גבריאל מוקד, שני אקדחים, ואריאציה

גבריאל מוקד

שני אקדחים

רוב זמנו הוקדש עכשיו לאימון מתמיד עם שני אקדוחיו. הוא חגר עתה את שניהם, האקדח הימני והאקדח השמאלי, על מותניו, לא רק בעת עירות ומיפגשים עם ידידים, כדי לעודדם ועם יריבים, כדי להרתיעם, אלא גם בעת שינה, בעודו בודד מפורקד בלי חלומות, על דרגש נזירי בתא הפיקוד שלו, במיבצרו הזנוח, שנוכחות נשית לא ניכרה בו יותר באמת.

לפחות על-פי ההלכה הקרבית, שנתאמן על-פיה שוב ושוב, בהתאם לקונטרסי-ההדרכה שלה, שמצא במקומות בלתי-צפויים, הוטל עליו להיצמד לגמרי לתקדימי הלוחמה של רבי-האמנים הקדומים ולתרגל את הפעלת האקדחים, שליפה וירי ממשי וקליעה, לפחות שש שעות בכל יממה, כשלוש שעות לכל אקדח, שלוש שעות לאקדח ימין ושלוש שעות לאקדח שמאל, כשיד שמאל היא ההולמת לא פחות מיד ימין, תוך-כדי צימצום מתמיד של זמן השליפה והקליעה מכל זווית אפשרית. אבל לא רק זמן השליפה היה מושא של תירגול מתמיד, אלא גם דיוק הקליעה, בדמויות-דֶמֶה של אויבים בעת הכנה לקרבות האמיתיים. אגב, בדרך-כלל דווקא שליפות הקשות יותר לביצוע, באקדח של יד שמאל, המפתיעות יותר, חיפו לא פעם על קרבות קשים שבהם הופעל קודם-כול אקדח הימין והן שהיקנו לו יתרון היקפי ברור. נוסף לכך, הוא גם הוכרח להתאמן בלי הרף, לעיתים ממש ברוב שעות היום, לא רק במהירות השליפה ובדיוק הקליעה של שני האקדחים, לעיתים כל אחד לחוד, ולעיתים זה מיד אחרי זה, או מיד זה לפני זה, ולעיתים שניהם יחד בפרץ אלימות משותף, אלא גם התאמן כל פעם בפירוקם ובהרכבתם של שני האקדחים, גם באור וגם בחושך, תוך הקפדה רבה על בקיאות ועל תיקון ושיכלול של מִבנָם הפנימי המושלם והמוכן לפעולה כהרף עין, תוך חסכון כל הרף-שניה, קובע חיים ומוות, בעת ההפעלה. אכן, זו היתה הבדיקה היחידה והוודאית של יכולתו, המוכנה להתמודדות, כמו באליפות העולם, שבה כל אחד מהמשתתפים היה צריך להתכונן ולהיות מוכן לשיוויון, אם אף לא למעלה מזה, גם עם רבי-אמנים מעולים ביותר בקרבות-ההכרעה בקרב הצמרת. לכך יש עוד להוסיף שהיה קיים אי-שם, מוסווה כזוג רגיל, גם זוג אקדחים אידיאלי אחד ויחיד, אקדחי-הזהב העיליים, הקשה כל כך להשגה, שהתאים מלכתחילה רק לכפות ידיו ומיאן לפעול בידי כל אקדוחן אחר. בכל מיקרה, זוג אקדחים מושלם ואידיאלי כזה היה אמנם קשה ביותר להשגה, אך לפחות היה פחות מסוכן למי שהשתמש בו מאותה החרב שרק איש-חרב שאהבה יכול לאחוז בה ולהניפה (כאשר לא רצה לבדה לקרב). אבל אם חדל למצוא חן בעיניה, יכלה גם לפנות נגדו ולסרב לשרתו, ובוודאי המיתה מיד כל מי שלא אֲהֵבָה אותו מלכתחילה וגם את מי שלא אהבה כאשר ניסה לאחוז בה.

אולם התמסרותו המתמדת לאימון מפרך עם שני האקדחים, זה של יד ימין וזה של יד שמאל, פגעה ופגמה למעשה ביכולתו ובמשימתו העיקרית והאמיתית, שהיתה יעודו היחיד: להילחם בקרב-מגע ישיר בלי שום נשק בביקעת העצמות היבשות, בעמק אל-חזור. שם, ורק שם, נערך בעצם המיבחן האמיתי של יכולתו. ידיו שהתאמנו כל הזמן בשליפה ובקליעה של אקדח שמאל ושל אקדח ימין, חדלו לעסוק בזמן אמיתי ונחוץ באימונים בקרב-מגע על הכול ולא כלום ובהכנה לטקסי-מגע מקודשים בעמק אל-חזור, שהיה צריך להשליך בהם מאחורי גיוו כל נשק, ובוודאי נשק מתכת ולהופיע רק עירום וערייה להתמודדות האמיתית, גם בטרם סיומת-הקרב הטלפאתית הגדולה, שנעדר בה אפילו קרב-המגע הגופני, בסיום אולמפיידת גוף ורוח, כדין המאבקים המעולים ביותר, על-פי מסורת שהיתה נהוגה במחוזות ההלניים, העברים, בני-המזרח החומים, השחומים והצהובים, ושבטי הצפון הקר, עטויי פרוות הדובים והטיגריסים.

האקדוח העברי
עטיפת "עכשיו", כתב עת בעריכת גבריאל מוקד

לאור כֶּשֶׁל זה של המרת יכולת הקרב העיקרית שלו בצעצועי מתכת, הצעצוע מצד שמאל והצעצוע מצד ימין, כבר לא היה צורך לדבר על הקשר בין יכולתו לפולחנים של אֶרוֹס בתירגולי-קרב נוקשים ונזיריים, אשר לא רק לא היה בהם מקום לאהבת גברים בנוסח בני ספרטה ותביי, אלא גם נעלמו עתה בהם כמעט לגמרי מיפגשים עם כוהנות הארוס המפתות והמרתקות כל כך, מיפגשים שלכאורה היו דווקא יכולים להיות רווחים יותר באתר של קרב-מגע בלי נשק וכמעט בלי לבוש, גוף מול גוף וגוף על גוף, כבר שם, בגבעות בדרך אל האירוע האכסטאטי המרכזי, בעמק אל-חזור.

בין כך ובין כך, האימון המתמיד עם שני אקדחים היווה בוודאי גם סוג של תחליף, אך גם שלוחה של יכולת הלוחמה העיקרית, אשר בה הצליח מאוד, למרות כל היסוסיו וחוסר ההחשבה העצמית שפקד אותו מידי פעם (כך לפחות מספרת לנו האגדה העתיקה והמודרנית שלנו, מודרנית בלב קדמותה, אך גם קדומה בלב חידושיה). הרי קרב-האקדחים הזה, אשר בו הצטיין כל כך, נועד בהתחלה להיות רק השלכה, פרויקציה והדגמה של הקרב הקובע, השלכה על מישור מצוי יותר, של מיקצב המגיע מזירת האירוע העיקרי בספֵירַת הפְּנים הזוהרת והמסוכנת, כשם שההתמסרות למחקר העיוני שלו, שגם עבורה מצא זמן בלב הקרבות ובסידרה של יממות דחוסות, נועדה להיות רק מקבילה חיצונית ומישנית, אך גם מכובדת, של המחקר האמיתי, אשר רק בדק כל הזמן איך להתנועע בעת הקרב הקובע, האבוד והיחיד, שם, שם בגבעות, בעת האירוע האישי, המרכזי, בשעת תנועה מיידית של גוף עירום ורוח בטהרתה, במיתחם החלומות הבודד, בעמק אל-חזור שאין בו חושך. אילו נזדהה אימונו עם שני אקדוחיו עם תנועות גופו ונישמתו, במיתחם קובע של החלומות, אז יכול היה מיקצב אחיזתו בשני אקדוחיו והפעלתם לתאום את עצם מיקצבו העילי, ולא היה מהווה רק תחליף פולחני וטקסי בדרג נמוך יותר, לעומת העומק והממדים המפתיעים תדיר של האירוע המרכזי.

האקדוח הלועזי

עטיפת "הג'רוזלם ריוויו", כתב עת בעריכת גבריאל מוקד