דוד ברבי, שישה שירים מתוך ספר חדש: "אור ירח"
שַׁלֶּכֶת שֶׁל חֹרֶף
זוֹהִי לֹא שַׁלֶּכֶת סְתָו, זוֹהִי שֶׁל חֹרֶף;
זוֹהִי הַסַּעֶרֶת שֶׁרִגְּשָׁה בְּחֻלְשָׁתָם,
וְהֵם כְּבָר הֶחֱזִירוּ אֶת נִשְׁמָתָם לָעֵץ
כְּמוֹ ?מֵעֵץ בָּאתָ וְאֶל עֵץ תָּשׁוּב?
וְרֶגַע לִפְנֵי בּוֹאָהּ וְהִיא סוֹעֶרֶת,
קָטְפָה אוֹתָם אֶחָד-אֶחָד
וְהִשְׁכִּיבָה אוֹתָם לְיָדוֹ,
אוּלַי יִמְצְאוּ דֶּרֶךְ
לְהַחֲזִיר לָעֵץ
אֶת שְׁאֵרִי-
תָם
אֲהִיל שָׁמַיִם
שָׁמַיִם אֲפֹרִים בְּלַיְלָה בְּלִי כּוֹכָבִים
טִפּוֹת שׁוֹתְקוֹת מִתַּחַת לְיָרֵחַ מָלֵא
כְּמוֹ אוֹחֵז הוּא בַּאֲהִיל שָׁמַיִם
אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת הַחֲמִימוּת
שֶׁל הָאוֹר שֶׁמִּסְתַּנֵּן
מִבַּעֲדוֹ שׁוֹקֵעַ
אֵלַי וּמְבַ
שֵּׂר
נִשְׁאַרְתִּי לְבַד / מֹשֶה סִילְמָן
נִשְׁאַרְתִּי לְבַד בָּרְחוֹב שֶׁנֶחְשַׁךְ לְאַחַר בְּעֵרַת אָדָם... נִשְׁאַרְתִּי לְבַד לְאַחַר צְעָקָה שֶׁנִּרְגְּעָה.
שְׁמֵי הָעִיר זָעֲקוּ.
אַמְבּוּלַנְס לָקַח אוֹתוֹ, חָרוּךְ כֻּלּוֹ; נִשְׁאֲרוּ עֲצַבָּיו חֲשׂוּפִים אֵלֵינוּ.
קוּמוּ וּבוֹאוּ אֶל הָעִיר אֶל הָרְחוֹב הִתְקַבְּצוּ מִבָּתֵּיכֶם,
שֶׁלֹּא יִהְיֶה לַשָּׁוְא!
וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי בָּדָד, יוֹשֵׁב עַל מַדְרֵגוֹת בֵּית הָעִתּוֹנָאִים, חוֹלֵם עַל הַהֲמוֹנִים, רוֹאֶה אֵיךְ מְקַפְּלִים צִיּוּד, כְּמוֹ אַחֲרַי לְוָיָה.
מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ סְלִיחָה אִם פָּגַעְתִּי בְּךָ בְּכָךְ שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לְהָבִיא אוֹתָם אֲפִלּוּ בַּחֲלוֹמִי.
נִשְׁאַרְתִּי בּוֹדֵד עַל מַדְרֵגַת בֵּית הָעִתּוֹנָאִים וְיָדַעְתִּי שֶׁזֶּה נִגְמַר.
ציור עטיפת הספר, ציורי פנים ועיצוב - צופית ברבי
הוצאת "עמדה"
הִיא אָמְרָה לִי:
וְאַתָּה מְחַפֵּשׂ שַׁלְוָה בַּשִּׁירִים, אַף שֶׁהֵם לֹא;
וְאַתָּה מְצַיֵּר אוֹתָם בִּצְבָעִים יָפִים, וְהֵם לֹא;
זוֹהִי בְּחִירָתְךָ וְזֶהוּ רְצוֹנְךָ וְאֵלּוּ מִלּוֹתֶיךָ.
וְאַתְּ, אִלּוּ יָדַעְתְּ שֶׁכָּךְ הָיָה, אִלוּ יָדַעְתְּ שֶׁזֹּאת רָאוּ עֵינַי,
הָיִית אוֹסֶפֶת מִלּוֹתַיִּךְ לְסַלֵּךְ
וּמְפַזֶּרֶת אוֹתָן לָרוּחַ – אַחַת אַחַת, שֶׁתֵּעָלַמְנָה,
וְתַנַּחְנָה לַשַּׁלְוָה לִשְׂרֹר בְּחַיֵּינוּ.
וְהִיא אוֹמֶרֶת: מַה נַּעֲשֶׂה לַכְּאֵב וּמַה נַּעֲשֶׂה לְחֶרְדוֹת הַנֶּפֶשׁ?
וּמַה נַּעֲשֶׂה לִמְצוּקוֹת הַחַיִּים הַמַּכּוֹת בָּנוּ בְּטַלְפֵיהֶן?
וַאֲנִי אֹמַר: נֶחֱוֶה אוֹתָן עַד תֹּם וּנְמַהֵר
לְפַזְּרָן לָרוּחַ
וְאָז נַבִּיט בַּטֶּבַע הַמֻּפְלָא שֶׁמְּצַיֵּר לָנוּ אֶת יָפְיוֹ בֹּקֶר, צָהֳרַיִם וְעֶרֶב
נֶחֱוֶה וּנְחַבֵּק
עַד לַסִּיבוּב הַבָּא.
צֶבַע הַמַּיִם
הַגֶּשֶׁם נָתַן בָּהּ סִימָנִים כְּחֻלִּים
כְּמוֹ צֶבַע הַמַּיִם הָעֲמֻקִּים
וְהָאֲדָמָה נֶאֶטְמָה בְּרַכּוּת
מְשַׁמֶּרֶת אֶת שֶׁבְּתוֹכָהּ
וּפְקָעוֹת רְדוּמוֹת מִתְעוֹרְרוֹת לְחַיִּים
וְאוֹי לִי אֲנִי שֶׁחַיַּי מְסַמְּנִים אֶת יוֹמִי
וְאוֹי לִי אֲנִי שֶׁאֲדָמָה קָרָה תִּקַּח אוֹתִי
אֵלֶיהָ
וְתִשְׁטֹף שְׁאֵרִיתִי לַכָּחֹל שֶׁל הַמַּיִם
מִלְחֶמֶת כּוֹכָבִים
נִקְלַעְתִּי לַמִּלְחָמָה הַזֹּאת בְּעֵת מִלְחֶמֶת
הַקִּיּוּם שֶׁלִּי.
אֲנִי נַעַר מִתְבַּגֵּר בַּכְּפָר וְכוֹכָבִים יֵשׁ רַק בַּשָּׁמַיִם.
הֵם אֵלּוּ שֶׁהִרְגִּיעוּ אוֹתִי בַּלֵּילוֹת,
כְּשֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁרַק אֲנִי עַכְשָׁו אִתִּי וְאִתָּם.
רַדְיוֹ יָשָׁן מֵעֵץ, רֶשֶׁת מְכַסָּה פָּנָיו
וְכַפְתּוֹרִים מֻזְהָבִים בַּתַּחְתִּית.
אֲנִי מְסוֹבֵב בִּזְהִירוּת לִמְצֹא
כְּמוֹ מְחַפֵּשׂ עֲגָלָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה.
אָהַבְתִּי אֶת שְׁנֵיהֶם, אֲבָל יָדַעְתִּי
שֶׁיֵּשׁ מִלְחָמָה,
מִלְחֶמֶת הַכּוֹכָבִים,
אֶלְבִיס פְּרֶסְלִי וּקְלִיף רִיצַ'רְד:
הָרִאשׁוֹן מְאַהֵב שָׁחוּם מִשֶּׁלָּנוּ עִם קוֹל עֲנָק
וְהַשֵּׁנִי לָבָן חִוֵּר בַּעַל קוֹל רַךְ מִתְפַּתֵּל
בֵּין צְלִילִים מְכַוְּנִים
שֶׁל לַהֲקַת הַצְּלָלִיּוֹת.
וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי אוֹתוֹ הַנַּעַר מֵהַכְּפָר
שֶׁשָּׁמַע מֵרָחוֹק אֶת רַעַשׁ הַכְּרַךְ
וּמִקָּרוֹב אֶת צְלִילֵי הָרַדְיוֹ הַיָּשָׁן.
אקו"ם