רוחה שפירא, שישה שירים מתוך ספר חדש: השיר הוא רק תירוץ

רוחה שפירא, שישה שירים מתוך ספר חדש: "השיר הוא רק תירוץ"

אותה ציפור

שׁוּב אוֹתָהּ צִפּוֹר

נוֹשֶׁפֶת

בְּעָרְפִּי

שׁוֹאֶפֶת רוּחַ

צוֹעֶקֶת בֶּחָלָל

הָרֵיק

זוֹ הַבְּחִירָה שֶׁלִּי

לְהַקְשִׁיב

לְקוֹלָהּ הַנּוֹאָשׁ

הֶחָלוּל

בַּלַּיְלָה

מוּל חַלּוֹנִי

מקום שהוא מעל ומעבר

כָּל הַיּוֹם שַׂמְתִּי דְּבָרִים בַּמָּקוֹם: כֵּלִים בַּמַּדִּיחַ, כְּבִיסָה בַּמְּכוֹנָה.

נָתַתִּי אֹכֶל לֶחָתוּל הַשָּׁחֹר וְגַם לַכְּלָבִים שֶׁל הַיְלָדִים וְהַנְּכָדִים.

קָבַרְתִּי אַשְׁפָּה בֵּיתִית בְּבוֹר הַקּוֹמְפּוֹסְט בַּגִּנָּה.

אָכַלְתִּי אֲרוּחַת בֹּקֶר, וְלִקְרַאת הַצָּהֳרַיִם שָׁתִיתִי עוֹד קָפֶה.

הָלַכְתִּי לַעֲבוֹדָה בָּאַרְכִיּוֹן.

אַחַר הַצָּהֳרַיִם חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה וְהִמְשַׁכְתִּי לְהַחֲזִיר דְּבָרִים.

וְרַק אֶת עַצְמִי לֹא יָכֹלְתִּי, כִּי אוֹתְךָ לֹא יָדַעְתִּי לָשִׂים בַּמָּקוֹם.

הָיִיתָ לִי אֲוִיר לִנְשִׁימָה, קוֹל הַמְּבַקֵּשׁ לְהִשָּׁמַע,

הַלִּטּוּף הַכּוֹאֵב שֶׁל בְּדִידוּתִי.

וְאִם קוֹרֶה הַנֵּס וְהוּא זֶה אַתָּה וְאַתָּה זֶה אֲנִי,

וְדַוְקָא כְּשֶׁהַגּוּף חָדֵל לְהִסְתּוֹבֵב סְבִיב עַצְמוֹ,

רַק אָז

חוֹזְרִים הַדְּבָרִים לַמָּקוֹם.

פניי במראה

מָתַי לָקַחְתִּי אֶת שִׂפְתֵי אִמִּי הַחִוְּרוֹת

וְהִלְבַּשְׁתִּי עַל פִּי

בְּחִיּוּךְ בַּיְשָׁנִי, מִתְעַקֵּם בַּעֲוִית קַלָּה.

שְׂעָרִי הַקָּצָר פָּרוּעַ, מְגַלֶּה מֵצַח גָּבוֹהַּ

וְעָלָיו קַוֵּי אֹפֶק קְרוֹבִים וּרְחוֹקִים.

שְׁבִילִים פְּרוּשִׂים כְּמַפַּת דְּרָכִים.

בְּתוֹךְ פַּרְדֵּס אָפֵל -

פְּרָחִים בְּיָדִי הָאַחַת,

בַּשְּׁנִיָּה סַלְסִלָּה אֲסוּפַת כְּאֵבִים -

שְׂפָתַי דַּקּוֹת וּקְפוּצוֹת.

על הכריכה ציור מאת לוסי אלקויטי

דיו על בד ואקרילק, 100X 80 ס"מ

ציוריה של לוסי מלווים את שערי הספר

עיצוב עטיפה ועימוד: חן ישראל קלינמן

הוצאת "עמדה", 2013

ניחוח הזמן בחדר הניתוח

גּוּפִי צָף בְּאוֹר נֵאוֹן קַר,

הַנְּשָׁמָה עֵירֻמָּה כְּתִינוֹק.

וְיַד הַמְּנַתֵּח חוֹתֶכֶת בִּי.

הַמּוֹנִיטוֹר צוֹבֵעַ סְפָרוֹת כְּרַמְזוֹר.

שׁוֹאֶפֶת עָמֹק חַמְצָן מָתוֹק 

נוֹסֶקֶת מֵעַל הַכְּאֵב הַמַּצְמִית,

בְּלַחַץ הַדָּם נִצָּן פּוֹרֵחַ

וְרֵיחַ נִפְלָא שֶׁל שׁוֹשָׁן.

זְרִימָה בִּלְתִּי נִרְאֵית

פִּרְחֵי הַהִיבִּיסְקוּס הַוְּרֻדִים

מוֹשְׁכִים אֶת שְׁנַת הַלַּיְלָה.

מְרִימִים אֶת רֹאשָׁם אֶל אוֹר אִטִּי.

עבודת בית

גַּם כְּשֶׁאֲנִי מְסַדֶּרֶת אֶת הַבַּיִת,

שׁוֹטֶפֶת אֶת הָרִצְפָּה, עֲדַיִן אֲנִי

מְחַפֶּשֶׂת אֶת מָה שֶׁנִּמְצָא

מֵאֲחוֹרֵי הַכְּתָמִים, הָאָבָק וְהַפֵּרוּרִים.

מְבַקֶּשֶׁת אוֹת וְסִימָן שֶׁמִּישֶׁהוּ

יוֹדֵעַ, שׁוֹמֵעַ וְרוֹאֶה

אֶת הַיּוֹם-יוֹם הַמִּתְנַחֵל לִי בַּיָּדַיִם

וְאֶת הַתְּהִיָּה הַמֵּעִיקָה כְּמוֹ

גּוּשׁ אָפֹר בְּחָזִי,

שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם דִּבּוּר מִלְּבַד

קְרִיאַת כִּוּוּן אֶל הַלִּבָּה

הַמְּפַרְפֶּרֶת לְאִטָּהּ.

וְעִם צִחְצוּחַ כְּלֵי הַנִּקָּיוֹן

אֲנִי מַקְשִׁיבָה לְקוֹלָהּ

כְּמוֹ הָיְתָה תְּפִלָּה, צִיּוּץ

וּכְנָף צִפּוֹר נַעֲלָמָה.

דברים של המשוררת, הסופרת והעורכת גל קוסטוריצה על ספרה של רוחה שפירא, מתוך גב העטיפה:

הבדידות המגבירה את הדהודה לצד הנפש השופעת עושר תרבותי ואהבת חיים - קיומם של שני אלה סימולטנית, והיכולת להעביר כל אחת מהחוויות בפני עצמה ואת מיזוגן באופן כן, ישיר ולא דמגוגי, הם שגורמים בעיניי לשיריה של רוחה להיות פגיעים ושבריריים ועם זאת להפגין נשיות איתנה שמכמירה את הלב, אך הופכת את הקורא חבר לחוויה.

שירים נשיים מדויקים שמצליחים להיות חשופים באופן אצילי שאינו חוצה את הגבול שבין התבוננות מפוכחת לבין התחפרות אגוצנטרית.

פרטים ביוגרפיים:

רוחה שפירא נולדה בקיבוץ גבעת השלושה (הישן).

אלמנה, אימא לחמישה וסבתא לאחד-עשר.

רוב חייה עד היום היא חברת קיבוץ עינת.

ספרי שירה קודמים:

אורו המריר של השחר (כרמל, 2008)

הגוף כואב את ראשיתו (פרדס, 2010)