גיא פרל על ספר שיריו של אביחי קמחי

שירים משנת חיים שלאחר הכמעט מוות  - על 'לנווט לבד בחושך' – אביחי קמחי

(מבוסס על דברים שנאמרו בהשקת הספר)

גיא פרל

'לנווט לבד בחושך' (כרמל-עמדה 2013, 75 עמודים) הִנו ספרו שיריו השני של אביחי קמחי, והוא הופיע כשנה בלבד אחרי ספרו הקודם – 'ללכת' (צור אות 2012). קדם לשניהם ספר הפרוזה 'רשימון סרטן'.

'ללכת' נכתב במהלך התמודדותו של אביחי עם מחלת הסרטן בשלביה האקוטיים ומיד לאחר החלמתו, והמחלה נוכחת כמעט בכל שירי הספר. למקרא 'לנווט לבד בחושך' מצאתי עניין רב בשינויים ובהתפתחויות שחוללה שנה אחת בלבד. בחנתי את התמורות שחלו בשירים המתייחסים אל המחלה ולהבדיל, אל האהבה, ובשני הנושאים חשתי כי מבטו של אביחי הפך מפוכח יותר, לעיתים מריר, אך גם שלם ומדויק יותר.

כאמור, 'ללכת' נכתב בסמיכות להתמודדות עם השלב האקוטי של המחלה. כתוצאה מכך, השירים צמודים לתיאור ההתמודדות עם הקושי הבלתי נתפס, ובולטת ההתמקדות בהווה. במרכזם הצורך לשרוד את הרגע ואת היום. כאשר מתייחס אביחי לעתיד, המדובר בעתיד ערטילאי, רחוק ופנטסטי. שירי האהבה הרבים בספר, מושפעים מהלך רוח זה – קמחי מתאר את האהבה כשריד נשגב ומקודש לחיים, ואת רעייתו כמושיעתו  – רֹאשִׁי מְעֻרְפָּל / כַּסִּי אוֹתִי יְקָרָה שֶׁלִּי / לַטְּפִי גַּבִּי וּשְׁאֵרִית שְׂעָרִי / סַפְּרִי אַגָּדָה / שַׁקְּרִי לִי שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר / יוֹם חָדָשׁ מָחָר" (עמ' 12).

מעניין להבחין בתמורה שחלה ביחסו של אביחי אל המחלה ואל האהבה במהלך השנה שחלפה בין הוצאת שני הספרים.

המחלה

ההתרחקות מן השלב ההשרדותי והאקוטי אִפשרה את הרחבת ההתבוננות במחלה ובחיים שאחרי המחלה. בשיר 'מכור' (עמ' 73), למשל, קמחי מתייחס במרירות למקורות המחלה והתיאור ריאליסטי, נוקב ונעדר נשגבות - הִרְעַבְתִּי אֶת עַצְמִי / נְזוּנוֹתִי מִקָּפֶה שָׁחֹר / מָנַעְתִּי מֵעַצְמִי שֵׁנָה / וְיָצַרְתִּי בִּי מַחְסוֹר בְּגֹדֶל תַּקְצִיב הַבִּטָּחוֹן / כְּדֵי שֶׁאַסְפִּיק לְבַצֵּעַ אֶת כָּל הַמְּשִׂימוֹת אוֹתָן שָׂנֵאתִי / בַּלַּיְלָה הִלְעַטְתִּי אֶת גּוּפִי בְּפַחְמֵימוֹת, שֻׁמָּנִים וְסֻכָּרִים / וְעִשַּׁנְתִּי סִיגָרִיָּה בְּסִיגָרִיָּה / כְּדֵי לְנַחֵם אֶת עַצְמִי עַל הַכֹּל".

בשיר 'תכלית' (עמ' 26) ניתן להבחין באותה מגמה. הפעם מקיים קמחי דין וחשבון עם עצמו בהווה. בטון מפוקח ומריר הוא מודה בהתמוססותן של חלק מן התובנות אליהן הגיע במהלכה, ואף מסיים באזכור עוקצני וחכם של שם ספרו הקודם  - "בָּהוּל בְּכָל בֹּקֶר / מְפַזֵּר מְשִׂימוֹת עַל פְּתָקִים / מְבַצֵּעַ בִּפְזִיזוּת וּמוֹחֵק סְעִיפִים / לְהַחֲלִיף נוּרָה שְׂרוּפָה בַּשֵּׁרוּתִים / לְשַׁלֵּם חֶשְׁבּוֹנוֹת בָּרָשֻׁיּוֹת / לְהָכִין תְּבִיעָה לַבִּטּוּחַ הַלְּאֻמִּי / וְגַם לַבִּטּוּחַ הָרְפוּאִי הַפְּרָטִי /  לְהַשְׁלִים שִׁיר / (שֶׁיְּסַמֵּן קְפִיצַת מַדְרֵגָה) /  לִיזֹם פֶסְטִיבָל שִׁירָה / (מְקוֹרִי בְּקִרְיַת שְׁמוֹנָה) / וּלְהַזְרִיק לְעַצְמִי מְנַת סִפּוּק מִיָּדִי // מִמָּה אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהִגָּאֵל / מַהוּ הַפְּרָס שֶׁיֻּעֲנָק לִי / כְּשֶׁאֶחֱצֶה אֶת קַו הַגְּמָר? // הֲרֵי רַק רָצִיתִי לָלֶכֶת".

האהבה

גם ב'לנווט לבד בחושך' יש שירי אהבה רבים, וניתן להבחין בהם בשתי התפתחויות ביחס לשירי האהבה ב'ללכת'. ההתפתחות הראשונה נוגעת להתרחקות מן הטון הנשגב אל עבר טון ריאליסטי ולעיתים כואב. דומה כי ההתרחקות מן המחלה מובילה לחשיפת הכאב והקושי במערכת היחסים, והדבר הופך אותה, לדעתי, לשלימה ומלאה יותר. הדברים מגיעים לשיאם בשיר החשוף 'דעיכה' (עמ' 13) שכולו התבוננות אמיצה וכואבת אל עומק היחסים - שְׁלֹשִׁים שָׁנָה אֲנַחְנוּ /  בְּנֵי בְּרִית / הַשּׁוֹמְרִים זֶה עַל זֶה / אֲבָל הַתְּשׁוּקָה כְּבוּיָה / חֹרֶף שִׁלְהֵי שְׁנַת 2012 / הַחַזָּאִים אוֹמְרִים / שֶׁעֶשֶׂר שָׁנִים לֹא יָרַד גֶּשֶׁם כָּזֶה / וְאֶצְלֵנוּ קְמִילָה / לֹא מַדְחִיקִים / אַךְ נֶעֱלָבִים / אַתְּ אוֹמֶרֶת "אַתָּה כְּבָר לֹא נִמְשָׁךְ לַגּוּף שֶׁלִּי" / אֲנִי מֵשִׁיב "אַתְּ לֹא מְחַדֶּשֶׁת וְזֶה לֹא בֶּאֱמֶת חָשׁוּב לָךְ" // אֲבָל גַּם אַתְּ מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַנִּיצוֹץ".

התפתחות נוספת ניתן לראות בהפיכת מערכת היחסים להדדית יותר. בעוד ב 'ללכת' האהובה נתפסת כמלאך השומר ואביחי מתאר עצמו בעמדה סבילה, נזקקת ומלאת הודיה, בחלק משירי האהבה ב 'לנווט לבד בחושך' הוא נוקט עמדה פעילה. למשל, בשיר היפה 'עיר מקלט' (עמ' 19) – "אִם שׁוּב תִּרְצִי / לְהִמָּלֵט מֵעַצְמֵךְ / וּתְבַקְּשִׁי לָךְ מִסְתּוֹר / דְּעִי שֶׁהֵכַנְתִּי לָךְ מִקְלָט / כְּשֶׁתָּבוֹאִי / אֲשַׁכֵּן אוֹתָךְ / בֵּין זְרוֹעוֹתַי".

דומה כי הן ביחס למשמעות המחלה והן ביחס לאהבה, אִפשרה היציאה מן השלב האקוטי העמקה של ההתבוננות, תהליך הניכר בקריאה השוואתית בין שני הספרים ששנת חיים אחת בלבד מפרידה ביניהם.

עטיפת הספר בהוצאת "כרמל/עמדה"