שגיא אלנקוה, שירים מתוך כתב העת "מטען"

שגיא אלנקוה

שירים חדשים מתוך "מטען" 22

*

אֲחָיוֹת יְקָרוֹת, בָּנוֹת

וְאִמָּהוֹת,

כֵּהוֹת עוֹר,

הֶחֱלִיפוּ בְּגָדִים שָׁם

לְמִחְיָתָן,

לִכְאוֹרָה אַרְבָּעָה קִירוֹת

שְׁנֵי חֲדָרִים

מִקְלַחַת, שֵׁרוּתִים, מִטְבָּח,

וּמִרְפֶּסֶת עִם מַעֲקֶה שֶׁמְּכֻסֶּה

בְּמַרְבַד נְצָרִים,

לְמַעֲשֶׂה, מִדְרָכָה - מִסְגֶּרֶת שֶׁל רְחוֹב,

רַחֲבַת גַּג,

גַּן צִבּוּרִי,

יָרֵחַ,

צֶדֶק,

צוֹלֶלֶת -

בְּמַיִם עֲמֻקִּים.

גַּן יְלָדִים.

שָׁם בְּגַן הַיְלָדִים הַזֶּה

עַכְשָׁו עֹפֶר וְשֻׁתָּפוֹ -

שְׁנֵיהֶם מְשַׂחֲקִים

שְׁנֵיהֶם בְּתוֹךְ אַרְגַּז הַחוֹל,

כָּל אֶחָד וְעִנְיָנָיו.

גַּן הַיְלָדִים הַזֶּה, בַּיִת וְגַן,

מוּגָן.

בְּרוּכִים הַבָּאִים לַדִּיּוּר הַמּוּגָן.

דִּיּוּר הַמּוּגָן שֶׁבְּעֶצֶם הוּא

גַּן, גַּן יָרָק, גַּן חָצָץ, פִּנַּת מַחְמָד.

הַצְּחוֹק הוּא כְּמוֹ שְׂמִיכָה,

יֵשׁ לוֹ צַד פְּנִימִי וְצַד חִיצוֹנִי,

הַצַּד הַפְּנִימִי, בְּתוֹךְ אַרְגַּז הַחוֹל,

וְאִם נַפְשִׁיל אוֹתוֹ הַחוּצָה,

הַצַּד הַחִיצוֹנִי, הַצְּחוֹק הַבָּהִיר,

הַיְדִידוּתִי.

*

אֵלְנְקַוֶּה עוֹמֵד גַּם כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב,

אֵלְנְקַוֶּה שׁוֹכֵב עַל הַמִּטָּה,

הַמִּטָּה נוֹחֶתֶת בְּבֵית הַקָּפֶה

מִתְיַצֶּבֶת עַל הַכִּסֵּא,

כּוֹס הַקָּפֶה מְרַחֶפֶת בַּעֲצַלְתַּיִם

מֵעַל הַמִּטָּה,

הַקָּפֶה מוֹזֵג אֶת עַצְמוֹ

אֶל תּוֹךְ חֲלַל הַפֶּה.

יֶשְׁנָהּ עֲרֵמָה שֶׁל אוֹתִיּוֹת

שֶׁאֵלְנְקַוֶּה קוֹרֵא

גַּמָּדִים מְמַיְּנִים אוֹתָם לְתֵבוֹת

שֶׁל מִלִּים.

וְהָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ יוֹצְאוֹת מֵחָדָשׁ

דֶּרֶךְ אֵלְנְקַוֶּה.

בְּנֵי אָדָם, אֵלְנְקַוֶּה מַעֲדִיף

כְּשֶׁהֵם עֵרִים,

כְּשֶׁהֵם נוֹשְׁמִים,

בְּנֵי אָדָם הֵם כְּמוֹ צַעֲצוּעִים

גְּדוֹלִים, אֵלְנְקַוֶּה מֵזִיז

מוֹשֵׁךְ, דּוֹחֵף,

רוֹאֶה אֵיךְ מַשֶּׁהוּ נִצַּת שָׁם

בִּפְנִים.

אֵלְנְקַוֶּה מָלֵא, וְאֵין לוֹ

פִּיּוֹת שֶׁיְּטַפְּסוּ עַל בִּטְנוֹ,

תִּינוֹקוֹת לֹא רוֹקְדִים

לוֹ עַל הַבֶּטֶן.

אֵלְנְקַוֶּה הִגִּיעַ לְכָאן בְּטָעוּת,

הַנִּיצוֹץ מְהַבְהֵב, לֹא מַמָּשׁ

נִדְלָק,

הַחֶסֶד הוּא כְּמוֹ כַּרְטִיסִיַּת

אוֹטוֹבּוּס שֶׁמְּנֻקֶּבֶת כֻּלָּהּ.

אֵלְנְקַוֶּה שׁוֹמֵר אוֹתָהּ, הֵיכָן שֶׁהוּא

בַּצַּד.

אֵלְנְקַוֶּה חוֹשֵׁב שֶׁהַשָּׁמַיִם

הֵם כְּמוֹ אֲבַטִּיחַ גָּדוֹל,

אוֹ יַשְׁבָן עֲסִיסִי,

הוּא הִגִּיעַ לְכָאן בְּטָעוּת,

וּכְבָר הִתְחִיל לְהִתְרַגֵּל.

*

אֲנִי אַמְשִׁיךְ לְהִתְקַיֵּם

הַרְבֵּה אַחֲרֵי הַכִּסֵּא

שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב עָלָיו,

גַּם אִם הָיָה קָבוּעַ

עַל אַרְבַּע רַגְלַיִם

וְלֹא הוֹלֵךְ סְחוֹר סְחוֹר,

הַרְבֵּה אַחֲרֵי שֶׁהַבְּגָדִים

שֶׁאֲנִי לוֹבֵשׁ

יִשָּׁחֲקוּ לְאָבָק,

שֶׁמָּסַכֵּי הַמַּחְשֵׁב יִהְיוּ

רָזִים כְּחַלּוֹן עַל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב

וּמִדּוֹתֵיהֶם יִהְיוּ גְּמִישׁוֹת

וּמִשְׁתַּנּוֹת כְּמִדּוֹתָיו,

וּבְתוֹךְ הַהֲוָיָה הַזּוֹ

הַבִּלְתִּי מִשְׁתַּנָּה,

שֶׁל גַּלְעִין

שֶׁסֶק הָעַצְמִי,

נוֹכְחוּת מְשֻׁנָּה,

כִּיס מְרֻפָּד,

עָשׂוּי בָּשָׂר רַךְ, עֲצָמוֹת וְשֻׁמָּן,

כִּיס מְרֻפָּד,

תַּפְקִידוֹ לְהָכִיל,

שֶׁתָּלוּי בַּחֲלִיפַת

הַהוֹצָאָה

הַהוֹצָאָה לַחֹשֶׁךְ.

עטיפת כתב העת בעריכת יוסי גרנובסקי

*

הָעִיר הַזּוֹ, שֶׁהַחֹשֶׁךְ אֵינוֹ מֵאִיר אוֹתָהּ לְעוֹלָם,

שֶׁהָאוֹר הַחַם וְהַשָּׁקוּף הוּא עֲלָטָה נִצְחִית שֶׁמְּכַסָּה

אוֹתָהּ.

הַגּוּף הַזֶּה הַהוֹלֵךְ, הָעִיר הַזֹּאת עַל רְחוֹבוֹתֶיהָ,

הֵם סֶרֶט נָע, הָעֵצִים בְּצַמְּרוֹתֵיהֶם הַקֻּבִּיָּתִיּוֹת,

אִישׁ מֵעוֹלָם לֹא טִפֵּס עֲלֵיהֶם מִלְּבַד פּוֹעֲלֵי הָעִירִיָּה,

וּפוֹעֲלֵי הָעִירִיָּה נוֹלְדוּ מֵהָרְחוֹב, בָּקְעוּ מֵהָאַסְפַלְט

כְּמוֹ נַיָּדוֹת הַמִּשְׁטָרָה.

בְּרֵאשִׁית הָיוּ הָרַמְזוֹרִים, שֶׁמֵּהֶם בָּקְעוּ הָרְחוֹבוֹת,

שֶׁמִּפֶּתַח הַבִּיּוּב שֶׁלָּהֶם עָלְתָה שֶׁמֶשׁ הַשָּׁמַיְמָה, שֶׁמִּצִּדָּהּ

הָאֶחָד מִכְסֵה בִּיּוּב, וּכְשֶׁהִגִּיעָה לְמַעְלָה נָשַׁר מִכְסֵה הַבִּיּוּב

וְסָתַם אֶת הַחוֹר.

*

כְּמוֹ מִשְׂחַק מוֹנוֹפּוֹל

אוֹסֵף יַהֲלוֹמִים בָּרְחוֹבוֹת

וּמוֹכֵר אוֹתָם לְזָרִים

שֶׁהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם

לַמַּטָּרָה הַזּוֹ

זוֹהִי מְצִיאוּת רַכָּה יוֹתֵר

עוֹלָם חָמִים יוֹתֵר

מְכֻרְבָּל יוֹתֵר

שֶׁל נִיחוֹחוֹת פַּחֵי אַשְׁפָּה

שֶׁל רְחוֹבוֹת קָרִים

שֶׁל עוֹבְרִים וְשָׁבִים

רְחוֹקִים

כְּמוֹ חוֹלְפִים

מִבַּעַד לַמַּרְאָה

בְּלַעֲגוֹ

בַּזִּלְזוּל שֶׁלּוֹ

הוּא עֲדַיִן מְשַׁמֵּשׁ לִי

מָקוֹם לְהַשְׁעִין

בּוֹ אֶת רֹאשִׁי

לָחוּשׁ מְעַט חֹם

*

כְּמוֹ

בְּרֵכַת הַדָּגִים

שֶׁל יָד לַבָּנִים

כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת הַחֲשֵׁכָה.

הַכַּדּוּרִים הַיְרֻקִּים

בְּשׁוּלֵי הַמָּסָךְ

נִבְלָעִים בַּמַּיִם הַכֵּהִים

לְעִתִּים מַבְלִיחָה תְּנוּעָה

אֵיזוֹ צְלָלִית.

זֶהוּ יַם הַצְּלָלִיּוֹת

הָאֲגַם הַכֵּהֶה

שֶׁמִּתְחַפְּרִים

עָמֹק

בְּתוֹכוֹ

הַכַּדּוּרִים הַיְרֻקִּים.

הַכַּדּוּרִים הַלָּלוּ

שֶׁאִם תְּחַלְּצֵם

מֵעֲטִיפָתָם

הָעֲכוּרָה

יָאִירוּ וְלֹא בְּאוֹר יָרֹק

קְדוֹרַנִּי.

יַצִּיתוּ לֶהָבָה עַל פְּנֵי

בְּרֵכַת הַבֶּטֶן

הָעֲכוּרָה,

הַחֲשׁוּכָה.

יַצִּיתוּ שִׂמְחָה בַּלֵּב.

כָּל כַּדּוּר יָרֹק כָּזֶה

שֶׁאַתָּה דּוֹחֵף מְעַט

נִפְתַּחַת דֶּלֶת

לְגַן קָטָן,

שֶׁבְּאֶמְצָעוֹ מִזְרָקָה,

וּלְפֶתַע נִמְלָאִים הָרֵאוֹת

עָשָׁן

וְאַתָּה דּוֹחֵף אֶת הַכַּדּוּר

הַיָּרֹק בִּבְהִילוּת

וּמְמַהֵר לָצֵאת דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר

הַנִּפְתָּח לְאִטּוֹ

בְּבֶהָלָה.

המשורר שגיא אלנקוה

*

אֲנִי תָּמִיד גּוֹרֵר אַחֲרַי שַׂק

מָלֵא בִּשְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל קִלְחֵי תִּירָס -

מַהוּ בָּלוֹן?

מַהוּ אָדֹם?

מַהוּ חֲלוֹם?

מַהוּ אָדוֹן?

מַהִי צִפּוֹר?

מַהוּ כִּנּוֹר?

מַהוּ צִנּוֹר?

מַהוּ אָרוֹן?

מַהִי עֲגָלָה?

מַהוּ כּוֹכָב?

לוּ אָרוֹן הוּא בָּלוֹן

הֲרֵי שֶׁפָּרַח הַשָּׁמַיְמָה

וַאֲנִי עִם חוּט נִשְׁאָר

שֶׁהוּא קֶלַח תִּירָס

מְעֻרְטָל.

*

לִמְכוֹנַת הַכְּבִיסָה מַנְגָּנוֹן

הִיא חָדְלָה לִפְעֹל

הִיא פּוֹעֶלֶת זְמַן קָצוּב

שְׁאָר הַזְּמַן הִיא רַק

נִרְאֵית כִּמְכוֹנַת כְּבִיסָה

לְמַעֲשֶׂה הִיא חֲתַלְתּוּל

בְּהַפְשָׁרָה.

אֲנִי בְּתַהֲלִיךְ שֶׁל הִתְהַוּוּת,

כְּמוֹ תֶּרְמוֹסְטָט,

אֲנִי מֵרִים, מַפְעִיל

יָד וְיִתָּכֵן

כִּי יָד מַפְעִילָה

אוֹתִי.

יִתָּכֵן שֶׁהַשִּׁיר מַפְעִיל אוֹתִי

אוֹ שֶׁאֲנִי מַפְעִיל שִׁיר.

מָתַי הַשִּׁיר יְכַבֶּה

אוֹתִי?



השירים ייכללו בספרו הבא של שגיא אלנקוה "חפץ",
העתיד לראות אור בהוצאת "עמדה".