נא הכירו, שגיא אלנקוה - משורר. זוכה פרס שרת התרבות לספרי ביכורים לשנת 2010

נא הכירו, שגיא אלנקוה - משורר

יְלָדִים

כְּשֶׁסִּיַּמְתִּי לְדַבֵּר עִם שְׁנֵי הַיְלָדִים

שָׁקַעְתִּי בָּאַסְפַלְט שֶׁל הַמִּדְרָכָה

וְנֶעֱלַמְתִּי

*

הַמְּעַט כְּבָר מִזְּמַן לֹא מִסְתַּפֵּק בִּי

*

יַעַר צוֹמֵחַ בֵּין מַקָּשֵׁי הַפֶּלֶאפוֹן שֶׁלִּי

וְהַחֹרֶף כֻּלּוֹ שַׁבְּלוּלִים

*

נִצַּת בִּי זִכָּרוֹן: בֶּעָבָר נִשְׁבּוּ עֵינַי

בְּסִדְרָה שֶׁל קֻפְסָאוֹת-קֻבִּיּוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת,

זוֹ בְּתוֹךְ זוֹ, וְהָאַחֲרוֹנָה רֵיקָה.

*

אֵיבַר מִינִי נִכְרָךְ סְבִיב צַוָּארִי כִּנְחַשׁ חֶנֶק גָּדוֹל, הָיִיתִי

לְאֵל כְּנַעֲנִי. פְּרָחִים, כְּכִתְמֵי צִבְעֵי מַיִם זְעִירִים,

הָיוּ לִי סְנוּנִיּוֹת.

*

אִם אֶכְתֹּב אַגָּס מַסְפִּיק פְּעָמִים

אָז לַמִּלָּה יִהְיֶה נִיחוֹחַ

קַל

שֶׁל נוֹכְחוּת אַגָּס?

אֲבָל אִם אֶכְתֹּב אַגָּס

פַּעַם אַחַת

כְּבָר מַשַּׂב הָרוּחַ הַקַּל שֶׁבַּקַּלִּים

שֶׁל

נִיחוֹחַ הָאַגָּס.

*

פֶּרַח

הוּא עִנְיָן פָּשׁוּט בְּתַכְלִית

וַאֲנִי סָבוּךְ כִּפְקַעַת

*

כּוֹס הַפְּלַסְטִיק הַכְּחַלְחַלָּה הִנָּהּ צֶמַח בָּר

קֵיצִי.

נִימֵי שָׁרָשָׁיו הַדַּקִּיקִים חוֹדְרִים

לְעֹמֶק הַשִּׁדָּה הַלְּבָנָה הַקְּטַנָּה

שֶׁתַּחְתָּיו.

*

נִהְיֵיתִי כְּמוֹ סֻפְגָּנִיָּה, הַטְּעָמִים נִסְפָּגִים בְּתוֹכִי

כְּמוֹ רִבָּה

הַקָּרוּסֶלָה

הַקָּרוּסֶלָה הִיא דָּג גָּדוֹל שֶׁמִּסְתּוֹבֵב

לְלֹא הֶרֶף סְבִיב עַצְמוֹ

וְגַם פָּנִים מְעֻגָּלִים

שֶׁהֵם גַּלְגַּל הִגּוּי עֲשׂוּי עֵץ

שֶׁל סְפִינַת מְשׁוֹטִים

שֶׁמַּפְלִיגָה לְעֵבֶר יָם רָחוֹק

וְחִיּוּכֵך הוּא שֶׁמֶשׁ זוֹהֶרֶת

בָּאֹפֶק

וְדַג פַּטִּישׁ דּוֹפֵק לִי

זְבֶּנְג בָּרֹאשׁ

*

יַשְׁבָנֵךְ קָפוּא כְּמוֹ פַּח לוֹהֵט

*

כֶּתֶם הַצּוֹאָה שֶׁעַל יַשְׁבָנִי הַמְּרֻפָּשׁ

פֶּרַח מְעֻנֶּה

*

דַּרְדָּרֵי דָּם צוֹמְחִים בִּגְרוֹנָהּ

הַצָּהֹב שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ

*

אֶתֵּן שַׂעֲרָה מִשַּׂעֲרוֹת עֶרְוָתִי הַמַּזִּיעוֹת

תְּמוּרַת אֵין מִלָּה אַחַת

עטיפת הספר בהוצאת "ירון גולן"

313 מילים על השירים ב"קונכייה" של שגיא אלנקוה

רן יגיל

שיריו של שגיא אלנקוה תמיד מפתיעים אותי ומרגשים אותי. כוחו הוא במינימליזם שלו שאפילו הוא, הקטנטן, יוצר פירוק של עצמו, או כלשונו של שגיא "רסיסון של רסיס". איזו דרך מקורית יש לו לומר לנו שפעם לימדו אותנו בבית הספר שיש סדר, שיש אריסטו, שדבר נובע מתוך דבר והנה נתקלים אני בקיר החיים ואין סדר ואין הבנה של ההוויה, או כפי שזה מופיע בשירו המקסים של שגיא: "פרח/ הוא עניין פשוט בתכלית/ ואני סבוך כפקעת".

הדובר בשיריו של שגיא תר אחר תשובות לעצמו למול היקום החמקמק, האבסורד שבחיים בולט כאן כל כך. כל החיים, היחסים בינו לבינה, הם מעין פיל לבן, מבנה גדול של הבטחה שלא מומשה.

דבר אחד בולט בשיריו הוא הצד המיני הפרובוקטיבי. כמו אצל אהרן שבתאי המוקדם למשל ב"חרא מוות" (עכשיו, תשל"ט, 1979) הוא מפתיע את הקורא בדימויים מיניים בוטים, מזעזעים ומייאשים מחד, אך כאלה שיש בהם גם יסוד של הומור מאידך: "איבר מיני נכרך סביב צווארי כנחש חנק גדול, הייתי/ לאל כנעני. פרחים, ככתמי צבעי מים זעירים/ היו לי סנוניות."

אולי זה מה שדיבר כל כך ללבו של רועי צ'יקי ארד, דמות צבעונית, פופולרית ועכשווית, עורך כתב העת "מעין", כשזה כתב על שורתו היפה של שגיא: (ישבנך קפוא כמו פח לוהט), "אני חסיד גדול של שירי משפט אחד-שניים, כשאלה מצליחים, ואלה שירים מצוינים".

אני חותם בשתי ידיים על דבריו של צ'יקי, אבל לא רק אני. בפתח הספר של שגיא תוכלו למצוא המלצה חמה של המשורר והמתרגם, עודד פלד, הכותב: "לפנינו משורר המבזיק אל הקורא תמונות חטופות - כאלה המשקפות חוויות חושים ססגוניות ועשירות, שלחלקן נלווה רישומן על תודעת האמן, הפוקח עין וכורה אוזן לנעשה סביבו".

גם שופטי הפרס לספרי ביכורים השנה (הסופרים יהודית קציר, דרור בורשטיין ועבדכם הנאמן) מטעם משרד התרבות, החליטו להעניק לשגיא אלנקוה, אגב, המשורר היחיד מבין חמשת הזוכים, כל השאר זכו בפרס על יצירות פרוזה, את הפרס עבור ספר הביכורים שלו "קונכייה" (שירים).

אלה בהחלט שירים טובים מאוד וכדאי לקרוא בהם. הנה דוגמה נוספת לסיום: מחזור הפיל הלבן.

*

1.

שְׁנֵי פִּילִים לְבָנִים זֶה עַל גַּב זֶה

וְעוֹד אַרְבָּעָה פִּילִים לְבָנִים

זוּג עַל גַּבֵּי זוּג

הֵם פִּיל לָבָן

וּפִיל לָבָן לְחַלֵּק לִשְׁנַיִם

הוּא שְׁלֹשָׁה פִּילִים לְבָנִים

עַל גַּב שְׁנַיִם

וְזֶהוּ שִׁעוּר רִאשׁוֹן בָּאֲרִיתְמֶטִיקָה שֶׁל

הַפִּילִים הַלְּבָנִים

2.

פִּיל לָבָן נִקְבַּר בָּאֲדָמָה. וְהַפְלֵא וָפֶלֶא

לֹא צָמַח עֵץ שֶׁל פִּילִים לְבָנִים.

3.

פִּיל לָבָן עוֹמֵד עַל הָרֹאשׁ

וּמִסְתּוֹבֵב

וּמִסְתּוֹבֵב

וְקֶמַח

מִתְפַּזֵּר

4.

כַּמָּה פִּילִים לְבָנִים אֶפְשָׁר לְהַעֲמִיד עַל

קָצֶה שֶׁל סִכָּה

בְּלִי שֶׁיִּפְּלוּ

שגיא אלנקוה (1977) למד מתמטיקה ומדעי המחשב בטכניון. פרסם שירים בכתבי העת הספרותיים: עתון 77, עמדה, פסיפס, עיין ערך שירה (מקוון) ושְׁבוֹ; בבלוגים, במדור טקסט אורח של אתר קדמה ובמדור התרבות של ynet. "קונכייה" הוא ספר שיריו הראשון. לא מזמן הופיע ספר שיריו השני: "פינה" (ספרי עתון 77). אף ממנו נביא בעתיד, כאן, בבלוג הספרותי, רצף שירים בליווי המלצה.