יעקב ברזילי, שישה שירים

יעקב ברזילי, שישה שירים

חִיּוּךְ

אַבָּא הִמְשִׁיךְ לְחַיֵּךְ מִלֶּחִי עַד לֶחִי.

הוּא לֹא הִפְסִיק לְחַיֵּךְ גַּם כְּשֶׁנִּפְתְחוּ שַׁעֲרֵי הַמַּחֲנֶה

וַעֲגָלָה רְתוּמָה לִשְׁנֵי סוּסִים כְּחוּשֵׁי בָּשָׂר

נִשְׂתָּרְכָה פְּנִימָה בַּעֲצַלְתַּיִם

לְכִוּוּן מִגְרָשׁ הַמִּסְדָּרִים.

פְּנֵי הַסּוּסִים דּוֹמוֹת הָיוּ לִפְנֵי אָדָם.

אַבָּא שָׁכַב עַל הַדַּרְגָּשׁ לְלֹא תְּנוּעָה וְרַק חִיֵּךְ.

הַסּוּסִים מָשְׁכוּ אֶת הָעֲגָלָה לְיַעַד קָבוּעַ מֵרֹאשׁ

מִבְּלִי שֶׁעֶגְלוֹן יִנְהַג בָּהֶם,

הָיָה בַּסּוּסִים הַלָּלוּ מַשֶּׁהוּ אֱנוֹשִׁי מְאֹד, נוֹגֵעַ לַלֵּב.

לְאִמָּא נִדְמֶה הָיָה שֶׁאַבָּא רוֹצֶה לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ

אֲבָל הוּא לֹא דִּבֵּר, הוּא כָּל הַזְּמַן חִיֵּךְ.

רַגְלֵי הַסּוּסִים דִּשְׁדְּשׁוּ בַּשֶּׁלֶג הַכָּבֵד

שֶׁכִּסָּה אֶת מִגְרָשׁ הַמִּסְדָּרִים.

כְּשֶׁהֵנִיחוּ אֶת אַבָּא עַל הָעֲגָלָה, חָשַׁבְתִּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קַר

וְעוֹד מְעַט פָּנָיו יִתְעַוְּתוּ מֵהַקֹּר הַמַּקְפִּיא,

אֲבָל זֶה לֹא קָרָה וְהוּא פָּשׁוּט הִמְשִׁיךְ לְחַיֵּךְ.

פָּחַדְתִּי שֶׁיְּקַבֵּל דַּלֶּקֶת רֵאוֹת,

אַךְ לֹא הֵעַזְתִּי לְהַגִּיד דָּבָר, שָׁתַקְתִּי.

כַּעֲבֹר זְמַן הֵנִיחוּ לְיַד אַבָּא

עוֹד מִישֶׁהוּ שֶׁפָּנָיו הִבִּיעוּ כְּאֵב

וְהָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁזֶּה יְקַלְקֵל אֶת מַצָּב רוּחוֹ,

הִתְבָּרֵר שֶׁגַּם הַפַּעַם טָעִיתִי

כִּי הַחִיּוּךְ לֹא מָשׁ מֵעַל פָּנָיו.

כְּשֶׁהֵבִיאוּ עוֹד אֲנָשִׁים

כְּבָר לֹא הָיָה מָקוֹם עַל מִשְׁטָח הָעֲגָלָה

וְשָׂמוּ אוֹתָם עַל הַגּוּף שֶׁל אַבָּא.

חָשַׁשְׁתִּי שֶׁהוּא יֵחָנֵק,

אֲבָל רָאִיתִי שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ לְחַיֵּךְ

וְאָז שָׂמַחְתִּי שֶׁלְּפָחוֹת לֹא יִהְיֶה לוֹ קַר.

כְּשֶׁלֹּא הָיָה כְּבָר מָקוֹם בָּעֲגָלָה,

אַחֲרֵי שֶׁהֶעֱמִיסוּ עָלֶיהָ עֲרֵמָה גְּדוֹלָה שֶׁל אֲנָשִׁים

הִתְחִילוּ הַסּוּסִים לִמְשֹׁךְ אֶת הָעֲגָלָה לְכִוּוּן הַשַּׁעַר.

אִמָּא הֵרִימָה אֶת אֲחוֹתִי בִּזְרוֹעָהּ הַשְּׂמָאלִית

וּבִימִינָהּ לָפְתָּה אֶת יָדִי בְּחָזְקָה,

אַחַר-כָּךְ הִתְחַלְנוּ לִצְעֹד בַּשֶּׁלֶג הַטּוֹבְעָנִי

וְהָלַכְנוּ מֵאֲחוֹרֵי הָעֲגָלָה.

סַבָּא גָּרַר אֶת עַצְמוֹ מִימִינִי

אָחַז בְּיָדִי הַשְּׁנִיָּה וְאָמַר לִי:

" תַּגִּיד נֶכְדִּי תַּגִּיד אַחֲרַי"

וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַחֲרָיו: "יִתְגַּדָּל וְיִתְקַדָּשׁ שְׁמֵי רַבָּא..."

וְנֹאד הַדְּמָעוֹת שֶׁל אִמָּא נִקְרַע

וְדִמְעוֹתֶיהָ הַבּוֹעֲרוֹת שָׂרְפוּ אֶת הַשֶּׁלֶג מִתַּחַת לְרַגְלֵינוּ.

כְּשֶׁנִּנְעֲלוּ הַשְּׁעַרִים בְּצֵאת הָעֲגָלָה

כְּבָר לֹא רָאִיתִי יוֹתֵר אֶת פְּנֵי אָבִי

רַק הַחִיּוּךְ שֶׁלּוֹ בִּצְבֵּץ מִתּוֹךְ עֲרֵמָה שֶׁל כְּאֵב.

הַרְמוֹן

בְּכָל נַפְשִׁי וּבְכָל מְאוֹדִי

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָן, אֶת כֻּלָּן.

הִתְאַהַבְתִּי מִמַּבָּט רִאשׁוֹן

הֵן שׁוֹכְנוֹת בִּי,

מִתְנַגְּנוֹת בְּכָל רְמָ"ח אֵיבַרָי

וּשְׁסַ"ה גִידָי.

אֲנִי נוֹדֵר לִדְאֹג לְרַוְחָתַן

לֹא אֶטֹּשׁ

לֹא אֶבְגֹּד

לֹא אַפְלֶה.

יֵשׁ בֵּינֵיהֶן עֲגֻלּוֹת וּמְרֻבָּעוֹת

צְנוּמוֹת וּמְלֵאוֹת

אֲפַנֵּק כֹּל אַחַת לְחוּד

וְכֻלָּן בְּיַחַד.

מוֹר וּלְבוֹנָה אֲזְלִיף עַל מָצָעַן

כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם שׁוֹשְׁבִינִים.

לֹא אַפְנֶה עֹרֶף וְלֹא אֶתְחָרֵט

אֲנִי מְאֹהָב מֵעַל לַצַּוָּאר

בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתֵּים אוֹתִיּוֹת הָאָלֶף בֵּית.

טַעַם הַזְּרִיחָה

אֵין כְּמוֹ בֹּקֶר לְכַבֵּס מַחֲשָׁבוֹת

לְהִתְעַרְסֵל בְּעַרְסַל הַזְּרִיחָה

לַחֲבוֹק יוֹם, מְלוֹא הֶיקֵפוֹ

וּלְתַדְלֵק צְבָעִים וְרֵיחוֹת.

אֵין כְּמוֹ בֹּקֶר

לְתַנּוֹת אֲהָבִים עִם הַמּוּזוֹת,

לַהֲרוֹת שִׁיר 

לָלֶדֶת תְּאוֹמִים.

לְהִטָּמַע בִּשְׂדוֹת חִטָּה,

לְּמוֹלֵּל גַּרְעִינִים

וְלַחֲלוֹם לֶחֶם.

וּבֵין לְבֵין

לַחֲנוֹת מַיִם

לְטַלְטֵל בְּחָזְקָה תֵּבַת הַסּוֹדוֹת

וּלְנַעֵר חָטָאִים בִּנְהַר הַשִּׁכְחָה.

הִתְבַּדּוּת

בִּזְמַן הֶפְקֵר

בֵּין צִפּוֹרֵי לַיְלָה

לְצִפּוֹרֵי שִׁיר,

הִתְגַנַּבְתִּי לַלוּבֶר בְּפַרִיס

הִתְגַּעְגַּעְתִּי לְמוֹנָה לִיזָה.

בְּהָקִיץ מִשְׁנָתָהּ

לֹא זִהִיתִי הַיָּפָה בַּנָּשִׁים

קְמָטִים בְּפָנֶיהָ שְׁתִי וְעֶרֶב

כְּסוֹרְגִים בִּקְרוֹן בָּקָר

עֵינֶיהָ, צַלְקוֹת לַיְלָה

רֹאשָׁהּ, פְּקַעַת חוּטִים סְבוּכָה.

בְּעוֹדִי נָס עַל נַפְשִׁי

שָׁמַעְתִּי קוֹל תַּחֲנוּנִים:

"אַל תֵּלֵךְ אֲהוּבִי

עוֹד מְעַט מַגִּיעָה מְאַפֶּרֶת."

 
                      חָצוּי

אֲנִי חָצוּי

כִּשְׂפָתֶיהָ הַמְפַתּוֹת

שֶׁל אִשָּׁה אֲהוּבָה,

כְּפַלְגֵי מַיִם

מִתְפַצְּלִים בַּנָּהָר.

אֲנִי חָצוּי

כְּאַקְרוֹבָּט מְהַלֵּךְ עַל חֶבֶל,

מִּתְלַבֵּט לְאֵיזֶה צַד לִפּוֹל.

אֲנִי חָצוּי

כְּעִיר שֶׁטֶּרֶם חֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּו,

כִּצְדָדָיו הַשּׁוֹנִים שֶׁל אוֹתוֹ מַטְבֵּעַ.

אֲנִי חָצוּי

כִּשְׁנֵי חֲצָאִים

שֶׁהָיוּ פַּעַם שָׁלֵם.

לְהִתְעַלֵּס אַחֲרֵי הַמַּבּוּל

בַּחֲצוֹת,

שְׁעַת הַיַּנְשׁוּפִים

לְהִתְגַּנְדֵּר

בִּרְאִי הַלַּיִל,

צֶמֶד מִגְדָּלִים

גוֹרְדֵי עָנָן אַהֲבָה יְדַבְּרו בַּכְּרַךְ הַגָּדוֹל.

אֵי-שָּׂם, תַּרְנְגוֹל

מַגִּיד בַּעֲלָטָה

וּמִגְדָּלִים יְדַבְּרוּ עַד לֹא גַּעַת בְּצֵל כִּמְהוֹנָם לָגַעַת,

וּכְשֶׁהָאֲדָמָה תִזְדַּעֲזֵעַ

וְהָאָרֶץ תִּרְעַשׁ,

רַק אָז יִפְּלוּ מִגְדָּלִים

מִגְדָּל בְּחֵיק אַיֶּלֶת אֲהָבִים,

לְהִתְעַלֵּס בְּתֵל-חָרָבוֹת

אַחֲרֵי הַמַּבּוּל.

נכתב בשנות ה-80, לאחר ביקור במגדלי התאומים בארצות הברית.