שירה בציבור כ"ט, ריח בני כריח השדה, דבורה כץ

לפעמים יש לך ילד חריג בבית, ילד שהמערכת מלינה עליו, מבקשת למדר אותו, אבל אתה כאב יודע יפה שבשבילך הוא כל עולמך. יפה משתמשת כאן המשוררת בדמותו של יצחק במקרא והופכת אותו למעין אב אולטימטיבי, דווקא לאותו פרא-אדם היפר-אקטיבי הקרוי עשו החוזר תמיד וריחות הטבע, ריחות הזבל, בגופו, והאב מריח בהם ניחוחות ואוהב.

דבורה כץ שבאה מהקשר דתי-לאומי מכירה היטב את מקורותינו וכל השיר מנומר שיבוצים ורמזים למקרא ולמסורת, לא רק ליצחק אבינו. למשל: "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו. הלוך ילך ובכֹה נושא מֶשֶׁך-הזָרע, בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו (תהלים, קכ"ו, ה-ו). כמה מעניין ומרגש לשתול רמז שכזה בהקשר של גידול ילדים. או תפילת העשבים, שהיא שירת העשבים, המוכרת לנו מהרבי נחמן מברסלב. הכול מקופל כאן עבורנו, הקוראים.

אכן אין מאמץ גדול יותר נפשית מגידול ילדים באשר הם, אבל טרחתך משתלמת, ועוד איך משתלמת. אומרים שכר מצווה - מצווה. עצם גידול הילד האהוב הוא כבר סיפוק שאין כמותו. כל זה הופך אותך בסופו של יום לאדם טוב יותר.

דבורה כץ היא משוררת ותיקה וטובה, שפרסמה עד כה שבעה ספרי שירה. השיר לקוח מתוך "דבר אליי בפרפרית", קובץ העומד לראות אור בימים אלה.