אוה מורסיאנו - עשרה שירים מתוך הקובץ "שלוחת רסן"
שְׁלוּחַת רֶסֶן
אִמָּא אָמְרָה לִי
לֹא לְדַבֵּר עַל מִין
לֹא לְדַבֵּר עַל כֶּסֶף
לֹא עַל מַחֲלוֹת
וְגַם לֹא עַל דּוֹד אַלְבֶּרְט רְפֵה הַשֵּׂכֶל.
וּבַיּוֹם שֶׁבָּאתָ,
הִנֵּה אֲנִי לְפָנֶיךָ
סוּסַת קִרְקָס
דּוֹהֶרֶת בְּשָׂדֶה פָּתוּחַ
שְׁלוּחַת רֶסֶן,
לֹא מַפְסִיקָה לְדַבֵּר.
אֲנִי שׂוֹנֵאת
נְזִירִים מִשּׁוֹקוֹלָד
מְתַעֶבֶת יַיִן מְדֻלָּל
לֹא מִסְתַּדֶּרֶת עִם מִלִּים
בְּכוֹסוֹת שֶׁל קְרִיסְטָל.
רוֹצָה לִבְלֹעַ הַכֹּל
לִטְרֹף עוֹלָמוֹת
כָּכָה, טָרִי
עִם הָעֲצָמוֹת.
אָז תַּגִּיד לִי שֶׁאֲנִי נִרְגֶּנֶת
קַטְנוּנִית אוֹ חֲזִירָה
אִם אֶרְצֶה אָקִיא
אִם אֶרְצֶה אֶבְלַע.
בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה
הַסּוּסִים שֶׁלִּי מִתְעוֹרְרִים
צָהֳלָתָם לֹא נִשְׁמַעַת
רַק הַלְמוּת פַּרְסוֹתֵיהֶם
מַפְרִידָה אֶת גּוּפִי לִשְׁנַיִם
אֲנִי
וְהַצֵּל.
אֲנִי רוֹצָה לִישֹׁן
הַצֵּל רוֹצֶה לָרוּץ.
לְהַרְאוֹת לָהֶם
הִיא נִפְרֶדֶת מֵהַמַּכֹּלֶת שֶׁל דָּוִד
הָאִטְלִיז שֶׁל מוּשָׁיוֹב
בְּרִיזִ'יט בַּרְדוֹ עַל חַלּוֹן הַמִּסְפָּרָה שֶׁל תָּמָרָה.
מְלַטֶּפֶת בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
אֶת עֵץ הַשְּׁזִיפִים בֶּחָצֵר שֶׁל מַלְכָּה
זֶה שֶׁנִּשְׁבַּע לֹא לְסַפֵּר.
הִיא נִכְנֶסֶת לִמְכוֹנִית
לִיסִינְג תִּפְעוּלִי 2010
מְנַפְנֶפֶת לְשָׁלוֹם
אַחַת שֶׁיּוֹדַעַת
אַחַת שֶׁמַּגִּיעַ לָהּ.
אַחֲרֵי הַגִּבְעָה שֶׁל "הַצּוֹפִים"
הַדְּמָעוֹת כְּבָר לֹא יְכוֹלוֹת לְהִתְאַפֵּק
בַּמַּרְאָה הַפָּנוֹרָמִית
תַּאֲרִיךְ הַתְּפוּגָה שֶׁל הַתֹּם
וְאַחַת שֶׁמְּבִינָה
שֶׁאֵין לְמִי לְהַרְאוֹת.
מִלִּים מֵהַגּוּף
הוּא מְדַבֵּר דְּבָרִים קָשִׁים
מֵהַמָּקוֹם הֲכִי נָמוּךְ בַּבֶּטֶן
רוֹצֶה שֶׁתִּשְׁמַע אוֹתוֹ
בַּמָּקוֹם הֲכִי עָמֹק בֶּחָזֶה
אֲבָל הִיא מַעֲבִירָה אֶת הַמִּלִּים שֶׁלּוֹ גָּבוֹהַּ מֵעַל הָרֹאשׁ
נִשְׁמֶרֶת לֹא לָגַעַת אֲפִלּוּ לֹא כַּזֶּרֶת בִּקְצֵה הַסְּעָרָה.
עטיפת הספר בהוצאת "עמדה", סדרת "דגש"
עיצוב הכריכה: יונה מוסט
בתמונה: שיר מורסיאנו
זוּג אוֹ פֶּרֶד
הוּא הָלַךְ.
הִיא שׁוֹכֶבֶת אֲלַכְסוֹנִית בַּמִּטָּה הַזּוּגִית
יֵשׁוּת פִּרְדִּית לֹא מִתְחַלֶּקֶת
כָּרִית עַל כָּרִית בְּצַד אֶחָד
סְדִין כֻּתְנָה שָׁחוּק מֵהַבַּיִת
מִבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם אַחַת
רֵיחַ אֶחָד.
וְהַגַּעְגּוּעִים יַגִּיעוּ
בָּטוּחַ שֶׁיַּגִּיעוּ
בְּזוּגוֹת
הִיא תַּחֲלִיף סְדִינִים
תַּפְרִיד כָּרִיּוֹת
תְּרוֹקֵן מַדָּפִים,
וְתִתְחַנֵּן.
מַחְלִיטִים עַל אַהֲבָה
רָאִיתִי סֶרֶט עַל חַיִּים שֶׁהֵם רַק חַיִּים
וְעַד שֶׁמַּחְלִיטִים הֵם כְּבָר עָבְרוּ.
וְהָיוּ שָׁם נָשִׁים יָפוֹת עִם עוֹר חָלָק
וְנָשִׁים מְבֻגָּרוֹת עִם לוּחַ אֵם מֵת.
וְיַלְדָּה קְטַנָּה שֶׁכָּל הַזְּמַן שׁוֹאֶלֶת
הַאִם לָאַהֲבָה יֵשׁ סוֹף עָצוּב?
אִמָּא מְחַבֶּקֶת
אַהֲבָה הִיא לֹא כְּמוֹ סֶרֶט
זֶה כְּאִלּוּ מִשְׁפָּחָה
בְּמִלָּה אַחֶרֶת.
חִבּוּר
אֵיךְ אַתְּ נִכְנֶסֶת לִי לַמַּחְשָׁבָה
בְּדִיּוּק בַּקֵּפֶל שֶׁל הַהִתְלַבְּטוּת
פּוֹרֶמֶת קְשָׁרִים לְחוּטִים
בְּהִירִים.
אֵיךְ אַתְּ יוֹדַעַת מָה רָצִיתִי לַחֲשֹׁב
וְהִתְפַזֵּר
אֵיךְ אַתְּ לוֹקַחַת אֶת שִׁבְרֵי הַמַּחְשָׁבָה
וּמְאַחָה אוֹתָם אַט אַט
לְמַרְאָה שְׁלֵמָה.
גַּעְגּוּעִים לְאִמָּא
כְּשֶׁאִמִּי הֶחְלִיטָה לַעֲצֹר וְלָרֶדֶת
נִרְתַּם אֱלֹהִים מִיָּד לְעֶזְרָתָהּ.
מֵאָז, אֲנִי מְשׁוֹטֶטֶת בִּרְחוֹבוֹת יַלְדוּתִי
יְתוֹמָה.
שְׁכֵנוֹת קוֹרְאוֹת לִי לְהִכָּנֵס לְבֵיתָן
אַךְ אֲנִי רוֹצָה אֶת אִמָּא
לְהָרִיחַ אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ לֶחֶם לָבָן
לִרְאוֹת בְּפָנֶיהָ הַטּוֹבוֹת
אֶת הִזְדַּקְּנוּתִי
לְהַרְגִּישׁ אֶת נֹחַם הַשְּׂמִיכָה הַכְּבֵדָה
שֶׁעָשְׂתָה עֲלִיָּה מִמָּרוֹקוֹ
סְפוּגָה רֵיחַ חַמִּין וְסִפּוּרִים מְהַמְלַּאח*
כְּשֶׁרִפְּדָה אֶת כָּל כֻּלִּי
גּוּפִי וְתוֹכִי
בְּיָמִים שֶׁל חֹלִי וְרֹגֶז אֵין אוֹנִים
וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה
כַּפָּרָה עַלֵיק, לְכִי לִישֹׁן
תָּקוּמִי חֲדָשָׁה.
לֶךְ-לְךָ מִבְּדִידוּתְךָ
אֶל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ
בָּעֵמֶק הַמְאֻבָּן
שֶׁאֵין בּוֹ פֶּרַח
שָׁם בֵּין הָאוֹתִיּוֹת הַחֲצוּבוֹת
מְעַטְּרִים הַנְּמָשִׁים אֶת חִיּוּכָהּ הַמְבֻיָּשׁ
אֶת עוֹר גּוּפָהּ הָרַךְ
שֶׁאֵין בּוֹ פֶּגַע.
רָחֵל בַּת מַרְסֶל
קוֹרֵאת לְךָ
פָּנֶיהָ מְרוּחוֹת בְּשׁוֹקוֹלָד
וְאַתָּה
מְלַקֵּק אֶת הַצִּנָּה.
אוה מורסיאנו בת 56 נולדה במרוקו, נשואה ליוסי ואימא לגיל, אופיר ושיר. בעלת תואר לסוציולוגיה ופסיכולוגיה, מנהלת אדמיניסטרטיבית בחברת היי-טק, בוגרת סדנאות לשירה ב"בית אריאלה". שיריה התפרסמו בכתבי העת "עמדה" ו"זוטא",
ממקימי כתב העת האינטרנטי לשירה "פועם" ועורכיו.
"שלוחת רסן" הוא ספר שיריה הראשון.
חושניות וחיוניות מתפרצות קיימות בשיריה של אוה מורסיאנו בספר ביכורים זה. שתי אלה טובלות ברומנטיקה ובהתבוננות בוחנת באנשים ובמצבים. הדוברת משימה עצמה כל-כולה, כל נשמתה, על הדף באופן ספונטני, דוהרת, ואז נעצרת ומהרהרת.