חזי ועפר שלח, אנריקה וילה-מטאס; אדוניס וסרגון בולוס - המלצות

ג'יימס ג'ויס

המדריך ליוליסס,
 חזי ועפר שלח, מחברות לספרות, 459 עמ'

'אם 'יוליסס' אינו ראוי לקריאה, החיים אינם ראויים לחיותם'. ככה ג'ויס, לא פחות ולא יותר. צנוע הוא לא היה. חזי שלח ז"ל ועפר בנו כתבו מדריך נפלא לכל המבקש להתערות בלבּירינת של אחד הרומנים המוקשים והנודעים שנכתבו במאה ה־20.

אני אוהב מאוד את ג'ויס, אף כי האינטרטקסטואליות שלו ב'יוליסיס' המתכתבת עם האודיסיאה ומאזכרת את שייקספיר ודנטה היא לא הסיבה האמיתית לאהבה, אלא היותו מסוגל להפך את קרביך כקורא ולרגש אותך באמצעות ה'לֶס איז מור' שלו. כך בסיפורים הקצרים 'עַרַבִּי', 'אֶוולין' ו'המתים'; כך בקטעים האגוטיסטיים של סטיבן דדאלוס, בן דמותו של ג'ויס, ב'דיוקן האמן כאיש צעיר' וכך גם בפרקים מסוימים ב'יוליסס', שבקסמם נשבה הקורא באמצעות תודעתה הזורמת של הדמות ליאופלד בלום 'בנאוסיקה' הצופה בנערה היפה הצולעת גֶרטי מֶקְ'דוּאַל, או המונולוג החד־פעמי של מוֹלי במיטה בסוף הספר, שבמרכזו הקשר המיני ההדוק שבינו לבינה כמכלול חיים. טקסט הנחרת בך.

עטיפת הספר בהוצאת "מחברות לספרות"

המדריך של השֶׁלחים עושה עבודה נאמנה וכולל בתמצות וברוב עניין את הביוגרפיה של ג'ויס. אחר כך פתיח לכל פרק והערות לכל עמוד על פי התרגום של יעל רנן. זה שימח אותי וגרם לי לחזור ל'יוליסס' אחרי שנים, והרי זאת מטרת הספר. לשֶׁלחים תזה מעניינת ואף מוכרת כי יצירת ג'ויס הנָה מכלול אחד שלם וגדול של רצף פרוזה וכך יש לקרוא אותה. מזדהה עם זה.

ויש כאן גם עניין אישי. פגישתם של גיבורי הרומן, ליאופולד בלום החצי יהודי מצד אביו וסטיבן דדאלוס הנוצרי המיֻוון עד קצות אוזניו, היא פגישה בין האב שבנו מת, הראשון, והבן שאיבד את אביו, השני. זהו אכן אחד הנושאים הגדולים של יצירת ג'ויס, וזה בדיוק המַזְנֵק לכתיבת המדריך היפה הזה שכל כך הרבה מאמץ אינטלקטואלי טהור משוקע בו.

עפר שלח כותב: 'לא זכינו להשלים את המסע יחד. במאי 2010 נפטר אבי, חזי, והשאיר לי הרבה עבודה, עשרות פתקים קטנים שבהם הוא מתקוטט עם ג'ויס על עניינים שביניהם ובור גדול של געגוע בלב'. מה אומר ומה אוסיף: משכיל ומדמיעַ כאחד.

תמונה דבּלינאית,
 אנריקה וילה-מטאס, מספרדית: איתי רון, רימונים, 279 עמ'

הרבה זמן לא קראתי רומן מהנה ומוזר שכזה הנוטש את העלילה כל הזמן וגולש לעבר המסה הספרותית. סמואל ריבה, גיבור הספר, הוא מו"ל מצליח בעידן כושל לענף. הוא מסוג בעלי המקצוע שכבר לא תראה במחוזותינו, כישראל זמורה המנוח, שהיה לא רק מו"ל אלא גם איש ספרות פר־אקסלנס.

והנה אנו פוגשים את ריבה גיבורנו בנקודה שבה הוא סגר את הוצאתו האיכותית, נפרד מסופריו האהובים, מתנזר מהטיפה המרה - לכל אורך הספר ספרות מזוהה עם שכרות ושחרור - והוא נוסע לדבר עם הוריו המזקינים ומשם הוא יוצא לדבלין בעקבות ה־16 ביוני 1904, היום הנודע בגורל העיר שבו מתרחש הרומן של ג'ויס 'יוליסס', במטרה לערוך לוויה לעידן הגוטנברגי, עידן הדפוס, בעת דיגיטלית־אינטרנטית. הן הסופר והן גיבורו המו"ל הם מעריצי ג'ויס מושבעים. עם אינטלקט כזה, איך לא.

עטיפת הספר בהוצאת "רימונים"

ג'ויס אמר על 'יוליסס': 'אני רוצה לצייר תמונה כה שלמה של דבלין, שאם יום אחד העיר הזו תיעלם מעל פני האדמה אפשר יהיה לבנות אותה מחדש בעזרת ספרי'. כלומר אף העיר היא גיבורת הרומן.

ריבה חווה את החיים דרך הספרות והשכרות ואינו יכול אחרת ובלי השתיים הללו, הפילטר הזה, חייו אינם חיים. כך הוא רואה את הערים בספרד מולדתו, את לונדון, את ניו יורק ואת דבלין.

ריבה גם מצר על כך שלהבדיל מסילביה ביץ', המו"לית שהוציאה לאור את 'יוליסס' אחרי שרבים דחו את כתב היד, הוא מעולם לא גילה סופר־גאון, אלא רק פרסם סופרים טובים מאוד. האם ימצא הפרוטגוניסט שלנו את אותו סופר גאון שכה ציפה לבואו? האם ימשיך להתנזר מהטיפה המרה או שמא יחזור לסורו? לרומן של מטאס הפתרונים.

ספר מרתק של סיום תקופה, דקדנס עגמומי ותחילתו של עידן אחר.

שירה ערבית

מפתח פעולות הרוח,
 אדוניס, תרגום, מבוא והערות: ראובן שניר, קשב לשירה, 217 עמ'

אדוניס, הסורי־עלאווי עלי אחמד סעיד אסבר, יליד 1930, הוא המשורר המרכזי והפורה ביותר בעולם הערבי ב־50 השנה האחרונות. כך קובע החוקר והמתרגם ראובן שניר, המציג לנו אותו בספר זה על פני מסה של מאה עמוד בלוויית דוגמאות, כשבסופה כחטיבה נפרדת מופיעה יצירתו המונומנטאלית 'מפתח פעולות הרוח'.

 אדוניס: 'המהפכה הערבית נתונה במצור של שני אויבים: אויב חיצוני קולוניאלי ומתקדם, ואויב פנימי, עריץ ונחשל'. על התפר שבין מזרח למערב מבקש לעמוד משורר מודרניסטי ואליטיסטי זה ולומר את דבר השיר היפה שלו, הנגוע תמידית באיזה הרהור פילוסופי קיומי נוגה.

דיוקנו של המשורר על עטיפת הספר בהוצאת "קשב לשירה"

אדוניס הוא גם משורר השחרור הגדול של השירה הערבית שהייתה כבולה צורנית ותוכנית בידי מסורת נוקשה, והנה הוא וחבריו באו והחלו לכתוב שירה חופשית. 'מהי דרך?/ תוכנית מסע/ רשומה על נייר ששמו עפר// מהו עץ?/ אגם ירוק שגליו אוויר.// מהו אוויר?/ רוח שאינה חפצה/ לשכון בגוף.// מהי מראה?/ פרצוף שני/ ועין שלישית.'... מתוך: 'מדריך מסע ביערות המשמעות'. כאלה יפים יש לו לאלפים. שאלות קיומיות, שאלות מטפיזיות, קושיות של ילד שנענות בתשובות מקוריות, בדימויים מעוררי מחשבה.

משנתו של אדוניס אינה סדורה. דעותיו הפוליטיות בנושאים חברתיים משתנות לפרקים בהתאם למצב ולמצב הרוח. הוא הפכפך, אך כל זה מטעין את שיריו בעוצמות רגשיות בלתי רגילות.

נושא הפנסים בליל הזאבים,
 סרגוֹן בּוּלוּס, תרגום: ששון סומך, קשב לשירה, 61 עמ'

המשורר העירקאי־אשורי סַרְגוֹן בּוּלוּס (2007־1941) הוא אחד הקולות המקוריים בשירה הערבית. כך קובע החוקר והמתרגם ששון סומך. אם אדוניס הוא אליטיסט, הרי השירה המודרניסטית של בולוס היא סופר־אליטיסטית. יש בה יסוד סוריאליסטי־ערבּסקי חזק ומקום מרכזי לחלום בחיי האדם.

 הוא רמזני, חידתי, מוקשה, מוצפן, מקודד. בעל טרמינולוגיה שירית משלו שהופכת לשפה ממש פרטית שצריך להיכנס אליה. קיימים אצלו נתחי תמונות, אימאז'ים חזקים היוצרים קולאז' הפתוח לאינטרפרטציות רבות. יש קטעים אפוקליפטיים, הבזקי מציאות פרוזאיים העוברים תהליך של הסמלה.

דיוקנו של המשורר על הספר בהוצאת "קשב לשירה"

לספר מצורפים שיר של רוני סומק בתוספת הערה משלימה על בולוס ואחרית דבר קצרה מאת סומך שהיא בחזקת מעט המחזיק את המרובה.

הנה כמה שורות יפות משל המשורר; 'אולי זוהי תמונת האהבה: מרפסות אלה הקרועות בתוך סלעים, אולי/ זה הגשם המנגן על הגג את מנגינותיו היתדיות החדגוניות; תמונת/ אהבה המספקת מנות מזון לנשמה, מאכילה אותה מעט כי איננה/ יכולה לראות אותה ערה לבדה מאוחר בחשכה כפילגש עזובה. דרושה/ הכרעה מצדך; היא קוראת לך כל הלילה, כי הנשמה אינה אוהבת אלא את החולמים.' (מתוך השיר: 'לחולמים בליל גשם').