ישראל פינקל, חמישה שירים מתוך ספר חדש

ישראל פינקל, חמישה שירים מתוך ספר חדש

 "כשיחבור המגנט לברזל"

 

 

 

*

 

בְּיַלְדוּתִי שַׁרְנוּ "כָּחֹל יַם הַמַּיִם"

וְנִסִּינוּ לִתְפֹּס הַקֶּצֶף שֶׁהָלַךְ וּבָא

כְּמוֹ בְּשׂוֹרָה טוֹבָה

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא מֻמְּשָׁה.

רוּחַ שִׂחֲקָה בַּמִּפְרָשִׂיּוֹת

לְבָנוֹת הָיוּ כִּפְנֵי הַמֵּתִים הַמִּתְרַחֲקִים לְעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים

בְּמִשְׁמֹרֶת שְׁלִישִׁית טֶרֶם בֹּקֶר.

 

בְּסוֹף קַיִץ סִפַּרְתִּי לָךְ

עַל פִּרְחֵי עֲנָק הַפּוֹרְחִים בְּיַבֶּשֶׁת אַחֶרֶת

עַל מִפְגָּשִׁים עִם צִפֳּרִים מְשֻׁנּוֹת

עַל זַנְבוֹת לִוְיְתָנִים עוֹד בְּעוֹלָמֵנוּ זֶה.

כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מְלֵאִים בְּנִסִּים

סִפְרֵי הַגֵּאוֹגְרַפְיָה בְּנוֹפִים שֶׁלֹּא אֶרְאֶה

יָמִים נִפְתָּחִים, לֵילוֹת נִסְגָּרִים

כִּמְגֵרוֹת בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁל אִמִּי

שָׁם צְרוֹר שִׁירֵי אַהֲבָה

שֶׁכָּתַב עֶלֶם לִפְנֵי יָמִים רַבִּים מְאֹד

אַסְמַכְתָּא לִנְעוּרִים שֶׁאִכְזְבוּ.

 

2/10/2011

 

 

 

*

 

בְּסוֹף הַקַּיִץ

צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן בַּשָּׁמַיִם כְּדֵי לְהָבִין.

טֶרֶם עֶרֶב רְאִיתִיהָ

טִפַּת דָּם עֲנָקִית

נִבְלַעַת לְתוֹךְ הַמַּיִם.

עוֹד בְּאוֹתוֹ הַבֹּקֶר

דּוֹמָה הָיְתָה

לִפְרוּסַת לִימוֹן מְרַעֲנֶנֶת.

 

זֶהוּ כָּל הַסִּפּוּר.

לֹא הַכּוֹכָבִים מְרַמִּים אוֹתָנוּ

צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַסְלוּל הַשֶּׁמֶשׁ

וּלְהַפְנִים.

 

5/8/2011

                                                         

 

 

רִיטוּאָל

 

תָּמִיד שָׁלֹש.

תָּמִיד יַחְדָּו בְּיוֹם שִׁשִּׁי.

תָּמִיד בְּאוֹתוֹ בֵּית קָפֶה.

תָּמִיד לְיַד אוֹתוֹ שֻׁלְחָן, מוּל הַמִּזְרָקָה.

תָּמִיד בְּעֶשֶׂר וּשְׁלֹשִים בַּבֹּקֶר, מְדַיְּקוֹת

תָּמִיד קָפֶה הָפוּךְ עִם אֶחָד סֻכְּרָזִית.

 

הַגְּבָרִים נָשָׂא הָרוּחַ

אוּלַי גַּם יָרְשָׁה הָאֲדָמָה

לְיַד שֻׁלְחָנָן מְרַחֲפִים חֲלוֹמוֹת

בַּחֹרֶף קוֹפְאִים

בַּקַּיִץ מִתְנַדְּפִים לָאֲוִיר הַחַם

כָּךְ מִדֵּי שָׁבוּעַ

חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם פְּעָמִים בַּשָּׁנָה.

כְּבָר לֹא סוֹפְרוֹת אֶת הַשָּׁנִים.

 

יֶשְׁנָם פְּרָחִים

שֶׁפּוֹרְחִים רַק לַיְלָה אֶחָד

וּכְשֶׁמַּפְצִיעַ פַּס כְּחַלְחַל שֶׁל בֹּקֶר

הוּא מַעֲלֶה אוֹתָם קָרְבָּן לַשֶּׁמֶשׁ.

אֲבָל הֶעָלִים

הֵם נוֹתָרִים יְרֻקִּים וּבַשְׂרָנִיִּים עוֹד שָׁנִים הַרְבֵּה

עַד שֶׁחֹרֶף אֶחָד מְכַרְסֵם הַמֶּלַח

וּבְקַיִץ אַחֵר

רוּחַ מִדְבָּרִית נוֹשֶׁקֶת לָהֶם

נְשִׁיקַת מוֹתָם.

 

24/7/2011

 

 

 

עטיפת הספר בהוצאת "עמדה"

הציור על העטיפה: סאלח אלקרא

עיצוב העטיפה: יגאל ארקין                                                                   

                                     

 

                                                         

קָנִיתִי לְעַצְמִי דֻּבִּי

 

קָנִיתִי לְעַצְמִי דֻּבִּי

הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר כַּיָּאֶה לְגִילִי

דֻּבִּי לְבֶן פַּרְוָה עִם פַּרְפַּר אָדֹם

שֶׁלֵּב מַבְרִיק מֻדְבָּק לְבִטְנוֹ.

קָנִיתִי לִי דֻּבִּי וְאֶקְרָא לוֹ בִּשְׁמֵךְ.

עַכְשָׁו יַחֲלֹק עִמִּי הַדֻּבִּי לֵילוֹתַי

אֲלַטְּפֵהוּ טֶרֶם שֵׁנָה

שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ הַזִּכְרוֹנוֹת עַל סוּפוֹת הַקֶּרַח הָאַרְקְטִיּוֹת

שֶׁלֹּא יִתְגַּעְגֵּעַ לְאִמּוֹ הַדֻּבָּה

שֶׁנּוֹתְרָה בְּיַעֲרוֹת הַטּוּנְדְרָה הַצְּפוֹנִיִּים.

הוּא יִהְיֶה חֲבֵרִי, הַדֻּבִּי

הוּא יַחֲלֹק עִמִּי בִּעוּתֵי הַמִּלְחָמָה הַשָּׁבִים לְלֵילוֹתַי

כְּשֶׁרַעַם מְתוֹפֵף בַּשָּׁמַיִם

כְּשֶׁסּוּפָה נוֹהֶמֶת דֶּרֶךְ הַסְּדָקִים שֶׁבִּתְרִיסֵי הַבַּיִת.

 

טֶרֶם אָשׁוּב לְרֶחֶם הָאֲדָמָה

אוֹרִישׁ הַדֻּבִּי לְאִישׁ זָקֵן אַחֵר

שֶׁיְּלַטֵּף אוֹתוֹ גַּם הוּא

שֶׁיְּסַפֵּר לוֹ פְּחָדָיו

שֶׁיְּסַפֵּר לוֹ עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ סוֹבְבִים אוֹתוֹ אָז

וְאֵינָם מַגִּיעִים יוֹתֵר

שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חָבֵר

בְּשָׁעוֹת שֶׁל דִּמְדּוּמִים.

 

14/7/2012

                                                         

 

 

נְשִׁיקָה

 

אֶחְסַר לַיּוֹנִים

גַּם לַזָּקֵן שֶׁבִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל רַעְיָתוֹ דָּרַשְׁתִּי מִדֵּי יוֹם.

אֲנִי יוֹדֵעַ, מְגוּרַיִךְ בְּקִרְבַת מָקוֹם

אַךְ רָחַקְתְּ

כְּמוֹ הֶעְתַּקְתְּ מִשְׁכָּנֵךְ לְיַבֶּשֶׁת אַחֶרֶת.

כְּשֶׁהָלְכוּ אֶל מוֹתָם

נָהֲגוּ הַחַיָּלִים הָרוֹמָאִים לְבָרֵךְ קֵיסָרָם,

מָחָר עֵת תִּצְלֹל דְּמוּתִי

אֶבֶן בְּמַסָּע אֶל קַרְקָעִית הַיָּם

אוּלַי תְּבָרְכִי אַתְּ

אֶת טַבַּעַת הַמַּיִם הַנּוֹשֶׁקֶת לַגַּלִּים.

 

8/7/2011

 

 

 

**

 

בספר החדש והיפה של ישראל פינקל, הרביעי במספר, הוא מרחיב את מִנעד הכתיבה שלו מתחום השיר הבודד אל המַחזור.

 

שוב חוזרות התֶמות שכבר נראו בעבר בשירתו: המלחמה כאקט מכונן של הוויית חיים וזיכרון, הפרידה מן האישה האהובה באמצע החיים וההליכה לבד, המגע עם הנוף הארצישראלי המתחבר ברגישות רבה אל נופים אחרים רחוקים מכאן ושאלת חלוף הזמן ומקומו של האדם בעולם, שאליה מתלווה שאלת האמונה או הספקנות עם חילוף העונות.

 

מעל לכל הנושאים הללו מרחפת הנחמה שמוצא המשורר בחיים ובכתיבה כמאמר המשוררת הפולנייה כלת פרס נובל, ויסלבה שימבורסקה: "שמחת הכתיבה./ היכולת להנציח./ נקמת היד בת התמותה.".

 

שמו של הספר מעיד עליו כי המשורר מחפש את רגע האמת שבו הכול יחבור לכול בהוויה כמעין צבת בצבת עשויה, והדברים יתפרשו בין לטוב בין למוּטָב, אך בכנות מרבּית.

 

רן יגיל