אורציון ברתנא, שישה שירים מתוך: אחרי הגשם

אוֹרְצִיּוֹן בַּרְתַּנָּא, שישה שירים מתוך "אחרי הגשם"

שירים חדשים ומבחר שירים, 2014-1964

  

זֶה שֶׁאֲנִי עָף

 זֶה שֶׁאֲנִי עָף

זֶה שֶׁאֲנִי עָף לֹא צָרִיךְ לְהַטְרִיד

זֶה שֶׁאֲנִי עָף לֹא צָרִיךְ לְהַטְרִיד אֶת הַבְּרִיּוֹת.

 

אֲנִי לֹא עוֹבֵר

אֲנִי לֹא עוֹבֵר גָּבֹהַּ

אֲנִי לֹא עוֹבֵר גָּבֹהַּ מֵעַל הָרֹאשׁ

כְּדֵי שֶׁאִישׁ לֹא יָרִים אֶת רֹאשׁוֹ מֻפְתָּע

 

וְלֹא נָמוּךְ מִדַּי מֵעַל הָרֹאשׁ

כְּדֵי לֹא לְסַכֵּן אִישׁ.

 

יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מָעוֹף

יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מָעוֹף אֵלֶּה דִּלּוּגִים אֲרֻכִּים

יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מָעוֹף אֵלֶּה דִּלּוּגִים אֲרֻכִּים בְּגֹבַהּ בֵּינוֹנִי

 

בֵּין דִּלּוּג אִטִּי

בֵּין דִּלּוּג אִטִּי לְדִלּוּג אִטִּי

בֵּין דִּלּוּג אִטִּי לְדִלּוּג אִטִּי אֲנִי נוֹחֵת,

יוֹשֵׁב לִי

יוֹשֵׁב לִי בִּישִׁיבָה שְׁפוּפָה,

יוֹשֵׁב לִי בִּישִׁיבָה שְׁפוּפָה, נוֹחָה,

 

מִסְתַּכֵּל אֲרֻכּוֹת בְּגִבְעוֹל עֵשֶׂב יָרֹק.

 

 

קֵיסָרִים גְּדוֹלִים חוֹזְרִים בָּעֶרֶב הַבַּיְתָה

קֵיסָרִים גְּדוֹלִים חוֹזְרִים בָּעֶרֶב הַבַּיְתָה בְּתֵל־אָבִיב.

כָּל הַיּוֹם הֵם פּוֹקְדִים אֶת הַנְּתִינִים בְּהֶסְתֵּר.

אֶפְשָׁר לִרְאוֹתָם בָּרְחוֹבוֹת מוֹדְדִים אֶת הַמַּמְלָכָה

לוֹבְשִׁים מַלְמֶלֶת מִכְנְסֵי חָאקִי, וּבְדֹלַח חֻלְצָה פְּרוּמָה.

זִמְרָה וְזִרְמָה.

הַמַּמְלָכָה גְּדוֹלָה. צָרִיךְ לְהַסְפִּיק לִפְקֹד אֶת כָּל מְקוֹמוֹת הָאַהֲבָה.

וְעַל פְּנֵיהֶם עוֹבְרִים הֲמוֹנֵי נְתִינִים,

וּבִכְדֵי שֶׁלֹּא יֻרְגְּשׁוּ הֵם חוֹצִים אֶת הַכְּבִישׁ כְּמִדְבָּר לְהַבְקִיעַ.

וְחַם, וְזֵעָתָם שׁוֹטֶפֶת עַל מְבוּכָתָם.

וּבְכָל זֹאת הֵם מְרִימִים עַיִן בִּגְנֵבָה, אוּלַי כָּרֶגַע מַגִּיעָה

הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה.

וְהָעַיִן הַמּוּרֶמֶת פּוֹגֶשֶׁת בִּשְׁכֵנִים שֶׁתּוֹלִים עַל הַגָּג כְּבִיסָה.

וְכָךְ גַּם אֶת הַכְּתָרִים שֶׁלָּהֶם, כְּתָרִים צְנוּעִים, מִן הַחֹמֶר הַטּוֹב שֶׁל הַתִּקְוָה,

הֵם צְרִיכִים לִמְסֹר לַעֲנָנִים מַכָּרִים.

וְאָכֵן, לְמַעְלָה הוֹלְכִים עַנְנֵי תֵּל־אָבִיב בְּתִפְאֶרֶת שְׁקֵטָה.

וְכָל מִי שֶׁעוֹבֵר רוֹאֶה גַּם אֶת הַיָּם שֶׁעוֹלֶה וְעוֹלֶה וּמְמַלֵּא אֶת כֻּלָּם,

וְעוֹשֶׂה מַמְלָכָה לְמַמְלָכָה וְעוֹלָם לְעוֹלָם.

וְהַשֶּׁמֶשׁ עוֹמֵד, וּמְחַלְּקִים בָּאֲוִיר יַהֲלוֹמִים מַמָּשׁ

לְקֵיסְרֵי תֵּל־אָבִיב.

וְכָל אֶחָד מֵהֶם מִתְמַלֵּא סוֹף סוֹף שַׁלְוָה,

הוֹלֵךְ עִם עֶרֶב הַבַּיְתָה,

וְיוֹדֵעַ שֶׁזֹּאת הַמַּמְלָכָה.

 

 

מָקוֹם נִפְלָא

 

אֲנִי אוֹכֵל וְיָשֵׁן וְגַם כּוֹתֵב, אֲבָל רַק בַּשִּׁירִים אֲנִי מְשׁוֹרֵר.

אֲנִי כָּפוּף לַהַחְלָטוֹת וּמְשַׁלֵּם מִסִּים, אֲבָל רַק בַּשִּׁירִים אֲנִי מְשׁוֹרֵר.

אֲנִי מְמַהֵר וְהוֹלֵךְ, וּבְדֶרֶךְ־כְּלָל לֹא חוֹזֵר.

אֲבָל רַק בַּשִּׁירִים אֲנִי מְשׁוֹרֵר.

אִם יִקָּרְעוּ מִכְנָסַי, אֶפָּגַע. בְּוַדַּאי אֶפָּגַע אִם יִקָּרַע הַבָּשָׂר.

אֲבָל קְרִיעַת הַנְּיָר הַזֶּה אֵינָהּ עוֹשָׂה לִי דָּבָר.

אֶפְשָׁר לִשְׁבֹּר פָּנִים.

אֶפְשָׁר לִטְחֹן.

אֶפְשָׁר לְהַדְבִּיק פָּנִים מֵחָדָשׁ.

אֶפְשָׁר לְפָרֵק. אֶפְשָׁר לְחַבֵּר.

כּוֹכָבִים.

אֲנָשִׁים.

אֲוִיר.

אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לָגַעַת בַּשִּׁיר.

אַתָּה רוֹאֶה אוֹתוֹ פֹּה.

אַתָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ פֹּה.

"תָּפַסְתִּי אוֹתוֹ" אַתָּה אוֹמֵר.

לֹא יְדִידִי, לֹא. הוּא רַק שָׁם,

בְּאוֹתוֹ מָקוֹם נִפְלָא שֶׁבּוֹ אֲנִי מְשׁוֹרֵר.

 

 

 

עטיפת הספר בהוצאת "קשב לשירה"

על הכריכה: עץ אדום Piet Mondrian  

מעצב העטיפה: חן ישראל קלינמן

 

 

אַבָּא מְדַבֵּר

              לאבא  

 

א

אֲנִי בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם. שְׁמִי מָרְדְּכַי. יֵשׁ לִי יֶלֶד

בֶּן שָׁלשׁ. שְׁמוֹ אוֹרְצִיּוֹן. אֲנִי אַבָּא. אֲנִי חַי.

 

עוֹד שְׁלשִׁים וְאַרְבַּע שָׁנִים אֶחְיֶה. אֶכְתֹּב שִׁירִים.

גַּם לְאוֹרְצִיּוֹן אֶכְתֹּב וַאֲדַבֵּר אֵלָיו. הַרְבֵּה דְּבָרִים לֹא אֲגַלֶּה.

 

שָׁנָה נֶחְלֶקֶת לָחֳדָשִׁים. שָׁבוּעוֹת. יָמִים. שָׁעוֹת. וְכֻלֵּי.

יֵשׁ לָנוּ הַרְבֵּה זְמַן יַחַד לִפְנֵי שֶׁאֵצֵא.

 

לְיָדִי בְּנִי. אֲנַחְנוּ קְרוֹבִים אֲבָל לֹא נִפְגָּשִׁים.

אֶפְשָׁר לוֹמַר חוֹפְרִים זֶה לְצַד זֶה בִּשְׁתֵּי חֲפִירוֹת.

 

בְּנִי חוֹלֶה בַּהֲבָנָה אַחֶרֶת. אֲנִי מַרְאֶה לוֹ עָלֶה וְעוֹשֶׂה לוֹ "שַׁ"

וְהוּא עוֹשֶׂה "לֶּכֶת". מַה לְּדַבֵּר, גַּם מִן הַצַּד שֶׁלּוֹ הַהַשְׁלָמָה מַמְאֶרֶת.

 

בְּסַךְ הַכֹּל אֲנַחְנוּ שְׁנַיִם שֶׁל אוֹר. אוֹמְרִים שֶׁהִגַּעְתִּי רִאשׁוֹן

אַךְ הַהֶבְדֵּל חֲסַר מִשְׁקָל לְאַחַר הַזְּרִיחָה. גַּם הַצֵּל חֲסַר מִשְׁקָל.

וְהוּא מִתְאָרֵךְ. וְאִי אֶפְשָׁר לַעְצֹר.

 

אֲנִי בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם. שְׁמִי מָרְדְּכַי.

בְּנִי בֶּן שָׁלשׁ. שְׁמוֹ אוֹרְצִיּוֹן. אֲנִי אַבָּא חַי.

 

סוּכּוֹת תשנ"ב 27.9.1991

 

ב

דִּירָה אַחַת. שֵׁרוּתִים אֶחָד. מַקְלֵט טֶלֶוִיזְיָה אֶחָד.

מְכוֹנִית אַחַת תִּהְיֶה כְּשֶׁהַבֵּן הָאֶחָד יִגְדַּל.

 

הַכֹּל לָבָן. גַּם בַּלַּיְלָה. רַק הַשֻּׁלְחָן בְּחוּם.

וְהָאוֹר בַּמְּנוֹרָה הָאַחַת מֵעַל לְשֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה אֵינֶנּוּ חַנּוּן וְאֵינֶנּוּ רַחוּם.

 

יֵשׁ לִי תָּנָ"ךְ. שָׁכַחְתִּי. גַּם הוּא כָּרוּךְ בְּחוּם. הַכֹּל אֶפְשָׁרִי.

הָעֶרֶב, לִפְנֵי שֶׁיָּשַׁבְתִּי לִכְתֹּב, אָמַרְתִּי שָׁלוֹם לַשְּׁכֵנִים.

 

יֵשׁ לִי כִּסֵּא. אֲנִי מִסְתַּדֵּר. יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב מִשְׁפָּט אֶחָד אָרֹךְ וְנָקִי.

הוּא נוֹקֵב בְּעִבְרִית בְּתוֹךְ הָעוֹלָם חוֹר אֶחָד יָשָׁר וּתְמִידִי.

 

סוּכּוֹת תשנ"ב 27.9.1991

 

 

נַנִּיחַ שֶׁיְּלָדִים מְשַׂחֲקִים בֶּחָצֵר

 

נַנִּיחַ שֶׁיְּלָדִים מְשַׂחֲקִים בֶּחָצֵר, וְנַנִּיחַ שֶׁהֵם מוֹצְאִים אֲבָנִים אוֹ קֻבִּיּוֹת

אוֹ מִכְסִים שֶׁל בַּקְבּוּקִים, וְעוֹשִׂים בָּהֶם מַשֶּׁהוּ אַחֵר.

נַנִּיחַ שֶׁהֵם מוֹצְאִים קַרְפָּדָה, וּמְכַסִּים אוֹתָהּ בַּעֲרֵמָה שֶׁל חוֹל,

וְלוֹקְחִים מַזְלֵג יָשָׁן זָרוּק וְאֶחָד מֵהֶם, נַנִּיחַ שֶׁשְּׁמוֹ מִיכָאֵל, אוֹמֵר:

נִרְאֶה לְמִי יִהְיֶה אֹמֶץ

וְתוֹקֵעַ אֶת הַמַּזְלֵג בְּשׁוּלֵי הָעֲרֵמָה, וְהֵם מְסִירִים אֶת הַחוֹל,

וְרוֹאִים שֶׁהַקַּרְפָּדָה נִשְׁאֲרָה שְׁלֵמָה. אָז נַנִּיחַ שֶׁיֶּלֶד אַחֵר, שְׁמוֹ דָּוִד,

לָקַח אֶת הַמַּזְלֵג וְגַם הוּא הֶחְמִיץ בְּכַוָּנָה, וְהֵם הֵסִירוּ אֶת הַחוֹל,

וְרָאוּ שֶׁהַקַּרְפָּדָה נִשְׁאֲרָה שְׁלֵמָה וִיבֵשָׁה וְלֹא יָכְלָה לִפְקֹחַ אֶת הָעֵינַיִם. אָז

נַנִּיחַ שֶׁהֵם כִּסּוּ אוֹתָהּ שׁוּב וּמִישֶׁהוּ אַחֵר, אוּלַי מְנַחֵם אוּלַי בֶּנִי, אֵינֶנִּי

זוֹכֵר, תָּקַע אֶת הַמַּזְלֵג גַּם הוּא לֹא בַּקַּרְפָּדָה אֶלָּא בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְאָז חָטַפְתִּי אֲנִי אֶת הַמַּזְלֵג וְתָקַעְתִּי אוֹתוֹ יָשָׁר בְּתוֹךְ הָעֲרֵמָה

וְלֹא נִשְׁאַרְתִּי לְחַכּוֹת שֶׁהֵם יְפַנּוּ אֶת הַחוֹל. הָיָה חַם. וְהָלַכְתִּי לְמָקוֹם

בֶּחָצֵר. גָּרַרְתִּי אֶת הָרַגְלַיִם. וְהַיָּד. וְשִׁפְשֵׁף לִי בַּצַּוָּאר. וְהַכֹּל הָיָה בּוֹעֵר.

אַחֲרֵי חֳדָשִׁים מָצָאתִי שֶׁלֶד וּמַזְלֵג תָּקוּעַ בְּתוֹכוֹ.

נַנִּיחַ שֶׁאֶפְשָׁר לְצַיֵּר צִיּוּר שֶׁל זֶה, בְּאֵיזֶה מָקוֹם אֲנִי נִמְצָא?

 

 

כָּל זְמַן שֶׁאֲפִלּוּ דָּג אֶחָד נִשְׁחָט

 

"וְשַׁבֵּחַ אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הֵמָּה

חיים עֲדֶנָה. וטוב משניהם את אשר עֲדֶן לא היה"

(קהלת ד 3-2)

 

זֶה חַיָּב לִהְיוֹת בַּלַּיְלָה כָּל זְמַן שֶׁהַכַּדּוּר הָאָרוּר הַזֶּה מִסְתּוֹבֵב

וְהַקַּו שֶׁל הַדִּמְדּוּמִים בָּא וְהוֹלֵךְ

וְעוֹבֵר לִי לְפָחוֹת כָּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת בַּלֵּב,

כְּאִלּוּ כַּדּוּר פּוֹעֵם נוֹרֶה בַּחֲשֵׁכָה וּמוּאָר וְכָבֶה סֵרוּגִין

וְאוֹמֵר לְעַצְמוֹ שֶׁזֹּאת בְּרָכָה וְיוֹדֵעַ לְעַצְמוֹ שֶׁזֹּאת קְלָלָה.

יָבוֹאוּ רוֹפְאֵי הָעֲצַבִּים וְיַסְבִּירוּ בִּתְרוּפוֹת וְהַמְנַתְּחִים יְנַתְּחוּ

וְהַתּוֹקְעִים יִתְקְעוּ לַשָּׁוְא בַּחֲצוֹצְרוֹת.

לַשָּׁוְא.

הֵם לֹא יִמְתְּחוּ אֶת הַצַּר וְהוֹלֵךְ.

וְעוֹבֶרֶת בִּי רוּחַ כְּמוֹ בָּאָה לִמְחוֹת כְּאֵב, וְאֵינָהּ מְיַבֶּשֶׁת אֲפִלּוּ דִּמְעָה

כִּי כָּל זְמַן שֶׁאֲפִלּוּ דָּג אֶחָד נִשְׁחָט תָּבוֹא עַל הַכֹּל כְּלָיָה.

לָכֵן, אַנִּיחַ בַּצַּד אֶת הַכֶּלֶב הַקָּטָן שֶׁיָּשַׁב אֶצְלִי בַּחֵיק,

אַחְזִיר לוֹ אֶת הַלְּקִיקָה,

וְאֶתְלַבֵּשׁ וְאֶסְתָּרֵק, וְאֵצֵא לַדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית,

וְאֶעֱצֹר מַשָּׂאִית הַמּוֹלִיכָה חֲזִירִים מִן הַחַוָּה.

וְאֶעֱלֶה לָשֶׁבֶת לְיַד הַנֶּהָגִים.

וְאֶסַּע אִתָּם לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְסוֹפָהּ.

וְאֹמַר לָהֶם לַיְלָה וַאֲדַבֵּר אִתָּם לַיְלָה

לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ וְהַרְבֵּה מֵעֵבֶר לְסוֹפָהּ.

וְהָעֵצִים הַנִּמְלָטִים מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַדֶּרֶךְ קוֹרְעִים עָלִים בְּאֶצְבָּעוֹת שֶׁל יְלָדִים.

וּמִסָּבִיב הַכֹּל אִמָּא אֶבֶן אַבָּא חֲשֵׁכָה.

וְהֵם אֵינָם רוֹצִים לָדַעַת. וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים.

 

 

על הספר ועל אורציון בּרתנא:

 

משורר, סופר, מסאי וחוקר ספרות.

"אחרי הגשם" מגיש לקורא העברי שירים אשר טרם כונסו בספר, וגם מבחר נרחב ממכלול הספרים שיצאו לאור במהלך השנים. יחד מהווה כלל השירים סיכום ביניים והצעת קריאה חדשה בעולמו השירי של ברתנא.

בסוף הספר מובאת אחרית דבר, שיחה בין עורך הספר, המשורר רפי ויכרט, לבין ברתנא, הדנה במפעלו הספרותי של ברתנא בפרט ובמצבה של הספרות העברית בכלל.

מתוך אחרית הדבר:

"תמיד הייתי בעיני עצמי אדם מאמין, מאמין בקיום משמעות נסתרת ליקום, מעבר ליכולת ההבנה שלי, מעבר ליכולת ההבעה שלי. ראיתי אותה במקרא, ראיתי אותה ביצירות דתיות שונות ומגוונות, ראיתי אותה אצל יוצרים רבים עבריים ולא עבריים. אהבתי אותה... עם השנים הרגשתי יותר ויותר יכולת לבטא תחושות אלה, יכולת לבטא חוויות אלה, וגם לנסות לבטא הגות שמתמודדת עם תחושות אלה וחוויות אלה".