אבי אליאס

*

אָמַּן הַמִּכְחוֹל חָתַךְ בְּסַכִּין הַצֶּבַע

אֶת אֲפַרְכֶּסֶת יָפְיֵך.

עַכְשָׁו בִּשְׂפַת הַסִּימָנִים שֶׁבֵּין עֵינַיִם לְיָדַיִם

הָרַעַשׁ הַפְּנִימִי הוּא זְבוּב הַצִּיּוּר שֶׁמְּזַמְזֵם

לְלֹא הֶרֶף אֶת קוֹנְצֶרְט הַשִּׁעֲמוּם עַל גִּבְעוֹל

הַחַמַּנִיָּה.

"שבלול העצב השמיני". עבודה של מנשה קדישמן

כאשר המשורר חולה, חולה מאוד, כיצד יודה למי שמטפל בו ועוזר לו להבריא? יכתוב לו שירים, יקדיש לו מילים. זו מתת המשורר החולה. כך בשיר הזה. הדובר לוקה באוזנו ומטופל על ידי הרופא. עד כדי כך מאדיר החולה הכותב את הרופא כשהוא משווה בדימויו את הצלתו של הרופא למעשה האמנות החד-פעמי והגאוני של הצייר ההולנדי ואן גוך, כשברקע מהדהד המקרה הידוע של ואן גוך שחתך את אוזנו בטירופו ובכאביו הנפשיים, כך חש הדובר המרגיש כאבים פיזיים איומים באוזן, בתוך המוח, אכן אין כאבים

נוראים משיניים ומאוזניים.

יפה מתעל השיר את העקה הרוחנית אל עבר הכאב הפיזי שאמן הרפואה, הואן גוך הפרטי של הדובר, אמור לטפל בו. גם החמנייה לקוחה (החולה הוא כזבוב שנחת עליה) מתוך ציורי ואן גוך, והיא סמל לייאוש ולשיעמום התמידי שנתון בו אדם חולה, שבמקום לשקוע בעשייה חיובית ובשיגיונות החיים, נאלץ שוב ושוב להמתין בבתי חולים ובמרפאות, תחת פיסת שמש הבאה מן החלון, במצב סטטי, תוך שיעמום מוחלט עד גל הכאב הבא, המלווה בפחד, ורק הרופא ואלוהים יכולים להושיעו.

אבי אליאס הוא משורר אישי-חברתי. אצלו אין הבדל בין הביוגרפיה שלו לביוגרפיה של אחרים בכתיבת שירים. הוא כותב על עוני, על כאב, על חולי, על זיכרונות ילדות, על חברה לוקה ועל אנשים חולים שמבחינתו חד-הם, חברה ופרט מתאחדים. עד כה הוציא חמישה ספרי שירה ועבד רבות במשותף עם האמן מנשה קדישמן. השיר הקצר הזה לקוח מתוך "שבלול העצב השמיני", קובץ העומד לראות אור בקרוב ומוקדש כולו לד"ר בני נגריס, רופא וחבר, המטפל במחלתו של המשורר.

אבי אליאס, משורר ייחודי, אישי-חברתי