הומאז' למשורר יקיר בן-משה, מאת: אבי אליאס

נושא המגבעת של קרחת השירה

הומאז' לשיריו של יקיר בן-משה

אבי אליאס

"ובחלום הופיעה כרכרה רתומה לכפור

ועגלון הרוח נתקשה לנשום

אמרתי לו: הנפש היא רצועה בלויה

ופרגול הזמן שוכח את הלילה".

(עמ' 48, מתוך "בכל בוקר מקריח לפחות אדם בלונדיני אחד", הוצאת "עם עובד", 2003)

אגדת סינדרלה לכאורה נטעמת בבלוטות הרוק, כשמופיעה המילה בחלום ובהמשכה כרכרה ומתחילה להתגלגל מתיקות סוכרתית במשפטיו הראשונים של יקיר, אך פתאום בא הכפור והעגלון של המשורר טורף את הקלפים. לא עוד פנטזיה נהדרת של לכלוכית בארמון הנסיך ולא עוד דלעת שהופכת טרם קול נקישות השעון לשעת חצות לכרכרה מהודרת ולחיי אושר ועושר בעולם של שארל פרו, יקיר קורע את האוויר באמירה כאובה ופוצעת: "...ועגלון הרוח נתקשה לנשום/ אמרתי לו: הנפש היא רצועה בלויה/ ופרגול הזמן שוכח את הלילה".

לו ידע יקיר איזו חוויית שינה טרופה הוא ממחיש על כרית השינה שלי, כשאני מתעורר מבועת מתוך איזו אספמיה שהנה הפעם הלילה אני גולש למצעי הרחום ונותן לקור להתחבא תחת השמיכה החשמלית, עוצם עיניים ומבקש מאלהים שינה נורמלית; אך הסיוט מרקיד את הסדין המתקמט, הזיעה ניגרת מבית השחי שמריח מחמיצות חריפה. אשתי במרפקיה נוגעת קלות בצלעות, מעירה אותי מיקיצה אחרת. כמה נכון ואמיתי שפרגול הזמן שוכח את הלילה ונותן לך בשעות הנורמליות והטבעיות של שינה להישאר פקוח עיניים. אני עובר על הצלקת שבגב להיזכר במה שאני מנסה לשכוח מעצמי.

"בכל בוקר מקריח לפחות אדם בלונדיני אחד/ בערב נושרים החפצים/ החדר/ נפתח ונסגר/ נפתח ונסגר/ הגוף מפהק/ החניכיים נרקבים/ תשקיף: בדופנות היקיצה צומחת ברך.....".

(עמ' 29, מתוך "בכל בוקר מקריח לפחות אדם בלונדיני אחד")

המשורר יקיר בן-משה, צילום: יהונתן שאול

יקיר משורר על אדם בלונדיני. אף פעם לא הייתי בלונדיני. אולי חלמתי בלילה טוב אחד שאני במיטה עם מרילין מונרו והיא מלטפת אותי ועוגבת עליי כמו על הנשיא ג'ון פ. קנדי, אללה ירחמו. הבלונד לחוד והמציאות לחוד.

 בשנת 1995 נרדמתי בלילה עטור תלתלים שחורים שהגיעו עד צוואר. כמה הייתי מטפח אותם ומסדר אותם עם מוס מיוחד, כל אחד שישב במקומו. היו כאלה שקראו לי דוד, כי האגדה מספרת שדוד המלך היה חמוש בתלתלים והם היו סמלו המסחרי. שלו ג'ינג'ים - שלי שחורים.

בבוקר התעוררתי ועל הכרית הונחו התלתלים באי סדר כמו על רצפת הספר הפרסי מרחוב בן יהודה, שהיה מת לקנות את תלתליי השחורים. קמתי בבהלה, הראש התקרח, הגבות נשרו, הגוף היה חלק כמו של אשה שגילחה את שערותיה. אשתי שהקיצה בינתיים לא הבינה מי זה שיושב על המיטה וכולו גלוי כגלובוס מסתובב על ציר הזמן.

יקיר כותב לנו על קרחת. אני חוויתי את טראומת הקרחת. ברגעים הבלתי מובנים, אני מונח חסר אונים, חש קור חיצוני ופנימי. הפחד כי וירוס קטלני מכרסם בגופי הפך את אותם רגעים לבלבול, לחוסר ודאות, לפאניקה.

ספר שיריו הראשון של יקיר בן-משה
הוצאת "עם עובד"

העצב התחבא בכל פינה. הטווס בלי הנוצות מתחבא ומתכנס בתוך עצמו. הרופאים מעבירים על דף נייר באותיות לטניות "אלופציה אראטה" - קריסת מערכת השיער בגוף. אז מגיעות השעות שאתה לא יודע מי אתה ומה אתה, מובל על ידי המשפחה למיטב הרופאים והזריקות בראש כואבות. אשתי מכסה בפדים את יער הדקירות המדמם.

חוסר ההשלמה הוא מלחמה בבלתי ייאמן. הגעתי לבעלות אוב, שפשפו את הגולגלת במברשת מתכת כדי לפצוע ולהשתיל פנימה שום כסגולה שהפלומיות ייפתחו. טקסי פולחן של מחבתות בשמן סביב הראש, כשעופרת יצוקה מתפוררת ומצקצקת בפיצוצים דקים. גם אלף כובעים לא יכסו את הקרחת הפנימית. כל אחד וההשערה שלו, בעצות אחיתופל כולם חזקים.

"כנראה פוסט טראומה של המלחמה", פסק הרופא. אבל למה עכשיו, בגיל ארבעים? עד ההפנמה שהכול מאלוהים והוא שרוצה אותי בעולמו קירח. במילות נחמה כולם אומרים: "כן, זה מתאים לך, הגולגלת שלך יש לה מבנה של קרחת". יקיר כתב שהגוף מפהק, הגוף מתפרק לחלקיקי אטום שעוד מעט יתפוצצו מעל שמי טהראן.

"שבע שנים מאז שמעתי לראשונה

את 'הטורקי' של מוצרט.

אמרתי אז לימימה: תראי מה זה

שיר חשק בסגנון מערבי!

כעבור חצי שנה היא זרקה אותי מהבית.

אולי נמאס לה מתנועות האגן המהירות

ואולי מכך שלא הפסקתי להשוויץ באצבעות

שרעדו באוויר, בקו מאוזן עם הכתף.

שבע שנים אני מזייף.

שבע שנים אני מנגן.

תמיד האוויר גבוה מדי, או חלש ממני.

אתמול הצלחתי לקפוץ מהאגו,

היום אני מנסה לשרוק באלכסון".

(עמ' 19, "אגוצ'רטו לכינור ותזמורת", מתוך "תנשום עמוק, אתה נרגש", סדרת "כבר", הוצאת "כרמל", 2009)        

כמו בבועת פלס מים, יקיר מחבר אותנו למוזיקה האותנטית שעליה גדלנו כל אחד במחוזות שלו. הוא מנווט אותנו כטייס אוטומטי על קלידי הפסנתר שזייף לחני תשוקה מעל תנועות העירום הקצובות במיטה של ימימה. הוא מזכיר לי את האדם שמגיע למקום כלשהו וטוען שהוא למד משפטים וכולם נדהמים: אתה לומד משפטים? והאיש עונה בתמימות: קודם למדתי אותיות, אחר כך מילים ועכשיו הגעתי למשפטים. יקיר מסיים את המוזיקה הנפלאה שבשיר "אתמול הצלחתי לקפוץ מהאגו,/ היום אני מנסה לשרוק באלכסון".

ספר שיריו השני של יקיר בן-משה
סדרת "כבר" הוצאת "כרמל"

אני מרגיש בקו ישר שמתפייטת לי באוזן השומעת ובתחושה שאני רודף אחר מילותיו, שיקיר מוביל אותי כחלילן מהמלין אל נהר השירה ומטביע את אלו שעדיין לא הלכו בעקבותיו.

המשורר אבי אליאס. כותב הומאז'ים רגישים על יוצרים
צילום: מוטי קיקיון




ביקורת על ספר שיריו השני של יקיר בן-משה ב"מעריב"