***
אֲנִי אִשָּׁה מַשְׁמָע אֲנִי עֲצוּבָה
אֲנִי אִשָּׁה מַשְׁמָע רַגְלַי קְצָרוֹת
לִבִּי רַךְ וּשְׂעָרִי צוֹמֵחַ חָלָק וְנִכְלָם
אֲנִי אִשָּׁה מַשְׁמָע סוּסַי שׁוֹעֲטִים
וּמוֹחִי מִשְׂתָּרֵךְ מֵאָחוֹר
וַאֲגוּדָלִי נִטְמָן בַּחוֹל
כְּבַּזְנָט חֲמַקְמַק
וְנִשְׁחָק
אֲנִי אִשָּׁה
לָכֵן תָּמִיד צַוּוּ עָלַי לַעֲרֹךְ
אֶת הַכַּתָּבוֹת עַל
אַפְלָיַת נָשִׁים
אוֹנֶס נָשִׁים
אַלִּימוּת נֶגֶד נָשִׁים
אִי שִׁוְיוֹן נָשִׁים
הִתְעוֹרְרוּת נָשִׁים
נָשִׁים שֶׁלֹא רוֹצוֹת יְלָדִים
וְאֶת הַדָּרַת הַנָּשִׁים הַשְׁאִירוּ לַכֶם
ראש אבן, ציור של אמאדו מודיליאני
***
לתשע"ד
אוּלַי תַּפְסִיק הַשִּׁירָה אֶת הִיפּוֹדְרוֹם הַמַּחְשָׁבוֹת הַמְּשֻׁגָּע
אוּלַי תִּנְגֹּס בַּפַּחַד עַד שֶׁיְּבֻלַּע לוֹ
וְתִבְלַע
אוּלַי תְּזָהֵנִי הַשִּׁירָה בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן הָרַב הַזֶּה
פָּנִים שֶׁל אוֹר וּמְבוּכָה
וְתִהְיֶה זוֹ לָנוּ כְּמוֹ הַפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה
המשוררת אורלי עסיס