על "כאוס רגוע" ו"חייו האחרים" - שני רומנים של סאנדרו ורונזי.

כאוס רגוע

סאנדרו ורונזי

מאיטלקית: אלון אלטרס

קרן/כתר

398 עמ'

שלך סאנדרו

הנה רומן מצוין שיצא זה עתה ולא זכה להתייחסות המבקרים. באירופה דווקא מהללים ‏(ויש גם סרט עם נני מורטי!‏) 

רן יגיל

אם אינכם מכירים עדיין את הסופר האיטלקי העכשווי סאנדרו ורונזי ‏(1959‏), זה הזמן. לפני חמש שנים נתגלגל אליי עותק מספרו "חייו האחרים" ‏(קרן‏). לא יכולתי להניחו מידיי. אחרי שכבר חשבתי שטעמי הספרותי מובחן, וההתאהבות ביוצרים המאפיינת את הקריאה בשלביה הראשונים כבר תמה, זה קרה לי עוד פעם. שוב התאהבתי בסופר.

ב"חייו האחרים" מתעסק ורונזי במוטיב הבן הנצחי, מי שלעולם יישאר בסטטוס זה, גם שיבגיר, בשל איזשהו חסר. מסופר שם על ג'אני, בן 40, סופר מצליח של ספרי ילדים ונוער. זמן קצר לאחר מות אביו מתחוור לו עד כמה רעועים היסודות שעליהם נשען קיומו. נהג מונית מוזר המגלה בקיאות בפרטי חייו, ומציג עצמו כחבר קרוב של אביו, מספר לו כי אביו לא היה קצין בכיר, קתולי אדוק ואנטי קומוניסט נוקשה, כי אם סוכן רוסי בשירות הקג"ב. כל חומות המגן שג'אני בנה סביבו נסדקות. מבעד לסדקים חודרת המודעות הנוראה לשקר שבו חי בחיפושו הנאיבי אחר שלווה, ומיד אחר כך מתנפצת גם האשליה האחרונה סביב מערכת היחסים עם אשתו. לא נותר לו אלא לבחון מחדש את חייו.

הפרקים בנויים כך שמסכת חייו של אבי הגיבור נחשפת בהדרגה. בסוף כל פרק מרכזי בא מעין פרגמנט שהוא סיפור ילדים שג'אני, הגיבור, כתב בעקבות הגילוי המפתיע על חייו. מעין טייק־אופ של ספר ילדים על מעשה הרומן. הביצוע - קסום.

עטיפת הספר בהוצאת "קרן", 2005






ברומן שיצא עתה, ולצערי לא זכה להתייחסות מצד מבקרים, מטפל ורונזי במוטיב האב הנצחי, מי שמבקש לעולם להישאר בסטטוס זה, גם כשבתו תבגיר, ושוב, כל זאת בשל איזשהו חסר. בשנתו ה־45 פייטרו פלדיני - מנהל בכיר בקונצרן תקשורת - מציל אישה ממוות בטוח בטביעה. בשובו הביתה הוא מגלה שבאותה שעה לקתה בת זוגו בהתקף לב ומתה לעיני בתם בת העשר.

עם פתיחת שנת הלימודים מלווה האב את בתו לבית הספר ומחליט לחכות לה בחוץ עד תום יום הלימודים. החלטה זו הופכת למציאות חייו. הוא מוותר על משכורתו, על עמדת הכוח שלו, ומחליף אותן בחניה מול בית הספר, ושם הוא יושב ומהרהר, כשבתו בהפסקה מנופפת לו מחלון הכיתה. בעצם הגיבור של ורונזי מחליף את העצב ואת השבר בהשלמה הטוטאלית של הירידה ממסלול החיים התוסס. הוא בוחר לרדת מהרכבת הזאת שנקרית חיים, ולשבת בתחנה.













עטיפת הספר בהוצאות "קרן/כתר", 2011

היה אמור לצאת לורונזי רומן סטטי, כי הגיבור שלו תקוע מתוך בחירה בזמן ובמקום ספציפיים מאוד. אלא מאי, שכאן נכנס לתמונה המוטיב הנוצרי של הכומר המוודה. כיוון שפייטרו הוא בתפקיד האב המכיל והקשוב, אט אט עולים אליו לרגל דמויות שונות וסבוכות מתקופות חייו, כדי לשוחח עמו על חייהן ועל צרותיהן ועל הקשר שלו אליהן. כך נוצר בעצם רומן מרתק על סבל אנושי, רומן מוודה, רומן רכילותי, וורונזי כסופר מקורי עושה מחיי גיבוריו מטעמים, אין זווית אחת שנשארת מוסתרת, כמו צלם חופשי הוא סובב וחודר לרגשות דמויותיו.

הספר נקרא "כאוס רגוע" כי כביכול פייטרו הגיע למנוחה ולנחלה בשבתו מול בית הספר, אבל מתחת לפני השטח רוחשים החיים. גם אם החלטת לרדת מהרכבת ולשבת בתחנה, זה לא אומר שלא יבואו לאסוף אותך. סיבה נוספת לשם הספר היא המעבר בין חיי הילד לחיי המבוגר. ורונזי רואה בבית הספר ישות הרמטית של עולם. ברגע שהילד יוצא משם בכל יום הוא נע חזרה לעולם המבוגרים השונה בתכלית.

הספר המצוין והמרתק הזה זיכה אותו בשני פרסים אירופיים יוקרתיים: "סטרגה" האיטלקי ו"פמינה" הצרפתי. הוא עובד לסרט מצליח הנקרא "אי של שקט", שם מתקתק ופחות מוצלח, בכיכובו של נני מורטי, והתרגום לעברית של אלון אלטרס - שפתיים יישק.