נטלי יצחקי – שישה שירים חדשים
*
אָמַרְתָּ שֶׁרָאִיתָ אֶת הַחַיִּים
מִתְאַוִּים אֵלַי.
רַק אֲנִי הִתְבּוֹנַנְתִּי בַּמָּוֶת
מִתְאַחֵר
כְּמוֹ מַרְחִיב בְּדִבּוּר.
אַל תִּכְעַס, פָּשׁוּט
לִי כְּבָר אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת עוֹד
עִם הַזְּמָן הַזֶּה.
הִסְתַּכַּלְתִּי אֵיךְ שֶׁהִתְבּוֹנַנְתָּ בִּי
הוֹרֶגֶת אֶת עַצְמִי
יוֹם אַחַר יוֹם
וּבְאֵיִן אֲשֵׁמִים בַּלֵּילוֹת
אָמַרְתָּ שֶׁרָאִיתָ אֶת הַחַיִּים
מִתְאַוִּים אֵלַי
מְבַקְּשִׁים אוֹתִי לָבוֹא.
*
הַאִם הִסְתַּכַּלְתָּ עַל גְּדִילָתוֹ הַנִּמְשֶׁכֶת שֶׁל הַנָּחָשׁ?
עַל הִתְנַשְּׁלוּת עוֹרוֹ?
כֵּיצַד הוּא מוֹצִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ?
אֵיבָרָיו הַסְּדוּרִים?
הַאִם הוּא זוֹכֵר אֶת הֶחָתוּל?
אוֹ אֶת גִירִית הַדְּבַשׁ?
יְרִיבָיו הַמֻּשְׁבָּעִים?
וְעָלֵינוּ
הַנּוֹשְׂאִים אֶת שְׁאֵרִית עוֹרָם
עַד רֶגַע מוֹתָם.
*
אֶתְמוֹל הָיִינוּ רַק שְׁנֵינוּ וַאֲנִי הֵשַׁבְתִּי לְךָ מַבָּט.
לֹא תַּאֲמִין לִי אֲבָל
מַשֶּׁהוּ מִכָּל זֶה הָיָה לִי נָעִים.
הִזְמַנְתָּ אוֹתִי וּבָאתִי אֵלֶיךָ.
כֵּיצַד זֶה אָדָם שֶׁעֲטִיפָתוֹ כֹּה יָפָה מוֹצֵא בִּי תֹּכֶן?
זוֹכֶרֶת אֵיךְ הִסְתַּכַּלְתָּ עָלַי שׁוֹאֶלֶת בְּלִי פַּחַד
הַאִם יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁשּׁוֹבֵר
אוֹתְךָ
בָּעוֹלָם
כְּמוֹ אֶצְלִי?
וְרָאִיתִי אֵיךְ הָעֲטִיפָה שֶׁלְּךָ מִתְקַלֶּפֶת
וְאֶת רַגְלֶיךָ נְסוֹגוֹת מִמֶּנִּי
הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁכֻּלָּם שׁוֹמְעִים אוֹתְךָ צוֹעֵק
נָטָלִי, תְּכַבִּי אֶת הָאֵשׁ
אֲנִי רַק רוֹצֶה לָגַעַת בָּךְ.
סִבָּתִיּוּת
הַמֶּלֶךְ אָמַר
שֶׁזֶּה בִּגְלַל הַמִּסִּים,
כִּי הַדֶּלֶק עָלָה,
מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ,
מִשּׁוּם הָאַקְלִים,
הַדּוֹר שֶׁהִשְׁתַּנָּה,
הַצְּפִיפוּת בַּכִּתּוֹת,
הַשָּׂכָר,
מִפְּאַת הַחַגִּים.
תַּכְלִיתָם שֶׁל קְשָׁרִים סִבָּתִיִּים
הִיא בְּמִדַּת מֻבְהָקוּתָם.
*
אָז אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת
זֹאת לֹא הָיְתָה בֶּאֱמֶת פְּרֵדָה
רַק צְעִידָה בִּשְׁבִיל אַחֵר שֶׁל הַדֶּרֶךְ
הֵיכָן שֶׁאֶהְיֶה קְרוֹבָה יוֹתֵר אֵלַי
מֶרְחַק אֵין סוֹף מֵהַחֶסֶר בֵּינֵינוּ.
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁגֵּאָה הָיִיתִי עֵת בִּקַּשְׁתִּי
שֶׁתַּבִּיט בִּי צוֹעֶדֶת רָחוֹק מִמְּךָ
הוֹפֶכֶת לְךָ לְגַּעֲגוּעַ
כְּמוֹ שֶׁהַמָּוֶת נִשְׁאָר אִתָּנוּ
וּמוֹתִיר אַחֲרָיו שִׁיר אוֹ יֶלֶד.
אָז אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת
מֶרְחַק אֵין סוֹף מֵהַחֶסֶר.
בֵּינֵינוּ - לֹא הִשְׁאַרְתִּי - - דָּבָר.
הֵן גֵּאָה הָיִיתִי עֵת עָזַבְתִּי
אוּלַי בֶּאֱמֶת -
הָיְתָה זוֹ פְּרֵדָה.
אמנות
הִתְבּוֹנַנּוּ שְׁנֵינוּ עַל הַתְּמוּנָה שֶׁבַּחֶדֶר.
דִּבַּרְתָּ לְלֹא הֶרֶף עַל כִּתְמֵי הַצֶּבַע הַמְּעֻשִּׂים
עֹדֶף הַפְּרִיטִים. הֵעָדֵר הַפַּשְׁטוּת.
לֹא יָדַעְנוּ דָּבָר עַל הַמְּשׁוֹרֵר.
אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת טְבִיעוֹת הַמִּכְחוֹל
הֲמֻלַּת הַמַּרְאוֹת. מְלֶאכֶת הַיָּד הַמֻּקְפֶּדֶת.
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אִם אַתָּה זוֹכֵר
אֲבָל גַּם כְּשֶׁהִסְתַּכַּלְנוּ עַל הַיֶּלֶד הַהוּא
עִם עֵינֵי הַחוֹל
לֹא הָיִינוּ בְּטוּחִים
לְמַה הִתְכַּוֵּן הָעוֹלָם.
המשוררת נטלי יצחקי