אבי אליאס ז"ל (1955־2011) היה משורר וחבר שלי בלב ובנפש, אבל לא רק שלי. הוא היה איש רֵעים להתרועע. רוצה לומר, מי שהתרועע איתו הפך חבר שלו ומי שהפך חבר שלו הוא היה מוכן לעשות למענו כמעט כל דבר בשעת מצוקה, לעזור ככל שיוכל לכשיהא בצרה. כזה היה אבי, ואין זו מליצה בנוסח 'אחרי מות קדושים אמור'.
אנשים כמו אבי אין בנמצא. לא היה יום שעבר בלי שיתקשר אליי לשאול אותי לשלום דנה, לשלום הילדים ולשלומי. אבל לא רק איתי, לכל חבר שלו הוא היה מתקשר, מתעניין, שואל, דורש לדעת מה קורה. אם היה מרגיש משהו בקולךָ, היה אומר: 'את האמת, מה קורה? ספר מה קורה?' היה מפגיע.
היה לו אכפת ולא משנה היה לו אם באת מעולם הספרות והאמנות, או מכל עולם אחר, כי מה שחשוב היה שהיית חבר של אבי, ולהיות חבר של אבי בעולם מנוכר זו זכות גדולה.
שיריו של אבי, קצרים, חדים, חברתיים, אישיים מאוד, ובמקרה המתון מכים בך כבאגרוף בבטן ובקיצוני פוצעים אותך כאבחת סכין עד זוב דם. לא תחמוק מהדימוי הרגיש והחותכני שבלב השירה הכנה והאמיתית שלו.
אני מתגעגע לאבי. לא עובר יום בלי שאחשוב עליו. לכן ביקשתי מחברו הטוב, המשורר רוני סומק, לבחור שיר אחד שהוא אוהב מכל ספר. אבי הספיק להוציא בחייו שישה ספרי שירה. הנה ששת השירים לפניכם. יהי זכרו ברוך. 
מתוך: אצטרובלים (תל אביב : עקד, תשמ"ט 1988) 
מתוך: קדקוד החלום : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1993)
מתוך: כיסא, וחיזור העכביש : שירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1995)
מתוך: אלוהים ואיש שמן בג'יפ צהוב : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 2005) רישומים - מנשה קדישמן
מתוך: היי בובי (תל אביב : עמדה, תש"ע 2010)
מתוך: שבלול העצב השמיני (תל אביב : קשב לשירה, תשע"א 2011).jpg)
המשורר אבי אליאס ז"ל, צילום מוטי קיקיון
אקו"ם