נטלי יצחקי, חמישה מתוך "אחרי הפסיק, אהבה", ספר שירה חדש
*
נְחַכֶּה עַד בּוֹא.
נְחַכֶּה. אַתָּה אָמַרְתָּ.
מַשֶּׁהוּ בִּי עוֹד צָרִיךְ לִגְדֹּל.
דְּבַר מָה עוֹד צָרִיךְ לְהִנָּצֵל.
אֲבָל כְּאִלּוּ הָיָה זֶה אַחַר הָאָבִיב
הֶעָלִים הֵשִׁיבוּ פְּנֵיהֶם.
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין בְּכֹחִי
עִם אֲנָשִׁים שֶׁמְּרִימִים יְדֵיהֶם אֶל הֶעָלִים.
אֲבָל רָצִיתִי שֶׁתִּרְאֶה אוֹתִי עִם הַשִּׂמְלָה.
וְהַפְּרָחִים.
נְחַכֶּה. נְחַכֶּה עַד בּוֹא.
עַד יִנְשְׁרוּ הֶעָלִים.
וְאָז עֵירֻמָּה מֵעָלַי
גַּם אַתָּה תִּתְחַקֶּה אַחֲרַי
וְתִפֹּל מִתּוֹכִי.
אַתָּה אוּלַי תִּשְׂמַח שֶׁאִבַּדְתָּ חַיֶּיךָ.
אֶצְלִי יִהְיֶה עָצוּב.
כְּשֶׁאֶפְרַח מֵעָלֶיךָ.
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין בְּכֹחִי
עִם אֲנָשִׁים שֶׁמְּרִימִים יְדֵיהֶם אֶל הֶעָלִים.
נְחַכֶּה. נְחַכֶּה עַד בּוֹא.
כִּי רָצִיתִי שֶׁתִּרְאֶה אוֹתִי עִם הַשִּׂמְלָה.
וְהַפְּרָחִים.
*
הִקְשַׁבְתִּי לְכָל מַה שֶּׁלֹּא אָמַרְתָּ לִי.
לַיָּדַיִם שֶׁלְּךָ הַמִּתְנוֹדְדוֹת לִבְרֹחַ מֵהָרֶגַע
לָעֵינַיִם שֶׁגִּלְגַּלְתָּ סְבִיבִי בְּכֹרַח.
אִם רַק הָיִיתָ רוֹאֶה -
אֵיךְ הַפֶּה שֶׁלְּךָ הָיָה רָפוּי
כְּאִלּוּ גַּם הוּא הִסְתַּתֵּר מֵרוּחַ הַדְּבָרִים.
כְּשֶׁהַמִּלִּים שֶׁלִּי נֶחֱלָשׁוֹת
הֵן לֹא חַלָּשׁוֹת. הֵן רַק כְּבֵדוֹת לִי בַּשָּׂפָה.
וַאֲנִי לֹא יוֹדַעַת אִם שַׂמְתָּ לֵב שֶׁרֹב הַקֶּשֶׁב שֶׁלִּי
הוּא לְכָל מַה שֶּׁלֹּא אָמַרְתָּ לִי.
לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֶׁבֶת
מַהוּ עֵרֶךְ הַמִּלָּה.
*
אֲנִי מַצְמִידָה פְּתָקִים אֶל הַמְּקָרֵר
וְכוֹתֶבֶת לָךְ שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ.
אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ וּמְנַשֶּׁקֶת לִפְנֵי שֶׁאֵצֵא.
שֶׁחַס וְחָלִילָה לְמִקְרֶה שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִקְרֶה
וַאֲנִי אָמוּת לְפָנַיִךְ, אֲנִי רוֹצָה שֶׁתֵּדְעִי
שֶׁאָהַבְתִּי.
אֲבָל יֵשׁ גּוּפָה בַּחֶדֶר.
אַתְּ מִסְתַּכֶּלֶת בָּרֶוַח שֶׁבֵּינִי לְבֵינֵךְ.
וַאֲנִי לֹא אוֹמֶרֶת לָךְ שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת
שֶׁאַתְּ רוֹאָה. גַּם אַתְּ לֹא אוֹמֶרֶת
תִּרְאִי אֵיךְ הִיא נָעָה סְבִיבֵךְ
מִקָּרוֹב אִם תַּבִּיטִי הֵן תּוּכְלִי לִרְאוֹת
הִיא בֻּבָּה וְאֵין בָּהּ חַיִּים
וַאֲנִי מַצְמִידָה פְּתָקִים אֶל הַמְּקָרֵר
וְכוֹתֶבֶת לָךְ שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ.
אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ וּמְנַשֶּׁקֶת לִפְנֵי שֶׁאֵצֵא.
שֶׁחַס וְחָלִילָה לְמִקְרֶה שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִקְרֶה
וַאֲנִי אָמוּת לְפָנַיִךְ, אֲנִי רוֹצָה שֶׁתֵּדְעִי
שֶׁאָהַבְתִּי.
אֲבָל יֵשׁ גּוּפָה בַּחֶדֶר.
עִזְרִי לִי כִּי פַּעַם הָיְתָה לִי אַהֲבָה וְאֵינֶנָּה.
עִזְרִי לִי כִּי לֹא נָתַתִּי לָהּ לָמוּת.
*
יָשַׁבְנוּ נִנּוֹחִים עַל יְרִיעָה בְּטוּחָה.
הִנַּחְתִּי עַל יָדְךָ אֶת יָדִי. חֲפָצִים שֶׁשָּׁמַרְתִּי
בַּבֶּטֶן וְרָצוּ מָקוֹם.
גַּם בִּדְבָרִים שֶׁאִישׁ לֹא רָאָה -
קִשַּׁטְתִּי אֶת הַפִּנּוֹת שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶן צֶבַע
וְהִשְׁאַרְתִּי נָתִיב שֶׁל בְּרִיחָה.
שְׁנֵי עוֹלָמוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ זֶה בָּזֶה זְקוּקִים
לְחָלָל לְהִסְתַּתֵּר בּוֹ.
מִתּוֹךְ הַפִּנָּה הַשְּׁקֵטָה שֶׁלְּיַד
רָצִיתִי שֶׁתַּגִּיד לִי.
רָצִיתִי שֶׁתִּצְעַק
עַד הַשֶּׁקֶט יְהַדְהֵד בִּי
רֶגַע לִפְנֵי -
עוֹד לֹא נִשְׁמַט הַשָּׁטִיחַ תַּחַת הַשָּׂפָה.
*
יֵשׁ בֵּינֵינוּ, שֶׁקָּשֶׁה לְהַעִירָם יוֹתֵר מֵהַמֵּתִים.
וְעַל אַף שֶׁלֹּא נִסִּיתִי לְהָעִיר אֶת אֵלּוּ מֵעוֹלָם
יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁאַלְפֵי צְעָקוֹת
וְאַלְפֵי תַּחֲנוּנִים
וְאַלְפֵי מִינֵי כְּאֵבִים
לֹא יוּכְלוּ לְהָעִיר
אֶת אֵלּוּ שֶׁבֵּינֵינוּ
אֲשֶׁר קָשֶׁה לְהַעִירָם
יוֹתֵר מֵהַמֵּתִים עַצְמָם.
וּמִי יָעִיר אוֹתָנוּ הַמְּנַסִּים לְהַעִירָם?
וּמִי יְעִירֵנִי?
וְאוֹתְךָ
בֶּן הַחַיִּים
זֶה אַתָּה הַיֶּלֶד הַזֶּה
שֶׁבְּכָל הַשִּׁירִים שֶׁלִּי
עוֹדֶנִּי מְנַסָּה לְהָעִיר בְּשִׁירָה. 
אקו"ם