ובכן, הדבר קם ואירע. הייתי נציג כדור־הארץ בארגון הפלנטות המאוחדות. ליתר דיוק, הייתי מועמד - וגם זה לא לגמרי נכון, מאחר שלא דובר במועמדותי האישית, אלא במועמדותה של האנושות שהובאה לדיון בפני העצרת הפלנטרית.
אינני זוכר מעמד שבו הייתי עצבני כל כך אי פעם בחיי. לשוני הייתה בפי ככפיס עץ יבש המשקשק בין שינַי, וכאשר צעדתי על־גבּי השטיח האדום, שנפרש לרגלי האסטרובּוס, לא ידעתי אם השטיח רך כל כך, או אם ברכַּי פקות. עתה צפויים היו נאומי הפתיחה, אך גרוני הניחר מהתרגשות לא היה מסוגל להוציא הגה, וכאשר הבחנתי במכונה גדולה ומבהיקה, בעלת דלפק עשוי כרום וחריצים קטנים להכנסת מטבעות, הכנסתי מיד מטבע אחד, והצבתי במהירות את ספל התרמוס שלי מתחת לברז. הייתה זאת התקרית הדיפלומטית הבין־פלנטרית הראשונה על הבמה הגלקטית שהאנושות הייתה מעורבת בה: הסתבר שהאוטומט המדומה למי־סודה לא היה אלא ממלא־מקום יושב־ראש המשלחת התיקאנית, לבוש במדי השרד הרשמיים שלו. למזלי התיקאניים הם שהציעו את מועמדותנו בישיבה, אך דבר זה נודע לי רק מאוחר יותר. לעומת זאת קיבלתי בטעות כסימן מבשר־רע את מעשהו של הדיפלומט הבכיר האמור: הוא ירק על נעלי, אך לאמיתו של דבר הייתה זאת רק הפרשתן הריחנית של בלוטות קבלת־הפנים שלו. את כל זה הבנתי אחרי שבלעתי כמוסה של אינפורמציה־תרגומציה שהגיש לי פקיד אוהֵד של אפ?ם (ארגון הפלנטות המאוחדות). צלילי הזמזום שהקיפו אותי הפכו אז באוזני למִלים גרורות ומובנות. ריבוע של יתדות אלומיניום בקצה שטיח הקטיפה הפך ליחידת משמר־כבוד, והתיקאני - שעד לרגע זה הזכיר לי בצורתו חלה אדירה - הפך פתאום בעינַי למישהו שאני מכירו לכאורה זה זמן רב, מישהו בעל צורה רגילה למדי. אך עצבנותי נותרה בעינה. עתה הגיעה מחרטה קטנה על גלגלים, שהוסבה במיוחד להסעת יצורים דו־רגליים כמוני, ובן לווייתי התיקאני נדחק בקושי פנימה בעקבותַי. אחרי שהתיישב לימיני ולשמאלי בעת ובעונה אחת, פנה אלַי ואמר:
לטקסט המלא
אקו"ם