני עוד אתאהב גם בשטייניץ. הנה שירו היפה של שחר-מריו מרדכי, משורר רגיש והומניסט.

 

 

גלעד, יאללה, קדימה, בוא הביתה. אנחנו מחכים. לא נאמר עוד אף מילה...

 

 

 

 חליפה (זאת חליפתי)/ שחר-מריו מרדכי

              
                          

זֶה נוֹרָא מַה שֶׁקָּרָה. אֲבָל

הַדָּבָר כְּבַר נַעֲשָׂה, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר

לְהָשִׁיב? וְאֵיפֹה אֲנִי בְּכָל זֶה?

אֵיךְ אָרִים אֶת קוֹלִי?

אֵיךְ אֶמְחֶה?

 

אֲנִי בֶּטַח יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ.

אֲנִי יָכוֹל לְשַׁדֵּל אֶת הַשִּׁלְטוֹנוֹת

לִפְעֹל. אֲבָל אֵיךְ עוֹשִׂים אֶת זֶה?

אֵצֶל מִי אֶמְחֶה? אֵצֶל מִי אָרִים

אֶת הַקּוֹל?

 

צַר לִי עָלָיו. בֶּאֱמֶת. אֲבָל זֶה לֹא חָדָשׁ
שֶׁהַמְּצִיאוּת כָּאן אַכְזָרִית. וּמִי יִמְצָא לֵב

לְהַצִּילוֹ? אֲנִי יוֹדֵעַ? רַק רֹאשׁ

הַמֶּמְשָׁלָה יָכוֹל, וְגַם הַמָּעֳמֶדֶת - יָדֶיהָ

כְּבוּלוֹת. וּמַה לָה וְלָזֶה?

הִיא בִּכְלָל הָיְתָה אָז בַּחוּץ.

שֶׁתִּמְחֶה.

 

וְאֵיךְ בִּכְלָל בָּלְעוּ אוֹתוֹ כָּכָה בְּעֹמֶק

רְצוּעָה צָרָה? אֵיךְ סִבֵּךְ אוֹתָנוּ. צָרָה

צְרוּרָה כָּל הָעִסְקָאוֹת חֲלִיפִין הָאֵלֶּה

אֶתְמוֹל קָנִיתִי חֲלִיפָה שְׁחוֹרָה

זֶה שִׁימוּשִׁי לִפְגִישׁוֹת עֲסָקִים

וַהֲרֵי יֵשׁ סִימָנִים לְמַשְׁבֵּר. מַה

יֵשׁ לְדַבֵּר? טוֹב שֶׁקָנִיתִי. אֲבָל

 

בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה נָתַן בִּי כֶּלֶב

מַבָּט צוֹנֵן. זֶה אַבְּסוּרְד, לֹא?

יֵשׁ גְּבוּל לְנֵטֶל

הָאַשְׁמָה עַל כְּתֵפַי. וּבִכְלָל, מַה לּוֹ

וְלָזֶה? הוּא מֵרִים אֶת קוֹלוֹ? הוּא

מוֹחֶה?

 

אוֹי, אֵיךְ עוֹבֵר הַזְּמַן. וְעָלַי לְכַוֵּן שָׁעוֹן;

יֵשׁ לִי מָחָר פְּגִישָׁה גּוֹרָלִית.

לַחֲלִיפָה תַּתְאִים הָעֲנִיבָה הָאֲדֻמָּה;

הַשָּׁחוֹר יוֹתֵר מִדַּי שַׁלִּיט.

 

 

בטון כביכול לאקוני, מספר לנו הדובר בשיר על שגרת יומו ועל התלבטויות של זוטא בעוד שגלעד שליט נתון בשבי. הזמן עובר, אך האחריות, החלום שישוחרר, לא עוזב אותו. בכול הוא רואה את שלילת חירותו של גלעד ואת העובדה שאנחנו, אזרחי ישראל, לא עושים מספיק למענו, בעיקר בעיני הכלב התמימות המעוררות אשמה, הקשור לרצועה. הרציונל אומר, זה רק כלב, אבל הלב אומר גם זה, איך לא, גם המבט הזה מזכיר לי את גלעד שליט, את מידת החסד ואת מידת הרחמים.

 

כל מי שאומר שהוא בורג קטן ואינו יכול לעשות דבר, טועה, אומר השיר, כי כל אזרח נושא באחריות על כך שגלעד ממשיך לשבת בשבי. הוא חייל שלנו ואנחנו שלחנו אותו לשם.

 

יפה הטון הדיווחי החדשותי, הכביכול יומיומי ואגבי, המנסה לחמוק מן האחריות בבתים הראשונים. יפה גם משחק המילים עם המילה חליפה כתמורה וכמשהו מהודר שלובשים בחיים הציוויליים כשהכול נורמאלי. הדובר בשיר מסרב להתאבל וללבוש חליפה שחורה טוטאל. הוא מנמר אותה בתקווה אדומה. הלב האוהב הוא אדום. הדם הוא הנפש.



*

שחר מריו מרדכי הוא משורר צעיר ומוכשר
זכה במקום הראשון בתחרות הארצית "שירה על הדרך" לשנת 2010 . ספר שיריו, "תולדות העתיד" ראה אור בהוצאת "אבן חושן".

 

על השיר הוא אומר: "כשנתיים לאחר שנחטף גלעד שליט מ'כרם שלום' (כמה אירוניים שמות המעברים האלה: 'כרם שלום', 'כיסופים', 'סופה'), כתבתי. השיר ראה אור בשנת 2008 בכתב העת 'שבו'. עוד שנים חלפו מאז. כמה הייתי שמח לו אִבֵּד השיר הזה מרלוונטיותו"...

 

כולנו תקווה שהוא אכן עומד לאבד!


 

  • ארכיון