קריאה להרחבת גבולות השירה הלירית
מאת: חיים סֶפְטי
השירה הלירית, הלוא היא השירה האישית, המינורית, האינטימית, המבטאת את פנימיות הנפש, הפורשׂת נימין-נימין את דקויותיה, אך הסגורה ומסוגרת מפני סוּגוֹת ("ז'אנרים") אחרות, את גבולותיה אני מציע, במסה זו, להרחיב, ולהניח לה לפלוש, כגלי ים אל חופים חדשים-להם, לסוגות אחרות, להעניק להן מרוחה, להעשירם במאפייניה האישיים והאינטימיים.
למען הַסֵר אי הבנות, אדגיש כבר בשלב זה, שהצעתי זו להרחבת גבולות השירה הלירית אין כוונתה לבטל שירה זו, והמבקשים להמשיך לכתוב שירה לירית טהורה (ובהם אף אני, בחלק מכתיבתי השירית), ימשיכו לכתוב שירה כזו. כוונת הצעתי היא אך ורק להרחיב את גבולותיה לסוגות אחרות.
על-פי הצעתי, ניתן להרחיב את גבולות השירה הלירית לכל סוגה אחרת, לרבות ואף תוך מתן דגש על סוגות הנחשבות לבלתי ליריות בעליל, כגון שירה פואמית, שירה העוסקת בנושאי מדע (להלן - "שירה מדעית"), שירה העוסקת בנושאי חברה (להלן - "שירה חברתית") וכיוצ"ב, כפי שאפרט בהמשך המסה.
על פי הצעתי ניתן, כאמור, להרחיב את גבולות השירה הלירית לכל סוגה אחרת - הן לפי חלוקת סוגות כללית, רוצה לומר: לכתיבה שירית "רגילה", לכתיבה שירית פואמית, לכתיבה שירית אֶפִּית, לכתיבה שירית בלדית, לכתיבה שירית אידילית וכיוצ"ב, והן לפי חלוקת סוגות נושאית, רוצה לומר: לכתיבה שירית העוסקת בנושאי מדע, לכתיבת שירה העוסקת בנושאי חברה וכיוצ"ב.
באשר לכתיבה לפי חלוקת סוגות כללית, ניתן לשלב מאפייני כתיבה לירית בכל סוגה שכזו, וזאת בשני אופנים. האופן האחד הוא מתן אופי לירי לרוח היצירה כולה (פואמה, אפוס, בלדה, אידיליה וכיוצ"ב).
האופן השני הוא מתן אופי לירי לקטעים, גדולים יותר או גדולים פחות, ביצירה כזו (פואמה, אפוס, בלדה, אידיליה וכיוצ"ב), תוך שמירה על האופי הלא-לירי של היצירה כולה.
באשר לכתיבה לפי חלוקת סוגות נושאית, אף לגבי שירים כאלה ניתן לשלב מאפייני כתיבה לירית בכל סוגה שכזו בשני האופנים הנ"ל, דהיינו מתן אופי לירי לרוח השיר כולו (שיר "מדעי", "חברתי" וכיוצ"ב), או מתן אופי לירי לקטעים ביצירה ("מדעית","חברתית" וכיוצ"ב), שבכללותה אינה לירית.
לסיכום, במסה זו ניסיתי להציג את הצעתי להרחבת גבולות השירה הלירית. אני מאמין, שיישום הצעתי יעשיר סוגות שירה אחרות (והדגש בדברי אלה הוא על סוגות שירה הנחשבות לבלתי ליריות בעליל, אם כי דבריי נכונים לכל הסוגות האחרות), וממילא יתרום להעשרת השירה בכלל, ומצד שני לא יִגְרע מן השירה הלירית הטהורה, שתוסיף להתקיים כסוגה טהורה בכתיבתם של משוררים, שיבקשו לכתוב גם או רק שירה לירית טהורה.
אני מקווה וקורא לכך שמשוררים יאמצו את הצעתי.
ספר שירים של חיים ספטי בהוצאת "כרמל", ירושלים
שלושה שירים של חיים ספטי
מַסַּת הַתְּשׁוּקָה תָּאֵט אֶת הַזְּמַן (נֻסָּח ב')
בְּעִיֵּי הַמַּפֹּלֶת סוֹבֵב אַחַר בְּשָׂרֵךְ
בֵּין גַּלֵּי הָאֲבָנִים חוֹתֵר, מִתְפַּתֵּל, מִתְעַקֵּל, לוֹחֵשׁ,
גְּחוֹנִי בְּאֵפֶר אַהֲבָתֵנוּ מִתְחַכֵּךְ, מִתְאַבֵּק
בְּצֵל דְּמוּתֵךְ.
מַסַּת הַתְּשׁוּקָה תָּאֵט אֶת הַזְּמַן
וּמִבֵּין הֶחֳרָבוֹת יָצִיצוּ שְׁעוֹתֵינוּ הָאֲבוּדוֹת
קוֹרְאוֹת: בּוֹא,
בָּאָה עֵת תִּקּוּן.
("האטת הזמן": כידוע, עצמים בעלי מאסה גדולה גורמים להאטת תנועת הזמן בשעונים ובעצמים שבקרבתם עקב שדות הכבידה החזקים שלהם).
תְּנוּמָה
הָיְתָה תְּנוּמָה בִּשְׂדוֹת הַיְקוּם הַקַּדְמוֹנִיִּים
תְּנוּעָה חֲלוּשָׁה חֲרִישִׁית בְּרִיק לֹא מֻחְלָט
הַזְּמַן לֹא נָע, לֹא זָע,
אֶנֶרְגְּיָה נֶאֶצְרָה
כִּתְנוּדוֹת הַנֶּפֶשׁ הַיּוֹדַעַת שִׁבְרוֹנָהּ לֶעָתִיד לָבוֹא
בּוֹא בִּתְנוּמַת יְקוּם שֶׁטֶּרֶם נִבְרָא בּוֹא אֶל הַשֶּׁקֶט הֶחָלוּם, הֶהָזוּי,
הֵעָטֵף בַּזְּמַן שֶׁאֵינוֹ זְמַן, שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵף, שֶׁהוּא קָפוּא, עוֹמֵד,
אַל תִּבָּרֵא אֶל מַפַּץ הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת הַחוֹלְפוֹת
עֲצֹר אֶת הַזְּמַן מִלָּבוֹא, הַעֲלֵם אֶת שְׁעוֹנְךָ
דַּע אֶת הָרֶגַע הַזֶּה כְּנֶצַח
הֵרָגַע, נוּחַ, שַׁן
רַק אִוְשַׁת נְשִׁימָתְךָ הַשְּׁלֵוָה תִּשָּׁמַע
בַּהֲוָיַת חַיֶּיךָ.
מִבֵּין חֲרַכֵּי נַפְשְׁךָ
מִבֵּין חֲרַכֵּי נַפְשְׁךָ מַבִּיטִים בְּךָ מֶחְדָּלֶיךָ, כְּשָׁלֶיךָ
בָּמֶה טוֹב אַתָּה מִן הָאֲחֵרִים
אֲשֶׁר לָהֶם אַתָּה כְּמַטִּיף מוּסָר
מָה עֵרֶך לְעֲרָכֶיךָ בְּאֵין עִמָּם מַעַשׂ
מָה עֵרֶךְ לְשִׁירֶיךָ בְּאֵין עִמָּם אֹמֶץ נְבִיאִים, תַּעֲצוּמוֹת נֶפֶשׁ
לָצֵאת אֶל הַחוּצוֹת לְהַקְהִיל אֲנָשִים לָשֵׂאת דְּבָרִים מִסַּעֲרַת נַפְשְׁךָ
לִקְרֹא לַעֲצָרוֹת, לְהַפְגָּנוֹת.
מִבֵּין חֲרַכֵּי נַפְשְׁךָ מְצִיצִים בְּךָ מֶחְדָּלֶיךָ, כְּשָׁלֶיךָ
בָּמֶה טוֹב אַתָּה מִן הָאֲחֵרִים
אֲשֶׁר לָהֶם אַתָּה כְּמַטִּיף מוּסָר.
המשורר חיים ספטי. קורא לגיוון השירה
אקו"ם