איין ראנד, יעל שכנאי וישראל אלירז - שלוש המלצות

הכוהנת הגדולה של האינדיבידואליזם

‘כמעיין המתגבר‘ ו‘מרד הנפילים‘/ איין ראנד/ תרגום: אינגה מיכאלי ויעל סלע-שפירו/ כנרת זמורה־ביתן/ 575 ו־958 עמ‘ בהתאמה

איין ראנד חוזרת אלינו. ובגדול. בימים אלה תורגמו שני ספריה המונומנטאליים המציגים את תפיסת העולם האובייקטיביסטית שלה שהפכה אותה עוד בחייה לגורו כוחנית. הרומן הדרמטי המוקדם יותר והמוכר ‘כמעיין המתגבר' הוא סיפורו של האדריכל הווארד רורק, בגרסה הוליוודית זכור לטוב גרי קופר בתפקיד הראשי, הדבק בנחישות בעקרונותיו ומסרב להתפשר על עבודתו ועל ערכיו; זה גם סיפורה של דומיניק פרנקון, אישה יפהפייה שאהבה את רורק אהבה עזה, אבל נישאה לאויבו המר; וסיפור הוקעתו מהחברה של הגאון היוצר, שאינו זקוק לאיש ומשום כך מסכן את כל האחרים. לא לחינם בחרה ראנד בספרה הנודע בדמות האדריכל, זה הבונה, זה שעל כתפיו ועל איכויותיו מוטל העולם.

ל'מרד הנפילים', הרומן הארוך והמאוחר שלה שעליו עמלה שנים הרבה, יש רעיון מקורי, אם כי הוא ארכני וטרחני. הרעיון: מה היה קורה לו אנשים כדוגמת רורק, הפעם הגיבור נקרא ג'ון גאלט, אותם אינדיבידואלים סופר־מוכשרים שהם האטלסים הנושאים את העולם על גביהם, המוצלחים, היפים, האמיצים, מה היה קורה אילו אנשי מפתח אלה בהווייתנו היו פותחים בשביתה של אי־עשייה מרצון, הו! איזה אסון. כלומר לפנינו דיסטופיה.

עטיפת הספר בהוצאת "כנרת זמורה-ביתן"
תרגום: אינגה מיכאלי



האמת היא שתפיסת העולם של האנרכיזם הקפיטליסטי המאפיינת את ראנד, הרואה את הכוח העיקרי רק באישי וביחיד ובורחת כמו מאש מכל היבט קולקטיבי, היא בעייתית מאוד, לאור העובדה שלעתים קרובות אנשים יוצרים דברים יפים ביחד באופן שוויוני או כמעט שוויוני.

מעניין להנגיד את ראנד עם ז'אן פול סארטר. שניהם מאמינים קיצוניים באפשרות הבחירה של האדם, אך מכאן ולהלן מגיעים למסקנות שונות. ראנד הואשמה לא אחת, ב'מרד הנפילים' בצדק, בבניית דמויות סטריאוטיפיות של רומן המייצגות תפיסות עולם ולא חיים מלאים של דמות שלמה ועגולה, כך גם סארטר והאקזיסטנציאליזם שלו. גם אצל סארטר הדמויות תמיד משרתות את התפיסה הפילוסופית של המחבר והדבר בולט לעין. עם זאת, איפה הכישרון הספרותי של סארטר, שכתב כמעט בכל סגנון מודרני אפשרי, מהסיפור הסימבולי ועד זרם התודעה, מחה נגד מלחמות, וכל דמות מרכזית אצלו היא עולם ומלואו, ואיפה ראנד הנוטה בשלד העלילה לרומן הרומנטי.

עטיפת הספר בהוצאת "כנרת זמורה-ביתן"
תרגום: יעל סלע-שפירו




בארצנו הקטנטונת בשנות ה־70 השפיעה ראנד בעיקר על שניים פופולאריים דאז: הפילוסוף משה קרוי שראה בה גורו בספרו ‘חיים על פי השכל', אך לבסוף דעתו נשתבשה, הוא חילק דיכוטומית מיסטית את בני האדם לבני אור ולבני חושך ומצא את מותו: ספק התאבד, ספק נרצח; והסופר המצוין בעיניי דן בן אמוץ, שהאינדיבידואליזם הקפיטליסטי האנרכיסטי של ראנד תאם מאוד את אורח חייו ואת תפיסת עולמו. בכל אופן, ראנד לא יכלה לומר מעולם, כמו בן אמוץ באירוניה, כי ספרה מוקדש לכל ששת קוראיה. ספריה נמכרו עד כה בכ־20 מיליון עותקים וממשיכים להימכר בחצי מיליון כל שנה. נו, לך תתווכח עם הצלחה אישית שכזו.

אור נדלק במרפסת/ יעל שכנאי

ספרית מעריב 224 עמ‘

יעל שכנאי בלטה לעיניי כבר בסיפוריה הליריים הרומנטיים בקובץ ‘פירורי קינמון'. כעת הופיע רומן הביכורים שלה, וגם כאן המשולש הרומנטי עומד במרכז הוויית הסיפור. תאמרו, שבענו מכל הרומנטישע מיישׂעס של הסופרות הישראליות, אך שכנאי עושה זאת באופן רהוט ומרגש. זהו המונולוג הנשי־פתייני־בורגני של נעמי, אישה נשואה עירונית־ישראלית, עיתונאית בעלת נטייה חזקה לאמנות, המתאהבת בשכן אבינועם שאשתו חולת סרטן. אחרי שנים על גבי שנים שבהן חשבה כי דיכאה את יצר ההרפתקנות שבה הוא שב וצץ. המונולג המתמשך שלה, שהוא חלק־הארי ברומן, כתוב בניואנסים דקים של חיינו כאן. פחות חזק הוא המונולוג הנגדי של אבינועם הנותר בבחינת השתקפות של הדמות הראשית. היצריות המתפרצת מתוך חיי השגרה השלווים היא כוחה של היצירה הזאת, שהרי יצירה לשון יצר.

עטיפת הספר בהוצאת "ספרית מעריב"

הילולות/ ישראל אלירז

קשב/ 99 עמ‘

המשורר ישראל אלירז, חתן פרס ביאליק 2008, מרבה להוציא ספרי שירה שלא בטובתו. קשה לעכל כמות כזו. עם זאת, ראוי להתייחס לכל ספריו האחרונים כאל יצירה אחת מתמשכת. אלירז אינו עובד ביחידת הבית או השיר הבודד, אלא ביחידת הדף והרצף. שירתו היא שירת הסובייקט המסתכל בעומק הגותי באובייקטים, בעלת נטייה חזקה להתבוננות זן־בודהיסטית, המבקשת ללמוד ולהתנחם מהטבע ומהחפצים. הפעם הוא חוגג את פשטות החיים ואת הנחמה הפורתא שבפכים הקטנים. החלק היפה בספר מתאר איש העומד באמצע הגשם והוא מקיפו מכל עבר: ‘כדי שנלמד להושיט יד בא הגשם/ העולם עולה על גדותיו כמו הילולה/ אני רואה כלה רצה בגן צלם שוכב בעשב הרטוב/ מסמרי הגשם מחזיקים בגן המתחמק/ ביום גשם אומרים, הצבע מכפיל את/ העולם ואתה מתאר לעצמך איזו בזבזנות מתהוללת פה'.

עטיפת הספר בהוצאת "קשב לשירה"


ההמלצות פורסמו במסגרת הדף הספרותי ב"את"
בעריכת אביה בן דוד ושחר סריג