ללי ציפי מיכאלי, ארבעה שירים מתוך ספר חדש: הסולנית

ללי ציפי מיכאלי

שפה חדשה

נְטוּלַת נִיקוֹטִין, נְטוּלַת פּוֹזָה,

נְטוּלַת סָפֵק

אוֹמֶרֶת

הָעוֹלָם הִשְׁתָּנָה

דֶּרֶך הַטֶּבַע

בַּיִת נִבְנֶה עַל בַּיִת

וְהַיָּדַיִּם שֶׁלָךְ כְּאֵב שֶׁל עֲשִׂיָּה

בּוֹנָה עוֹלָם חָדָשׁ

יוֹצֶקֶת סֵדֶר בְּלַהֲבַת הָעָם

מוֹצִיאָה מִנְחִילִים שִׁנּוּי

בִּדְמָמָה קָשָׁה

וְהָאָבְדָּן מִתְאַחֶה לִתְשׁוּקָה גְּדוֹלָה

בּוֹנָה שָׂפָה חֲדָשָׁה

יוֹצֶרֶת דוֹר חָדָשׁ

וּמַלְאָכִים לוֹחֲשִׁים כִּי תִּצְחַק

הַכִּכָּר הִגִּיעַ הָרֶגַע

לִקְרוֹעַ אֶת הַשָּׁעָה

רישומים של תל אביב

אֶת הָעִיר תֵּל אָבִיב

גַּם אֲהוּבָה לֹא תַּעֲזִיב אוֹתְךָ

הִיא תִּשָּׁאֵר אֶקְסִית פַּעַם

וְאַתָּה תִּשָּׁאֵר בְּתֵל אָבִיב

אַתָּה יוֹדֵעַ

הָעִיר עִם הָרַגְלַיִם הָעֲקֻמּוֹת שֶׁפּוֹזֶלֶת לְעָרִים חֲטוּבוֹת

וְאַתָּה לוֹקֵחַ אוֹתָהּ כְּמוֹדֶל וּמַתְחִיל לִרְשֹׁם אוֹתָהּ עַד לֶחָרִיץ הַנֶּחֱשָׁק

שֶׁמַּשְׁאִיר אוֹתְךָ מִחוּץ לַתְּמוּנָה

וּמְאַפְשֵׁר לְךָ לִרְאוֹת אַךְ לֹא לָגַעַת

עַד הַפִּטְמָה הַזְּקוּרָה

וּגְבוּלוֹת הַבַּד

 עטיפת הספר בהוצאת "עכשיו"
עורך: גבריאל מוקד
עיצוב העטיפה: יקי חסיד

                                        פורטרט של אישה

אַתְּ אִשָּׁה צְעִירָה וּנְדִירָה

סוֹבֶלֶת מִשִּׁגָּעוֹן

וּמֵחֶרְדַת מָוֶת קָשָׁה

מְרִימָה לְמַעְלָה רַגְלַיִם לֹא לְהִתְחַכֵּךְ עִם האדֶס

לוֹמֶדֶת אָמָּנוּת הָרִפְרוּף בַּחַיִּים

קִבַּלְתְּ חַבָּלוֹת מְדַּוְּשׁוֹת הַקִּדְמָה

אַתְּ מְאֵטָה אֶת קֶצֶב הַרִגְשָׁה

הַפְּטָמוֹת מִתְרַחֲבוֹת כָּל פַּעַם שֶׁהוּא בָּא מוּלֵךְ

וּמוֹזֵג בָּךְ אֶת רְטִיבוּת

הַתְּשׁוּקָה

אַתְּ מְלֵאָה בּוֹ מְלֵאָה בַּמַּצְפּוּן שֶׁלּוֹ

מְלֵאָה וְיוֹצֵאת לְחֹפֶשׁ מִכֻּלָּם

לְרוֹקֵן אֶת עַצְמֵךְ

לִהְיוֹת קְלִּילָה

לְרַחֵף עוֹד קְצָת לְמַעְלָה

לָגַעַת

לֹא לָגַעַת

לֹא

לִהְיוֹת לְרֶגַע

תֻּפִּים עַכְשָׁו תְּנוּ לִי תֻּפִּים בָּרֶקַע

תְּנוּ לִי זְרָמִים בְּכָל חֶלְקֵי הַגּוּף

חַשְׁמַל בַּאֲוִיר

אוֹר וּמִסְתּוֹרִין

וְיוֹצֵאת לַחֹפֶשׁ

תְּנוּ לִי תוּפּ תֻּפִּים

שֶׁיְּשַׁנּוּ לִי אֶת הַיְּחָסִים עִם הָעוֹלָם

לָגַעַת

לֹא לָגַעַת

בִּמְקוֹם הַנְּפִילָה

אִשָּׁה רְגִישָׁה אַתְּ

חַיָּה לַמְרוֹת מַה שֶׁאַתְּ

מְיַצֶּרֶת

מזמור אישה

עוֹמֶדֶת אַחֶרֶת

מִכָּל מָה שֶׁרָאִיתִי

בְּחַיַּי הַרְכוּנִים עַל קֶשֶׁת תְּנוּחוֹת רוּחַ

וּבִלְפִיתָה אַחַת כָּל הָעוֹלָם מוּלֵךְ

כְּשֶׁאַתְּ עוֹמֶדֶת אַחֶרֶת

מִכָּל מָה שֶׁרָאִיתִי

מְבַטֶּלֶת אֶת הַכְּתוּבִים בְּתּוֹלְדוֹת הַנָּשִׁיוּת

אַתְּ הוֹפֶכֶת אוֹתִי לִדְמוּת אַחֶרֶת

שֶׁיְּדַבְּרוּ בְּמֻשָׂגִים שֶׁל אַהֲבָה כִּי

אַתְּ

עוֹמֶדֶת אַחֶרֶת מוּלִי

כְּשֶׁאֲנִי פּוֹרֵס בְּפָנַיִךְ אֶת הַמָּאז'ורִים

ללי ציפי מיכאלי
צילום: הילה ווגמן

פרופ' גבריאל מוקד
על שירי ללי ציפי מיכאלי

 

ללי ציפי מיכאלי היא משוררת ארוטיקו-אורבנית. הקורא בשני המדורים הראשונים בסִפרה הנוכחי יבחין על נקלה בשתי סגולותיה אלו. מצד אחד, היא מאוהבת באופיָה של תל אביב כסמל הישראליוּת המודרנית במאה ה-21 (מוטיב החוזר ונשנה גם במדור האחרון בספר); ומצד שני, היא משוררת ארוטית מאוד, המעלה מוטיבים נשיים וארוטיים - פמינינית מאוד במובן הרחב של המושג, מבלי שתהיה פמיניסטית-מגדרית במובן הצר.

נוסף למוטיבים אורבניים ונשיים-ארוטיים, מיכאלי היא גם ליריקנית ומשוררת קונצפטואלית. הליריות והתובנות החווייתיות והמושגיות שלה מתעלות מעל להמולה בועתית. למרות החוזק של שיריה הנסבים על נושאים מוגדרים מאוד (ביניהם שירי מחאה סוציאלית ושירי שורשים משפחתיים), היא משוררת השומרת על ייחוד מובהק, מתוך פתיחוּת הן לנושאים קיומיים עקרוניים והן לחוויות פרטיות מפתיעות.

'הסולנית' הוא קובץ שירה שישמחו לקרוא בו ולהחזיק אותו אוהבי השירה העברית בת זמננו וכל מי שחש דופק של ישראל בתחילת המאה הנוכחית על רקע חוויות שמצטלבות בהן חוויות הארץ והעולם.

ללי ציפי מיכאלי משוררת ישראלית. מתגוררת בתל אביב. 'הסולנית' הוא ספר שיריה השלישי. ספריה הקודמים: 'שירי ללי' (עקד, 1990), 'צייר אותי בוערת' (כרמל, 2008). בשיתוף עם ynet יצרה פרויקט וידאוארט שירה (2009-2010). כמו כן ערכה את 'התנגדות - אנתולוגיה לשירה' (הוצאה עצמית, 2011)