רן יגיל

חמישה שירים מתוך "שבלול העצב השמיני" לאבי אליאס, ערב לכבוד הספר, ביקורת מאוחרת וקול קורא.

29/06/11   |   12 תגובות


קצת פרטים וקול קורא:
 

ד"ר בני נגריס (רופא אף אוזן גרון) הציל את חייו, ממש כך, של המשורר אבי אליאס, וזה גמל לו בכתיבת ספר שירים: "שבלול הֶעָצָב השמיני". (קשב לשירה בעריכת רפי וייכרט) כעת נחגג הספר.

 

ביום ה' הקרוב, 30.6, בשעה 19:00, בבית ליוויק, דב הוז 30, תל אביב, יקראו חברים משירי אבי אליאס. אתם כמובן מוזמנים. מנחה: רפי וייכרט

 

 זאת בהחלט ההזדמנות להפציר שוב בפרנסי הספרות ונכבדיה להעניק סוף סוף את פרס ראש הממשלה החשוב לאבי אליאס שטרם קיבלו. אחרי 23 שנות פעילות בקריית ספר, שישה ספרי שירה יפים שזכו להתייחסות הביקורת, קידום משוררים צעירים וכתיבת הומאז'ים נפלאים - אחדים כאן בבלוג הספרותי של מעריב - על משוררי עבר, הגיעה השעה.

 

 

 

 

*

 

כִּקְלִידֵי פְּסַנְתֵּר הִיא מְנַגֶּנֶת סוֹלוֹ

אֶת מַרְשׁ הָעֶצֶב.

וְיוֹדַעַת אֶת תָּוֵי הַכָּנָף בְּקֶצֶב

רִקּוּד תֹּף הַמַּחַט

בְּתֶפֶר תְּעָלַת שֵׁמַע.

וּלְקוֹל שִׁירַת לַחַן הַדְּבוֹרָה

טֶרֶם עֲקִיצָה.

 

 

 

 

*

 

כְּמוֹ בַּשְּׁאֵלָה שֶׁלֹּא נָתְנָה אֶת דַּעְתָּהּ.

הַכֹּל זְמַן וְסַבְלָנוּת שֶׁל פִּיל.

אוּלַי גַּם לְאֹזֶן יֵשׁ פִילְטֶר שֶׁל דְּמָעוֹת.









 

 


 

עטיפת הספר על פי עבודה של האמן מנשה קדישמן
הוצאת "קשב לשירה"






וֶרְטִיגוֹ

תִּקְרַת הַמֹּחַ קוֹרֶסֶת לַקַּרְקָעִית כְּגַג בֶּטוֹן

בְּאוּלַם אֵרוּעִים שֶׁנִּפְצְעוּ בּוֹ כָּל עַמּוּדֵי הַתְּמִיכָה.

רִקּוּד סַלְטָה בָּאֲוִיר, וְאַתָּה לֹא מוֹצֵא אֶת עַצְמְךָ

אֵיפֹה מֻנָּח. הָעֵינַיִם מַקְלִיקוֹת אַחַת בַּשְּׁנִיָּה

דֹּפֶק מוּאָץ, הִתְנַפְּצוּת חֶלְקִיקֵי אֲוִיר בְּתִפְזֹרֶת

גּוּף. מְנַסֶּה לֶאֱסֹף אֶת עַצְמְךָ בִּגְרַמִּים מְדֻיָּקִים

שֶׁל אֵיבָרִים תְּלוּשִׁים.

רִצְפַּת הַפַּל־קַל פְּעוּרָה.

זֹאת רַק הָאֹזֶן

מִתְנַחֵם.

זֶה אֲפִלּוּ לֹא הֶתְקֵף לֵב קַל.


 

 

 

*

 

אֹזֶן סֻכַּרְתִּית

טַעַם הַמַּסְטִיק נִמְרָח עַל הַתְּנוּךְ.

יֵשׁ מַצָּב לְדַלֶּקֶת. כֵּן "אוֹטִיטִיס". חַיְדַּקֵּי שׁוֹקוֹלָד

כְּטַנְקִים מְנֻמָּרִים הוֹרְסִים בְּשַׁרְשֶׁרֶת אֶת הָעֶצֶם הַתִּיכוֹנָה

מִתְקַדְּמִים לְנוֹיְרוֹן הַמֹּחַ קֵיסָר שֶׁלֶד עֶצֶם וְעוֹר גּוּף.

עַכְשָׁו מִלְחֶמֶת אַנְטִיבִּיּוֹטִיקָה בִּוְרִיד הַיָּד, בְּג'וּנְגְל

הַטֵּרוּף גַּם פִּיל פּוֹסֵעַ בַּחֲנוּת לְמַמְתַּקִּים הֹדִּיִּים.

 

 


 

*

 

יַד אָמָּן בְּסַכִּין הַחִתּוּךְ פָּרְסָה בְּךָ

קְלִפּוֹת תַּפּוּחַ עֵץ שֶׁהֶחְמִיץ.

שַׁבְּלוּלֵי דָּם קָרוּשׁ וּמֻגְלַת גְּרִיז

נִסְפְּגוּ בְּתַחְבּשֶׁת מוֹלִיךְ סִימְפוֹנְיַת הַתְּעָלָה.

עַכְשָׁו אַתְּ יָד שְׁנִיָּה מְשֻׁפֶּצֶת מְגֻלַּחַת שֵֹעָר

רַק תְּפָרִים שֶׁל זִכָּרוֹן מִצְטַלְּבִים בְּסוֹלְלַת הַשְּׁמִיעָה.




לניתוח שיר מתוך הקובץ



לשירים נוספים מן הספר ואחרית הדבר של פרופ' אסא כשר













המשורר אבי אליאס. צילום: מוטי קיקיון






נספח:

הנה ביקורת על ספר שיריו השני של אבי אליאס, מאת המשוררת מלכה נתנזון. זה הספר הראשון של אליאס שקראתי בשנות ה-90. זה הספר שעשה עליי רושם כל כך בתמציותו הפוצעת המעמידה את אליאס כמשורר אישי-חברתי מובהק. אני מביא אותה כאן כי "קודקוד החלום" המוקדם, מתכתב עם "שבלול העצב השמיני". אליאס עבר בשיריו מן המוח ההוזה והחולם אל האוזן הדואבת, הכואבת, וחזר חלילה אל המוח.




קודקוד החלום

אבי אליאס, הוצאת הקיבוץ המאוחד
(1993)



 

ספרו של אבי אליאס, "קודקוד החלום", בנוי משישה שערים. בשער ראשון מנסה המשורר לגעת בהליכי המוח בפגישתו עם סוד הגוף, כצומת דרכים של שבילים המגיעים ממנגנוני פעולה עצביים שונים הממלאים תפקידי בקרה, ויסות ואיזון הדדי בין הפונקציות השונות - בבחינת פעולת אינטגרציה המבוצעת ברמת התת-מודע.
 

ספרו של אליאס דומה יותר ל"מיפיי היסטולוגי" של המוח, על מרכיביו השונים, לרבות ניסיון להבהרת מכאניזמים פסיכולוגיים בו. אין כמעט פרט במוח שאין אליאס נוגע בו. תאי עצב סעופי סיבים, נוירונים דחוסים, פעילות חשמלת של המוח, חלוקתו לאזורים פונקציונאליים שונים ועוד.



תחת טביעת אצבעו המיוחדת של משורר צעיר מוכשר, הופך כל חלקיק ליחידה עצמאית ויישות בעלת כוח וחיות משל עצמם, ויחד עם זאת אין הוא מנסה ליטול לעצמו את שרביט החוקר, אלא נשאר ברמת המשורר התוהה והמתפעם נוכח מורכבות הגרעין הנפלא הזה, האחראי על כל פעולות סופנו ומחשבותינו.



כמשורר אין הוא מנסה לפתח תיזות חדשות אלא נאחז בממצאי החוקרים. הוא איננו מנסה גם להצטעצע במונחים מדעיים או בשפה מיופייפת מדי - שפתו עשירת המטפוריקה והדימויים המקוריים הופכת מושגים יבשים ליחידות דרמטיות צבעוניות - "קרום מקלעות צינוריות-הדם" המרפד את חדרי המוח מפנים, הופך תחת ידו ל"מקלעות הבחנה" או "מקלעות רוח סרוגות שורות / בשרשרת ראשו המקורזל".

ובשיר אחר, בהתייחסו למוח בכללותו: "מכנס כנפיים בצל עצמו,/ . להרף שומע קולות עונים של שכחה,/ מלטף זקנו המלבין במסרק רוח/  מניף שרוולו ללכוד אצבעות אור".



בשער "הנפשה" מנסה המשורר להתמודד עם חוק הגרוויטציה (כוח המשיכה), תורת התנועה של  נוזלים (מערבולות נוזלים), עיגולי קונפטי, מחזוריות קרני האור הצבעוניות, הטבעות, הנעות בתווך האוניברסאלי "צב הים שוקע בכרית ציפורניו בולית חורית / טס קרקע שמוטה לו / כגבינה צהובה מחוררת בנגיסות איטיות".



השער "עד אמצע הנוף" ממחיש את יחסי הגומלין שבין המוח לבין הנוף "בבוקר אישון אין מרחיב שפת נהר". כאן הוא מנסה לגעת גם בעולם החלום "בקמרוני חלום, תעלות קשר מפותלות / נוגעות בנקודת קשר צליל עכשווי./ בתשליל תמונה, זמן מתפורר / כפיסות נייר מפוזרות ביומן פגישות".

השער "אישה", שהוא היפה שבקובץ, מטופל בבעיותיה השונות של האישה בשלבי חייה השונים: "עיבור", "עקרות", "גיל מעבר" ו"תהליך סיום". מדהים עד כמה יכולה להיות חדה ורגישה עינו של משורר כה צעיר, המביא בפני הקורא את מהויותיה השונות של האישה בבהירות דקת אבחנה, בלי לגלוש לפתטיות מיותרת. בשיר "עקרות" הוא כותב: "ניצני הרוח זורעים סופה באדמת / בטן קשה לעיכול עובר./ בועות אוויר שטות לאורך נהר פי השופכה, / ...הרוח שבנתה מגדלים זקופים של אוויר / פולטת גשם לשפתי ערוות התקווה".
 

ובשער האחרון, "גוף", מבקש המשורר לתת ביטוי אמנותי לשפת הגוף - ובין היתר ככלי ביטוי אירוטי (יש גם לא מעט אירוניה בשיר) "הישרדות, נים לא נים / ברך פוגשת ברך / יד רוחצת יד / נלפתים במלחציים כבדי משקל / עד בעבוע מים רותחים".








עטיפת הספר בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" (1993)
  • ארכיון