משה רון, שלום שבזי ואריה רודריגז - שלוש המלצות

סבא של קארבר

הסיפור האמריקאי הקצר / עורך משה רון / עם עובד, ספריה לעם / 470 עמ'

האנתולוגיה של ‘הסיפור האמריקאי הקלאסי' ערוכה בידי משה רון היא מהספרים המענגים שיצאו בקריית־ספר לאחרונה. רון בחר להתמקד במאה ה־19. הוא מתחיל בוושינגטון ארווינג (1820) ומסיים פחות או יותר באו הנרי (1906), המכונה בפיו המלך הבלתי מעורער של הסיפור הפופולארי הקצר, ועל הדרך הוא מעניק לנו פנינים סיפוריות של אדגר אלן פו, נת'ניאל הות'ורן, הרמן מלוויל, הנרי ג'יימס, מרק טוויין ועוד שמות פחות מוכרים לקורא העברי מתוך הקנון האמריקני. המבוא שלו תמציתי והוא מנמק היטב את בחירותיו.

במאה־20 הלכה ותפסה הספרות האמריקנית, ובפרט הסיפור הקצר, מקום מרכזי. חשבו על קשת הסופרים שבין סלינג'ר לקארבר. אלה האבות והסבים שלהם. המהלך הזה התחיל שם ויצר בארצות הברית תרבות שלמה ונרחבת של הסיפור הקצר, שהושתתה בעיקרה על פרסום בירחונים ובכתבי עת, עד כי אפשר לומר שהסוגה נעשתה מזוהה עם התרבות האמריקנית, והצירוף ‘הסיפור האמריקני הקצר' נעשה כמעט ביטוי נרדף לנוסח המודרני של ‘הסיפור הקצר העשוי היטב'.

רון ידוע בעיקר כמתרגם, לכן שאף לתרגם את כל 20 סיפורי האנתולוגיה המכילה 15 סופרים. אלא מאי, תחת ידיו היו תרגומים טובים לסיפורים שבחר ולכן השתמש גם בעבודות משל אברהם יבין ושירלי אגוזי, ואכן ניכרים הבדלים בין השלושה בגובה השפה. הבחירות שונות ואין אחידות לשונית, אבל אין זה פוגם בהנאת הקריאה.

עטיפת הספר בהוצאת "עם עובד", סדרה: "ספריה לעם"
ציור העטיפה: American Progress by John Gast, 1872

פו מעניק לנו כאן סיפור ימאים מטורף ‘כת"י שנמצא בבקבוק'. את האימה הוא יוצר באמצעות גלי הים והנד הנורא. סיפור מרטיט. מדהים איך האיש הזה יכול להפחיד באמצעות מילים ובתיאורים פשוטים. הנרי ג'יימס הוא חביב האקדמיה הישראלית, אך אודה ולא אבוש כי בסיפוריו אני נוטה לנמנום קל. הם נעים באטיות ועוסקים בכובד ראש בשאלת האמנות. צריך סבלנות, ומי שלא קרא את סיפורו של או הנרי ‘מתנת האמגושים', שהוא מעין סיפור חוד־פואנטה, גי דה מופאסאן למתקדמים, כדאי שיעשה זאת מהר כי הוא מענג מאין כמותו.

גולת הכותרת של האנתולוגיה היא כמובן הנובלה הקצרה ‘ברטלבי הלבלר' של הרמן מלוויל. ביצירה קצרה זו הוא מיטיב לתאר בצורה מרגשת את חייהם האפורים של הלבלרים הניו־יורקים, את העבדות הקפיטליסטית הלבנה בתוך כוכים נוראיים, דרך ההתנגדות הפסיבית של אחד הפקידים שבא לידי מסקנה כי אין הוא מעוניין להועיל אלא לשבת ופניו לחלון המשקיף לקיר. בכל פעם שמישהו פונה אליו כדי שיעשה דבר־מה הוא אומר, ‘הייתי מעדיף שלא'. ברטלבי הבלתי־נשכח במחאה הפסיבית שלו. סיפור זה תורגם רבות בעבר. כאן מובא התרגום היפה של יבין ובמבוא מציין רון את תרגומה של דפנה לוי. עם זאת, שכח העורך בהקדמתו את ציון העובדה כי סיפור זה תורגם גם על ידי המשורר עודד פלד. כך או כך, אנתולוגיה זו היא חובה לכל אוהב ספרות בכלל ולכל אוהב סיפורים קצרים בפרט.

שלום שבזי / שירים /

אוניברסיטת תל אביב / 328 עמ'

אחרי שלמה אבן גבירול, שמואל הנגיד ואחרים, הגיע תורו של גדול משוררי האסכולה התימנית, שלום שבזי, לצאת במבחר מקסים בסדרה של השירה היהודית מתור הזהב והלאה של האוניברסיטה העברית. על המלאכה של המבחר הלא־מרוחק והלא־אקדמי הזה עמלו שני מומחים גדולים בתחום: יוסף טובי ופטיאל גיאת.

שבזי הוא משורר בן המאה ה־17 שחי בתימן המוסלמית והושפע משירת האזור תוך שהוא יוצק את תוכני הקודש היהודיים וחיי היומיום של עמך ישראל תחת עול הפרנסה והשלטון הלוחץ לתוך שיריו החיים והנושמים. ככל שהזקין נטש את שירת האני הביוגרפית והפך משורר כל בית ישראל. עוד בחייו הפך לדמות קדושה ומוערכת ולאחר מותו נרקמו עליו אגדות. הנה כמה שורות יפות משלו מתוך ‘אם ננעלו' יש ביצועים רבים, אבל בלתי נשכח הוא הביצוע של עפרה חזה ז"ל:

‘אם ננעלו דַּלתֵי נדיבים/ דלתי מרום לא ננעלו/ אל חי מרומם על כּרובים/ כולם ברוחו יעלו/ כי הם אלֵי כיסאו קרובים/ יודו שמו ויהללו/ חיות שהם רצוא ושבים/ מיום בריאה נכללו...'.

עטיפת הספר בהוצאת "אוניברסיטת תל אביב ע"ש חיים רובין"
עיצוב העטיפה: יעל בר-דיין

אריה רודריגז / הבית בעיירה /

גוונים / 127 עמ'

אריה רודריגז אולי אינו מוכר לכם כמספר, אבל הוא מוכשר ורגיש ככותב. נתקלתי בו לראשונה בשנות ה־80 בכתב העת ‘עכשיו' של גבריאל מוקד שהוקדש כולו לפרוזה בסיפור 'חורבות האתר'. ברומן קצר זה שהופיע עתה הוא מספר לנו על אלמן ירושלמי המסרב לקום מאבלו, ובכלל מתקשה בקצב החיים הפוסט־מודרניים. גיבורו יוצא מתוך אהבה וגעגועים להתחקות אחר ילדותה של זוגתו שחסרה לו כל כך, עוד בטרם זו הכירה אותו. הו! מה נוכח ההעדר בספר פסימי זה.
 





עטיפת הספר בהוצאת "גוונים"
תמונת העטיפה: באדיבות לשכת העיתונות הממשלתית



ההמלצות פורסמו במסגרת הדף הספרותי ב"את"
בעריכת אביה בן דוד ושחר סריג