ולדימיר ולדימירוביץ מאיאקובסקי, תרגום: עמינדב דיקמן

 

ולדימיר ולדימירוביץ מאיאקובסקי |

תרגום: עמינדב דיקמן

 

איגרת לחבר קוסטרוב מפאריס על מהות האהבה

 

 

טוֹבַארִישׁ קוֹסְטְרוֹב,

                                                            לֹא אֶרְצֶה לְהַכְעִיס:

נָא מְחַל,

                              בְּטוּבְךָ

                                                  הַשָּׁכִיחַ,

אִם כַּמָּה מִבָּתַּי

                                        שֶׁהֻקְצוּ לְפָּרִיס

עַל לִירִיקָה

                              כָּאן

                                        אַפְרִיחַ.

דַּמְיֵן:

                    חֲתִיכָה

 

                    לָאוּלָם

                                        נִכְנְסָה.

בְּפַרְוָה

                    וּפְנִינִים

                                                  עֲדוּיָה הִיא.

וַאֲנִי לָהּ,

                    לַגְּבֶרֶת,

                                                  בִּלְשׁוֹן הַתְרָסָה:

- אֲמִירָה רְאוּיָה

                              אוֹ בִּלְתִּי-רְאוּיָה הִיא? -

אֲנִי - מֵרוּסְיָה

                              בָּא,

                                                  חֲבֵרָה,

מוֹנִיטִין מְעוּלִים בַּמְּכוֹרָה לִי.

כְּבָר רָאִיתִי

                              מִמֵּךְ גַּם

                                                    כִּפְלַיִם תְּמִירָה,

מְעֻלֶּה מִיָּפְיֵךְ

                                                  כְּבָר נִקְרָה לִי.

בַּחוּרָה -

                              לְפַיְּטָן נוֹשֵׂאת אֶת

                                                             עֵינֶיהָ.

לִי - שֵׂכֶל יֵשׁ

                              וְקוֹל לִי - גַּבְרִי:

וְאַצְלִיחַ לַכֹּל לְשַׁכְנֵעַ -

אִם רַק

                    לִי אֹזֶן

                              תִּכְרִי.

בְּטִנֹּפֶת רִגּוּשׁ

                              מְמֻצַּעַת,

חֲבֵרָה,

                    לְעוֹלָם לֹא

                                        אֶמְעַד:

בִּי לָעַד

                    אַהֲבָה

                                        פּוֹצַעַת -

עַד בְּקֹשִׁי

                    אָנִיעַ

                                        גַּם יָד.

לֹא כְּלוּלוֹת

                    מִדַּת

                                        אַהֲבָה לִי.

נִמְאַס לָהּ?

                              הָיֹה-הָיָה.

עַד מְאֹד

                                        כְּלָל בִּלְתִּי-חֲשׁוּבָה לִי

חֲבֵרָה,

                                        כִּפַּת-כְּנֵסִיָּה.

לְשֵׁם מָה לַחֲזֹר וְלִטְחֹן אֶת

הַפְּרָטִים?

                              נָא נִהְיֶה יְשִׁירִים:

כְּבָר מִזְּמַן אֲנִי

                                        לֹא בֶּנְעֶשְׂרִים...

כְּבָר שְׁלֹשִׁים לִי

                              וּקְצָת,

                                                  חֲתִיכֹנֶת...

אַהֲבָה -

                    לֹא בָּזֶה

                                                  שֶׁתִּרְתַּח לִי עַד תֶּסֶס,

אוֹ שֶׁכְּמוֹ

                    הַגַּחֶלֶת

                                                  תִּבְעַר :

הִיא בַּמֶּה

                    שֶׁחוֹמֵר

                    וְעוֹלֶה

                                        מֵעַל רֶכֶס-

הֶחָזֶה,

                    מֵעַל גּ'וּנְגְּל-שֵׂעָר.

לֶאֱהֹב-

          פֵּרוּשׁוֹ-

                              לֶחָצֵר לְרַצְרֵץ,

וְעַד לַיְלָה-עוֹרֵב

                              יִתְחַשֵּׁכָה-

לִבְרֹק בַּגַּרְזֶן

                    וְעֵצִים לְקַצֵּץ,

                                                  כְּשֶׁאַתָּה מְשַׂחֵק בִּשְׁרִירֶיךָ.

כְּשֶׁאַתָּה

לֶהָבוֹת

                    עַל הָאָרֶץ-

                                                  עַד רוּם-הָרָקִיעַ.

וּבַתְּכֹל-

                    כּוֹכָבִים-

                                                  מְלֹא-הַלֹּג.

וְלוּלֵא הַשִּׁירָה

                                        הָיְתָה מִקְצוֹעִי, אָז

הָיִיתִי נִהְיֶה,

                              בְּלִי סָפֵק,

                                                  אַסְטְרוֹלוֹג.

סוֹאֶנֶת-רוֹעֶמֶת כִּכַּר הָעִיר,

שָׁם גֻּנְדַּת-כִּרְכָּרוֹת דּוֹהֶרֶת,

וַאֲנִי

                    מְהַלֵּךְ

                                        וְשׁוּרוֹת דְּבַר-שִׁיר

מְטַיֵּט בְּפִנְקַס-הַמַּחְבֶּרֶת.

בָּרְחוֹב

                    שַׁעֶטֶת

                                        אוֹטוֹמוֹבִּילִים-

וְאֵין הֵם דּוֹרְסִים.

                                                  פְּלִיאָה זֶה?

הֲלֹא הֵם מְבִינִים,

                                                  אֲנָשִׁים לֹא דֶּבִּילִים-

אָדָם כָּאן

                    שָׁרוּי

                                                  בְּאֶקְסְטָזֶה.

חֶזְיוֹנוֹת וְאִידֵיאוֹת

                                                            כְּמַיִם רַבִּים

יְצִיפוּנִי,

                              עַד גַּג,

                                                            עַד אָזְנַיִם.

כָּאן,

                              מִן הַסְּתָם,

                                                            אֲפִלּוּ לְדֻבִּים

הָיוּ מִצְטַמְּחוֹת כְּנָפַיִם.

וְהִנֵּה

                    מֵאֵיזוֹ

                                                  מִזְלָלָה מֻזְנַחַת,

עֵת נִרְתַּח כְּבָר

                                                  כָּל זֶה

                                                            טוֹב טוֹב-אֶל

עָל

                    מִלֹּעִי

                                        הַמִּלָּה מוּטַחַת-

כְּכוֹכַב-שָׁבִיט זְהֹב-שֹׁבֶל.

עַל שְׁלִישׁ הַשָּׁמַיִם

                              נִמְרָח

                                                            זְנַבְשָׁבִיט,

מִזְדַּהֵר,

                   

                     בְּשַׁלְהֶבֶת חוֹרֶכֶת,

שֶׁיּוּכַל

                              זוּג אוֹהֵב

                                                  בַּכִּכוּב לְהַבִּיט,

מִתּוֹךְ

                    שִׂיחָתָם

                                                  הַמְּלוּלֶכֶת,

כְּדֵי לְהָרִים,

                    וּלְהוֹלִיךְ,

                                                  וּלְכַשֵּׁף

כָּל מִי שֶׁעֵינוֹ מְמֻשְׁקֶפֶת.

כְּדֵי לְנַסֵּר

                    רֹאשׁ-אוֹיֵב

                                                  מִכָּתֵף,

בְּחֶרֶב

                    זְנָבִית

                                        רוֹשֶׁפֶת.

לְעַצְמִי-

                              עַד לְהֹלֶם-חָזֶה אַחֲרוֹן,

(כְּמוֹ עוֹמֵד

                              בִּפְגִישַׁת-הַוַּעַד)

אַקְשִׁיב:

                    עַד תָּבֹא

                              וְתִתְרַע

                                                  וְתָרֹן

אַהֲבָה

                    אֱנוֹשִׁית

                                        (מָה פְּשׁוּטָה אַתְּ!)

סַעַר,

                    מַיִם

                              וָאֵשׁ-

בְּרִמְרוּם יִקְרְבוּ וְיַבְלִיחוּ.

מִי כָּאן

                              בָּכֶם

                              גִּבּוֹר וְכוֹבֵשׁ?

נַסּוּ כֹּחֲכֶם :

                    לֹא תַּצְלִיחוּ...

 

                                                                     

                                                                                1928

 

 

* מְלוּלֶכֶת – המילה היא חידוש גם במקור הרוסי ומקורה ב"לילך"; הכוונה ל"שיחת אוהבים ריחנית-מתוקה".

מתוך חוברת "עמדה 33", מבחר שירה מן העשור הראשון של כתב העת

 

ולדימיר ולדימירוביץ מאיאקובסקי