מירון ח. איזקסון, על פרשת השבוע: תצוה

פרשת תצוה

מירון ח. איזקסון

א

המפגש הראשון עם בגדים, כחלק מהתרבות האנושית, נמצא בפרשת "בראשית". "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו, ולא יתבוששו". ואחר כך: "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם, ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות". מובן לנו שאדם וחוה לא היו עיוורים קודם לכן, אלא שמשהו קרה בתודעתם לאחר האכילה באיסור מעץ הדעת טוב ורע. השינוי התודעתי הזה גרם להם לתחושת אי נוחות בנוגע להיותם עירומים. מדרש רבה מפרש זאת בכיוון מרתק: "וידעו כי עירומים הם, אפילו מצווה אחת שהייתה בידן נתערטלו ממנה". דהיינו אותה מצווה יחידה של איסור אכילה מסוים, נכשלו בה ונותרו עירומים מכל מצווה. כבר כאן אנו פוגשים את התחושה שהבגד מכסה את הגוף כמעין הגנה, כפי שהמצוות אמורות להגן על הנפש. ובהמשך: "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם". אחת האפשרויות שמביא המדרש כאן: "בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כותנות אור, אלה בגדי אדם הראשון ...", ללמדנו שהיה בכותנות אלה ממד של זוהר ואורה, דהינו מרכיב רוחני חשוב.

ביודענו שפרשת בראשית מניחה את היסודות למרכיבי חיינו, ניתן ללמוד שלבושו של האדם אינו משהו סתמי. ישנם מצבים תודעתיים שבהם האדם חש צורך עז בכיסוי גופו בבגדים. ישנם מצבים שבהם הוא צפוי לחוש חוסר עניין מוחלט בהם ואולי אפילו ירגיש כלפיהם זָרות. הבגד הוא המִכסה של חיינו, וככזה תפקידו חיוני אך לעִתים מטעה. ככל שחולפים הדורות שאלת הלבוש "הנאה" הולכת ותופסת מקום מרכזי. אין אנו עוסקים רק בכיסוי הגוף, אלא באופן שאנו רואים את עצמנו ושאחרים רואים אותנו באמצעות בגדינו. אין כמעט מקרה שבו אנו מתבקשים לתאר אדם שפגשנו ושתיאורנו לא יכלול גם פרטים על לבושו, וְעדיין לא אמרנו דבר על תרבות שלמה שהתפתחה ואשר עוסקת בסוגי הלבוש, במותגים שונים ובאופנות מזדמנות. רק ננסה לתאר לעצמנו את השינוי העצום בחיינו ובעיסוקינו לוּ נושא הביגוד לא היה תופס מקום כל כך מרכזי בתרבותנו.

ב

אין זה מקרה שגם מגילת אסתר, שאותה נקרא בפורים, מתייחסת ברצינות רבה למה שאנו מניחים על גופינו. המלך אחשורוש מצווה "להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות, להראות העמים והשרים את יופייה כי טובת מראה היא" ויש שפרשו כי דרש ממנה לבוא ללא בגדים רק עם כתר לראשה. מכיוון אחר לגמרי מרדכי היהודי מבטא את חרדתוֹ מגזרת השמד שנפלה על היהודים גם בהתייחסות לבגדיו: "... ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ...". וכאשר אסתר עומדת לבקש על עמה "ותלבש אסתר מלכות", דהינוּ בגדיה שימשו חלק מרכזי בהופעתה המלכותית.

לא ייפלא אפוא שמקום מרכזי בפרשתנו, כחלק מהכנת המשכן, עוסק בבגדי הכהונה. "ואלה הבגדים אשר יעשו חושן וְאפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט, ועשו בגדי קודש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי". ישנם פריטים המשותפים לכל הכוהנים וישנם אלה המסורים רק לכהן הגדול. בגדי הכהונה מחברים את ההדר ואת הענווה באופן נדיר: "ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה, ממוֹתנים ועד ירכים יהיו". הקרבה לקודש רק מגבירה את המחויבות בצניעות. בגדיו של אדם אינם עיסוק עיקרי כשלעצמו. לא נמסר לנו בתורה מה היו בגדי משה כאשר הופיע בפני פרעה, ולהבדיל מה היו בגדיו כאשר עלה להר לקבל את לוחות הברית. אפילו על אישיותו של המלך פרעה אנו לומדים בלי שנדע פרטים על בגדיו! התורה תזכיר את בגדי האדם בדרך כלל כאשר הדבר קשור בדינים מסוימים ולא כתיאור לאישיותו. גם בגדי הכהונה הם חלק מהביטוי הרוחני והאמוני של שליחותם. "הכבוד והתפארת" הכרוכים בבגדיהם הם חלק משליחותָם "וקדשת אותם וכהנו לי". גם המרכיבים המיוחדים לכהן גדול כרוכים באחריותו העודפת בפני קונו וביחס לעמו: "ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד".

כהן גדול בבגדיו, ויקיפדיה




אין ספק שללבושו של האדם יש מקום מרכזי בחייו. הדרישה של חז"ל, שלא יהא רבב בבגדיו של תלמיד חכם, כרוכה בכבודו של האדם ובכבודה של תורה. אדם אמור להופיע בצורה נאה בעיני משפחתו וקהילתו ולהקפיד על צורתו החיצונית כמי שנברא בצלם אלקים. ועם זאת הידור מיוחד בלבוש נקשר בעניין רעיוני רחב יותר, בין אם מדובר בלבוש מכובד לכבוד השבת ולכבוד החג ובין אם מדובר במעמדם הרוחני המיוחד של הכוהנים, שבו הבגדים הם מרכיב חשוב בשליחותם. כל עוד אנו זוכרים שהופעתנו הראשונה בתורה היא ללא בגדים, וכך הופעתנו הראשונה בעולמנו האישי בצאתנו מבטן אמותינו, כך יש להניח שלא נעדיף את כיסויי הגוף על תוכנָה של האישיות. יפה לנו בגד נאה, לא זה הבוגד ומטריף את סדרי חיינו.