על "מט ילדים" ספרה של בלה שייר.

בלה שייר

מט ילדים

הספריה החדשה

219 עמ'

שח מט

ספר הביכורים של בלה שייר "מט ילדים" שופע סיפורים מלאים בניואנסים יפים המתארים מצבים ורחשי לב. כדאי מאוד לקרוא אותם פעמיים ואף שלוש 

רן יגיל

בלה שייר היא מקרה נדיר בספרותנו העכשווית. היא הייתה סופרת שלמה הרבה לפני ספר הביכורים הזה. סיפוריה הקצרים היפהפיים התפרסמו במיטב הבמות הספרותיות, אבל בבוקה ומבולקה היחצנית הזולה הסוררת בענף, עבר הרבה זמן עד שהוצאה גדולה גילתה כי מתחת לאפה מונחת לה סופרת. מוטב מאוחר מלעולם לא.

בעצם שייר בדרכה הספרותית היא שריד של זמנים אחרים, ימים שבהם הסופר נע כדבעי מסיפורים קצרים - במקרה שלה יֵלדיים צ'כוביים -  מדויקים וצובטי לב, אל עבר קובץ סיפורים ורק אחר כך אל רומן. שייר פועלת בקצב איטי מאוד, אבל תחת מטרייה מו"לית שבה חדשות לבקרים נולד איזה פסבדו־ג'יימס ג'ויס מטעם עצמו, שמנפיק מינימום 600 עמוד בלתי קריאים, הרי היא סוג של נס בלטריסטי.

לצערי, לא את כל סיפוריה הטובים של שייר מצאתי בקובץ ראשון זה, אלא רק את חלקם. לפנינו שתי נובלות: "מט ילדים" ו"גלית וגורדון", וסיפור אחד שהוא אולי הסיפור הקצר הטוב ביותר שקראתי בחמש השנים האחרונות, ודאי אחד משלושת הטובים, "פעמיים". זהו מבנה מוזר קצת של ספר, אך הוא בהחלט מפתה לקריאה.

שתי הנובלות מחולקות דיכטומית לשם וכאן. הראשונה בנויה חמישה מקטעים, שהם בעצם מחרוזת סיפורים קצרים שאוחדו לכלל נובלה. ביצירה זאת מיטיבה שייר לתאר עולם אטומיסטי סגור של רחוב וחצר בילדות, בצ'רנוביץ, באוקראינה. הילדות, כמו אצל דויד גרוסמן, אינה עולם קסום, אלא מיקרוקוסמוס של הבעיות הנוראות והרגילות המאפיינות בני אדם מבוגרים.

הנובלה השנייה מתרחשת בארץ ונוגעת באנשים צעירים מתבגרים, הזמן שבו בני אדם מחפשים קשר זוגי. יותר מ־25 שנות חיים משחיתה גלית ברדיפה אחר גורדון. גם כאן, כמו ב"מט ילדים", יש דומיננטה חזקה לאלמנט האטביסטי, המשפחתי, זה המגלם ירושת אבות כסוג של סד שאין להיפטר ממנו. גלית עשויה לגלות שהיא וגורדון בעצם די דומים.

עטיפת הספר בהוצאת "הספריה החדשה"






ב"פעמיים" עולה חדשה מרוסיה נאלצת להיות שוטפת רצפות וכמעט אינה רואה בשל קטרקט - דבר שאינו מאפשר לה לקלוט את השפה העברית כי זיכרונה חזותי והיא אינה יכולה לקרוא - מונעת מעצמה נסיעות אל חברתה היחידה, נקודת האור בחייה, משום שאינה יכולה להרשות לעצמה את מחיר הנסיעה ובשל קמצנות קרוביה, בעיקר חתנה. אבל בלי שתבין זאת, היא משלמת פעמיים על כל נסיעותיה בין דירתה לעבודה, כאילו היא אינה נוסעת לבדה, כאילו מישהו נסתר מתלווה אל תוך בדידותה בארץ המהגרים, עד שנדמה לך כי יש כאן איזו נקמה נסתרת בהוויה המתנכרת, בכך שהגיבורה מבזבזת את כספה האוזל בלי דעת ומשלמת כפול על כל נסיעה. סיפור שמהפך לקורא את המעיים ברגישותו.

יפה מאוד עובדת בלה שייר בנובלות ובסיפור עם תבנית החזרה. היא יוצרת אנלוגיות ואנלוגיות ניגודיות באמצעותה. לעתים זה יכול להיות דבר טכני ומעיק, אבל היא עושה זאת בחוכמה רבה מפסקה לפסקה, ואתה בקלות יכול להתאהב בעולם הדימויים שלה היוצר הסמלה מורכבת: "השמש ציירה משולשי זוהר צהובים על פני הגלים והטביעה עמודים עמומים של אור מתחת לפני המים". יפה, לא? תביאו בחשבון שלגיבורה בנובלה הזו קוראים גלית.

סיפוריה של שייר מלאי ניואנסים יפים, המתארים מצבים ורחשי לב וכדאי מאוד לקרוא אותם פעמיים ואף שלוש. ואף כי לעתים לא ברורה לי הבחירה הטהרנית האסתטיציסטית בעריכת הספר, הרי ששום דבר לא יכול באמת לקלקל את האירוע הספרותי החשוב והמשמח הזה. רוצו לקנות את הספר הזה, הוא מומלץ בחום. אחר כך כבר תישבו בקסם כתיבתה. ואם אתם באמת חרוצים, תחפשו את סיפוריה הקצרים האחרים בכתבי העת השונים.