כנרת רובינשטיין, מקטע מתוך הסיפור "השתתפות עצמית", המופיע באסופה הדיגיטאלית "שולחן לאחד" (סיפורים על בדידות) בהוצאת "בוקסילה"
היא סגרה את החלונות והביטה בראי; עיניה נראו גדולות ועצובות מדי, והקמטים סביב פיה היו בולטים וסוגרים מדי. צלצול הטלפון הכריח אותה לצאת מחדר האמבטיה ולענות. היא הייתה בטוחה שזו ליאת, מתקשרת לומר שהן לא יגיעו בסוף לארוחת הצהריים. והיא כמעט שמחה לדעת שלא יבואו. התנודדה בין רצונה לקבּץ את משפחתה לארוחה משותפת, לבין הצער הנורא שגרמה ההתכנסות הזאת שצרחה את חסרונו. ובכל זאת, כמעט נעלבת, גילתה שמדי יום בערך בשעה אחת בצהריים הגוף שלה נעשה רעב ובטנה מקרקרת. מדי יום הייתה צריכה לבשל לעצמה משהו, אז למה לא להזמין פעם לארוחה את שתי בנותיה? היא ניסתה לשוות להזמנה טון לא מתאמץ, "אני אכניס איזה דג לתנור, ואולי תפוחי אדמה, וסלט קטן," וליאת אמרה, "אל תטרחי, אמא." והיא ענתה, "זה שום דבר, אפס מאמץ.
"גברת בצלאל?"
"כן."
"אני מדבר עם אורית בצלאל?"
"כן," ענתה בחוסר סבלנות. זו לא הייתה ליאת, היא לא הכירה את קול הבחור הצעיר והזר מהעבר השני וחשדה שהוא מנסה למכור לה משהו.
"אורית, מה שלומך?"
"מי זה?"
"מדבר יריב מביטוח אילנות. מה שלומך, אורית?"
"האמת, לא משהו." אורית ידעה שזו לא התשובה שהוא ציפה לה, נציג שירות מסוגו לא מאומן להגיב לתרחיש שיחה כזה. הוא אולף להגיב ל"בסדר גמור, תודה." או ל"ברוך השם."
"אני שמח, אורית שהכול בסדר אִתך ורציתי לשאול אותך איזה ביטוח רפואי יש לך כרגע. לפי מה שכתוב אצלי את כבר בת חמישים ושבע וזהו גיל שבהחלט צריכים להתחיל לחשוב בו על העתיד... " ואחר כך בלי לחכות לתשובה, בטון שנימה דקה של איום נקשרה בו הוסיף, "וכדאי תמיד שיהיה כיסוי ביטוחי, כי אף פעם אי אפשר לדעת אילו דברים בלתי צפויים יכולים להתרחש בחייך..."
אורית הרגישה איך הזעם גואה בה וכמעט ופוקע מרקותיה. היא נמלאה שנאה חריפה לכל אותם נציגי שירות, רובוטים מוצצי כרטיסי אשראי שחתמו על חוזה עבודה שבו נכללו סעיפים שחייבו אותם להיפטר לאלתר מגילויים של רגישות או חמלה.
היא תיעבה את היריב הזה, שבלי לראות אותו דמיינה אותו קצוץ שיער, מגולח למשעי, מריח מאפטרשייב זול, לבוש בחולצת עבודה לבנה מכופתרת שעל כיסה התנודד תג כסוף עם שמו ועם שמה של חברת הביטוח שבה עבד, שמעה ברוחה כיצד הוא עונה מוכנית לטלפון; "יריב מביטוח אילנות, לשירותכם." היא ראתה אותו יושב באולם ניאון רחב, מול מחשב שעל מסכו המהבהב נפרסו כל הנתונים היבשים על חייה; כתובתה, גילה, המצב המשפחתי שלה, מספר הילדים שלה, והיא תהתה אם המחשב כבר עודכן במספר הנכון של ילדיה.
כנרת רובינשטיין
יוצרת ועורכת, נולדה בירושלים ב-1979, ובה היא מתגוררת גם היום; דוקטורנטית לספרות באוניברסיטה העברית. סיפוריה ורשימותיה מתפרסמים בכתבי עת ספרותיים שונים. הרומן הראשון שפרסמה, "תיבת נוח", ראה אור השנה (2013) בהוצאה משותפת של "רימונים" ו"עמדה".
***
עוד באנתולוגיה סיפורים מפרי עטם של אסף סעדון, אסתי ג. חיים, יהודה ויזן, עלית קרפ ויעל שכנאי, בעריכת עמיחי שלו; ציור הכריכה: אורי ליפשיץ ז"ל.
***
על אודות בוקסילה:
בוקסילה הוא מיזם שמטרתו לקדם תרבות עברית באמצעים דיגיטליים.
בין השאר מו"לות עצמאית של אסופות מקור של סיפורים קצרים ושל יצירות קצרות יחסית מפרי עטם של יוצרים יחידים (סינגלים). הדגש בפעילות של בוקסילה מושם על טקסטים מקוריים של כותבים ישראלים - מוכרים יותר ופחות. היזמים הם שרון אלמוג ואילן בוק. יבורכו.
אקו"ם