החיים נטו, פנחס שדה ב-22 נקודות, יותם ראובני

•1.              פנחס שדה ביקש להביא אהבה ויופי לעולם. למרבה הצער, הוא חי ופעל במקום ובתקופה, שלא רק שלא גילו שום נטייה ליופי ולאהבה כאלה שהיו ממהותו של שדה, אלא שהיה זה מקום שתיעב יופי ואהבה כאלה והתכחש להם, ואנשיו, אם היו יכולים, היו שורפים אחת ולתמיד את היופי ואת האהבה ונשארים בעולם שבו חיו. היה זה עולם של ניגודים חריפים, בין ראשיתו של שיכרון כוח, המבוסס על עוצמה צבאית ועל בוז הולך וגובר כלפי שכניו הערבים, ובין סופו, אם אפשר לומר כך, של עידן הפחד והרדיפות, שבו היהודים לא יכלו להיות בטוחים באף מקום, אחרי השואה הגדולה.

•2.               האנשים שבקרבם גדל שדה וביניהם הבשיל כִּשרונו, ולהם רצה, בסופו של דבר, לתת את היופי ואת האהבה, היו נתונים לדבר אחד, לדבר המדינה, לביצורה, לחיזוקה, לשמירתה, כמעט בלי לתת את דעתם על מה הם שומרים. המסגרת הייתה העיקר.

•3.               שדה עצמו שירת כחייל במלחמת העצמאות והכיר היטב את האנשים האלה, שהריאליה הייתה כל שביקשו, ריאליה בחיי היומיום, ובספרות, ובקולנוע ובחלום, מנות אינסופיות של ריאליה כנגד סיוט הביעותים שממנו יצאו. הם לא רצו אהבה ויופי. הם לא רצו לשמוע על ישוע, ש''מאמיניו'' טבחו את הוריהם ואת אחיהם ואחיותיהם.

•4.               היו שנתנו לקהל זה את מנת הריאליה שהוא תבע, בדיוק כפי שהוא רצה אותה: לא מנה של ריאליזם ריאלי לגמרי, שהרי בכל זאת מדובר ב''אמנות'', אלא ריאליזם קצת יותר טוב, בלי צנע, בלי ערי עולים, בלי עסק ביש. אהבה, כן, אבל אהבה של חלוץ וחלוצה. הם רצו משהו קונסטרוקטיבי. הם רצו סופרים, שיתארו את המציאות שלהם, ובכך יעניקו משמעות כלשהי למציאות זאת. לא היה להם צורך בשום דבר חוץ מאשר בחיקוי של המציאות, בכל דבר שיכפיל את המציאות, שיחזק אותה, שיגרום לכך שתפסיק להיות בעיניהם כהזיה.

•5.              על רקע זה לא היה לשדה שום סיכוי, חוץ מאשר הסיכוי הגדול מכולם, שבו אכן בחר כבר אז והימר עליו כל חייו. הוא פנה אל עצמו, נאחז באישי ביותר, מתוך ידיעה, שוודאי לא פעם ולא פעמיים הרעידה אותו, שמי שנשאר נאמן לעצמו, יגיע ליחידים, אשר כמוהו נאבקים על מנת להישאר נאמנים לעצמם. וכי יחידים אלה אולי אינם הרוב אך הם אינם מעטים. בין סופרים שהיו קול הרבים ונהנו ממה שבא ביחד עם זה, היה שדה קולו של היחיד. והאם לפעמים שאל את עצמו אם לא עשה מיקח טעות, כאשר כפר במשיח-היחד והאשימו בכך שהוא משיח שקר, כשהתרחק ממנו בבוז ואמר שאינו המשיח. הרי כולם אמרו שזה המשיח. והאם ייתכן שכולם טועים?


למאמר המלא באתר "יקוד"






עטיפת ספר שיריו של פנחס שדה בהוצאת שוקן

​