ידיו מטילות אותה לעבר המזרן, שבה להרגיש בפשטות החיים. גיא דחף אותה לעבר המזרן, הפך אותה, הרים את חצאיתה ותלש את תחתוניה. ואז הוריד את מכנסיו ואמר:
"ובזמן שאני מכניס אותו, את תצטטי לי דף שלך..? מה את אומרת? אני חייב לציין שיש לך גוף מדהים. את מדגמנת?"
"לא."
"ידעתי." והחדיר לתוכה את אברו בכוח. "שאלת פעם את אלוהים, למה הוא מונע מאתנו את האהבה?"
"כן."
"ידעתי." והחדיר לתוכה את אברו בכוח. "את מחכה לגעת באהבה?"
"כן."
"ידעתי." והחדיר לתוכה את אברו בכוח. "את מאמינה באלוהים?"
"לא."
"ידעתי." והחדיר לתוכה את אברו בכוח. ואם תיגעי באהבה, תהיה קדושה?"
"לא יודעת."
"ומה תקריבי למען האהבה?"
"את כל מה שיש לי."
"את תמיד כזו?" שאל גיא בתמיהה!? "כי חוץ מלהעמיד לי אותו זה לא עושה לי כלום." איך שהוא שירה לא הייתה מופתעת מהתנהגותו של גיא, היא השלימה את דימויו בעיניה כמו שציפתה.
"נו, אין לך שום טקסט? תגידי משהו!"
'בוקר טוב,' ענה הנסיך הקטן בנימוס, אף שלא ראה איש."
"יפה מאוד, אופליה. איש-איש בטקסטו יחיה. בואי ננשום את הטקסטים שלנו."
"'אני כאן,' אמר הקול, 'מתחת לעץ התפוח.'
'מי אתה?' שאל הנסיך, והוסיף: 'אני שועל,' אמר השועל.
'בוא לשחק אתי,' אמר לו הנסיך הקטן. 'אני עצוב.'
'אינני יכול לשחק אתך,' אמר השועל, 'כי אינני מאולף.'
'אה! אני מתנצל' אמר הנסיך הקטן - אמנם כן; כי היופי יש בכוחו להטות את הצניעות אל דרך הזנונים, ואילו הצניעות מתקשה להטות את היופי אל... נו, תמשיכי!"
עטיפת "הנסיך הקטן" במהדורה הקלאסית המוכרת לכולנו
הוצאת "עם עובד"
"'מה פירוש "מאולף"?'
"ומה יש לך למען האהבה," נכנס גיא בדבריה ובה.
"לא בטוחה."
"ידעתי." והחדיר לתוכה את אברו בכוח. "את באמת מאמינה באהבה?"
"מה נשאר כבר?"
"ידעתי." והחדיר לתוכה את אברו בכוח. "אבל היא מתה."
"מי?"
"האהבה."
"שטויות."
"ידעתי." והחדיר לתוכה את אברו בכוח. "במי בחרת בבחירות?"
"באף אחד."
"ידעת." והחדיר לתוכה את אברו בכוח. "את בודדה?"
"לא חושבת."
"שקרנית! שקרנית! את לא מרשימה אף אחד, שירה. אף אחד. אתם חולי האסטמה לא מרשימים אף אחד! אתם והדמיון שלכם. אבל את הזין שלי את כן מרשימה. את מרגישה בכוס שלך איך הוא עומד על דעתו? אבל אל תחשבי לרגע שחוץ ממנו את מרשימה פה מישהו. אתם, חולי האסטמה, תמיד היו לכם הזיות ודמיון."
"'אינך גר,' אמר השועל. 'מהו שאתה מחפש?'" המשיכה שירה.
"'אני מחפש אנשים', ענה לו הנסיך הקטן, 'מה פירוש "מאולף"?'"
"שמעתי גם שמעתי על הפרכוסים שלכן. אלוהים נתן לכל אחת מכן קלסתר, ואתן עושות אותו פלסתר - "
"'אנשים,' אמר השועל, 'יש להם רובים והם צדים, זה מטריד מאוד. הם גם מגדלים תרנגולות, ואלה הדברים היחידים שמעניינים אותם. אתה מחפש תרנגולות?'
'לא,' אמר הנסיך הקטן. 'אני מחפש חברים. מה פירוש "מאולף"?'"
'זה משהו שלעתים תכופות מדי מזניחים,' אמר השועל. 'פירוש הדבר לכונן - '"
"נו, גמרת!"
"אני קרובה," ייללה שירה.
"לא היית צריכה להאמין. לב האדם רע מנעוריו, וגם אם ירכיבו את התום על גזענו העתיק, הוא יעלה באושים. לא אהבתי אותך!"
"'כמובן, אמר השועל... בשבילי אינך אלה ילד קטן, ...ואינך שונה ממאות אלפי ילדים קטנים אחרים, לכן... אני אינני זקוק לך וגם אתה אינך זקוק לי... בשבילך אינני אלא שועל כמו... - ' גמרתי!" צעקה שירה.
"מה זה השטויות האלה שאת מקריאה!" צעק לעברה גיא בעודו ממשיך לגעור בה.
"זה מהנסיך הקטן?" השיבה.
"זה ספר פשיסטי - אני יכול להשתין עליך?"
"אם אתה מוכרח."
"אם אני מוכרח!? אם אני מוכרח! הסבילות שלך לא עושה עלי רושם! ולחרבן אני יכול עלייך?"
"אם אתה מוכרח," השיבה שירה כשדמעה זלגה מעיניה..jpg)
עטיפת הרומן של יגאל גודקוב
"את שקרנית! שקרנית!" ואז באחת התנתק ממנה והתחיל להתלבש. "תקשיבי, אני חייב לזוז. אכפת לך שאני אתקשר מהטלפון שלך להזמין מונית, אבד לי הנייד?"
"תרגיש בבית. ואתה יכול לגמור על הרצפה..." ואז קמה והביאה לו את הנייד שלה. לאחר שהזמין מונית ועמד בפתח הדלת, אמר:
"אני יכול לקחת את הטלפון שלך? אני מתכוון לא פיזית..?" שירה הביטה בו במבט חסר אמון, השתהתה, ואז הלכה לרשום לו את מספר הטלפון על הדף הראשון שנקלע בדרכה.
"אה, יש לנו אותו כתב יד: פרימיטיבי. ילדותי," אמר גיא כששירה מסרה לו חתיכת נייר שעליה היה מסולסל בדיו מספרה. ואז קיפל את הדף בעדינות והכניס אותו לכיס חולצתו.
"בכל מקרה תודה על העזרה של אתמול." נישק אותה במצח, הביט בפניה כמשתהה, ואז אמר:
"אל תדמי דבר, ראי אותו כפי שהוא. וכולנו כבולים בהתנהגות מילולית." והלך.
גיא יצא בוער ומיוזע. ורק במונית הממוזגת הפשיר מעט. ירד ברחוב בן יהודה והחל לפסוע לאורכו של הרחוב המסולסל כמו רומן ללא עלילה. ניסה לתכנן את מעשיו בשעות שנשארו לו עד שגופו ירצה לישון, וראה שנשארו עוד הרבה. החליט ללכת לבר שלא הלך בו מכות ולהשקות את עצמו.
סוף פרק ראשון
אקו"ם