לגיא כואב הראש
דף א'
דף ב'
יחיד למשפחת עשירים. בהתקרבו לגיל שלושים גילה גיא שהוא אידיאליסט ושאין הוא יודע מה לעשות עם זה. הוא חש כמו טקסט נידח אי שם במרחב גוגל. משך כל חייו עשה גיא שני דברים עיקריים: נולד ושירת בתור לוחם בצבא (אם כי לא סיים את שירותו ). ולאחר שביקר באוניברסיטה והספיק לעזוב את לימודי הביולוגיה, העביר את זמנו בבטלה גמורה שהסתכמה בתענוגות, הקפדה על לבוש, הקלדה באינטרנט ובהייה ברחובות.
הוא התיישב בבית קפה, שהיה ממוקם ברחוב בן-יהודה בתל אביב, בפינת רחוב קטן ושקט, בשולחנו הקבוע שעמד בחוץ. כשגיא היה מתיישב בבית קפה הוא ראה את עצמו כממשיכו של רצף עתיק יומין, שהחל מתקופתו של רועה הצאן שהיה מתיישב על אחת הגבעות ובוהה להיכן שהוא. כן, בעיניו בית קפה שימש כגבעה עירוניזית. ובגבעה זו שבה התיישב היו שיחותיהם של הלקוחות קולניות וצוהלות מדי לטעמו, בהתחשב בכאב הראש שהציק לו. כשחלף לו בתודעתו מנקה הרחוב, שהיה עובר שם יום-יום ליד שולחנו, היה נדמה לו שהמנקה פחות זעוף ומותש מן הרגיל. וגם המלצרית, שהגישה לו עכשיו את הקפה, הייתה חיננית ורעננה יתר על המידה. כל זה הרגיז אותו והחליש אותו.
יגאל גודקוב. סופר מתבונן
ביום זה, שהיה בעיני גיא משעמם ורגיל, הבחין גיא שאת רוב שיטוטיו הוא עושה במרחב מחשבותיו. ורק מדי פעם כשהוא נעצר ונתן עליהם את הדעת, הייתה לו הזכות לצנן את מחשבותיו. כל זה נבע מדעתו שבחייו הכול חולף, חסר מוחשיות, לא מותיר אחריו רשמים חזקים שהלהיבו את נפשו - הכול היה כמו טרום-מציאות עד כדי גיחוך. והגיחוך הזה, שבו הוא נמצא בגיל שלושים, הוסיף על נפשו את משקל ייסורי המצפון שרובצים על אדם שלא חי את גילו.
סיים את הקפה וביקש עוד אחד. הדליק עוד סיגריה ובירך על כך שנולד לפני מסע הצלב של קלינטון כנגד הסיגריות. ניסה להיזכר אם הראש כואב מליל אמש או סתם ככה; פלט עשן והציץ בגבר שישב מולו ועיין בעיתונו. גבר זה, שישב בגבו לגיא והיה שקוע בעיתונו בפנים מרצינות, גרם לגיא להתחיל לחשוב מחשבות רחוקות. במקום
ביל קלינטון. הוא וגיא לא באותו ראש. צילום: אי-פי-אי
אקו"ם